בתערוכה שפתוחה בימים אלו ברחבת האודיטוריום, נוגעים תלמידי מגמת תקשורת חזותית בעירוני ג' בנושאים הרגישים ביותר בישראל, גם בהפגנות: "אנחנו רוצים שהמבקרים ידעו, שגם הילדים שלהם רואים מה קורה במדינה"
יחס לכסף, התגייסות לצבא, הקרע בעם והאלימות ההולכת וגוברת. המורה לתקשורת חזותית מעירוני ג', קארין גרינברג, לא מפחדת להפגיש את תלמידי המגמה שלה עם הנושאים הכי נפיצים שיש למדינה להציע, והם השיבו לה במיצגים חזותיים שהולידו את התערוכה 'איזה מדינה מיוחדת במינה', שמוכיחה שלנוער של היום יש מה להגיד.
"הכי חשוב עבורי", משתפת קארין, "זה שכל אחד מהם ידע לבוא ולבטא את הרעיון שלו גם מילולי וגם צילומי כדי לייצר אמירה שתשפיע על דעת הקהל".
הולכים על ביצים
"אני בחרתי להראות איך נראות ההפגנות לפי נקודת המבט שלי", מעידה דיאנה קורמילקין, תלמידה שעבודותיה התמקדו בדימויים המצוירים על ביצים. "זה מראה על שבריריות, על ההתפרקות לצורות שונות, על השבר שנוצר בעם, על כמה שכולנו מרגישים שבורים בתוכנו. המצב בחוץ מאד מבאס, כל אחד הוא רק או ימין או שמאל וזה יוצר מצב לא נעים".
את גם מרגישה שבורה בתוכך?
"האמת, שכן. זה הגיע למצב שאנחנו מדברים על המצב בכיתה, על פוליטיקה, איך הגענו לדבר על מצב שאולי תהיה מלחמת אזרחים? זה מבאס לדעת שהמצב ככה".
את הרגשת ה"באסה" תרגמה דיאנה לדימוי בו היא הניחה שברי ביצים בגדלים שונים בצורת מפת המדינה. "זה הכי מדמה אותנו", מעירה קארין, "כולנו במדינה הולכים על ביצים".
כסף הורג
"אנחנו תלויים בכסף כמו בסם", מסביר עילי פודולסקי את עבודתו, בה רואים בקבוק תרופות כאשר במקום כדורים – נשפכים ממנו מטבעות כסף. "אנחנו תלויים בכסף כמו בתרופות, אנחנו תלותיים לגביו, ההישרדות, אוכל, שתייה, נגישות לרפואה – הכל נקבע לפיו. גם בתמונה השנייה – שטר של כסף שממנו נמתח חוט שמחזיק בן אדם בא להמחיש את הבעלות של הכסף עלינו".
פודולסקי, בן 17 בלבד, מחזיק בתובנות מפתיעות לגילו ובתמונה השלישית אף לקח את יחסו לכסף רחוק יותר. "זה חבל תלייה שעשוי מטבעות", הוא מסביר. "כסף יכול לשמש לחובות, לרצח, להתאבדויות, הרבה דברים איומים קורים בגלל כסף".
מה העניין האישי שלך בכסף?
"אני ברוך השם לא חוויתי משבר בגלל כסף אלא פשוט מהסתכלות סביב, לראות את ההשפעה השלילית של כסף על אנשים והרצון לראות שינוי פסיכולוגי של אנשים ביחס לכסף".
"למה אנחנו צריכים לראות את העולם ככה?"
"צריך לקחת מכל דור את היכולות שלו", משתפת קארין תובנות מעבודה מול הדור הנוכחי, "זה דור שאתה יכול ללמוד ממנו לא מעט. הם יודעים ללמד את עצמם כמעט הכל, כל הכלים מונחים להם ביד. הכוח של המורה טמון בדיוק – לקחת את המסרים שלהם ולדייק אותם".
זה דור שמתעניין באקטואליה?
"מאד. אני חווה אותם כאנשים שיש להם המון מה להגיד רק צריך לדייק אותם איך אומרים".
את הדעות המרובות שלהם אפשר לראות בתערוכה שפרושה על חצי קומה ברחבת האודיטוריום ונוגעת בנושאים מגוונים. אחד מהם, בולט, מדמם ורלוונטי במיוחד, מציג סדרת תמונות בהן רואים ידי נהג אוחזות בהגה כשהן עוטות כפפות אגרוף, שני כיסאות כתר פלסטיק – אלו שהפכו לסמל לאלימות הגואה – בצבעי כחול לבן משולבים זה בזה או בג'אז רכב פתוח ובתוכו אלת בייסבול מוכנה לשימוש.
"יש אלימות בכל מקום", הם מעידים, "גם בבית הספר שלנו וגם באלו שעל הכרמל".
ועוד נושא אחד, קופץ לעין, רלוונטי במיוחד לתלמידי י"ב – הוא הגיוס לצבא. באחד מהתמונות בולטת על גבו של חייל השאלה: 'טוב למות בעד עצמנו?'. "שווה לחיות בשביל המדינה", משיב פודולסקי.
מה הייתם רוצים שהמבקרים ייקחו מהתערוכה?
"סוף סוף יש לנו שיעור שמראה לנו את האמת ומעמת אותנו עם המציאות", אומרת דיאנה, "ואנחנו רוצים שהמבקרים יהיו מודעים לכך שגם הילדים שלהם רואים מה קורה במדינה. אי אפשר להסתיר מאיתנו והגיע הזמן לשנות משהו. למה אנחנו, בתור ילדים, צריכים לראות את העולם שלנו ככה?"
התערוכה פתוחה עד ל-31.5.23 ברחבת האודיטוריום.
