עשרות שנים אחרי שהופסקה, תערוכת הפרח המיתולוגית חזרה למוזאון חיפה, ונותנת כבוד להיסטוריה ולמאפיינים של העיר. אוצרת התערוכה: "דווקא בתקופה הזו, אני שמחה מאד על האפשרות לייצר תערוכה שנוגעת בכולם"

עומר מוזר פרסום: 15:11 - 26/07/23
יפעת אשכנזי, אוצרת תערוכת הפרח | צילום: עומר מוזר
יפעת אשכנזי, אוצרת התערוכה | צילום: עומר מוזר

"הפרח – מעצם היותו – מבשר בעת ובעונה אחת על התחלה וסוף, על פריחה וקמילה, ונותן השראה ועידוד בעצם מחזוריות החיים שלעולם אינה נעצרת. האוניברסליות של הפרח מדגישה את העובדה שכולנו, כיחיד וכקבוצה, חלק ממעגל החיים: משפיעים איש על רעהו וקשורים זה לזה בקשר שאינו ניתן לפרימה".

כך ניסחה יפה יפעת אשכנזי, אוצרת מוזאון חיפה, בטקסט שמקבל את פני מבקרי תערוכת הפרח, שכולה הומאז' לתערוכת הפרחים המיתולוגית. התערוכה הוצגה בחיפה בשנת 1951 ונמשכה עד שנות ה-90, הופסקה וחזרה באופן חד פעמי בשנת 2012 על ידי ראש העיר לשעבר יונה יהב.

כרזות היסטוריות של תערוכת פרח | צילום: עומר מוזר
כרזות היסטוריות של תערוכת פרח | צילום: עומר מוזר

"היה לי מאד חשוב להראות את המאמץ וההתגייסות של עיריית חיפה, בעיקר בזמנו של אבא חושי, להדגיש את החיבור של העיר עם הטבע", היא מסבירה על רקע קיר שמציג כרזות נוסטלגיות של התערוכה. "נעשה מיתוג מכוון של חיפה כעיר שמחברת את הטבע שבה וזה מחזיק עד היום. מעבר לזה, נעשו קמפיינים של העירייה שקראו לתושבים עצמם לטפח את הגינות שלהם ואת סביבת הבית שלהם".

בין פייק לאמת

שאלת החזירים, שהם תוצאה של טבע שמעורבב חזק בעיר, לא נכנסה בשער התערוכה שעשוי כולו מפרחים מלאכותיים בעבודה סימטרית וצבעונית של האמן אורי שיפרין. "מרחוק זה נראה אמיתי", מעירה אשכנזי, "מקרוב מגלים שמדובר בפרחים מלאכותיים שמדגישים את הצד האפל של תעשיית הפרחים, הנשענת במידה רבה על ייצוג מלאכותי כדי לענות על דרישת הצרכנים ולהפחית עלויות".

תערוכת הפרח | צילום: עומר מוזר
תערוכת הפרח | צילום: עומר מוזר

מעבר לכך, המיצג זורק את הצופה באופן אוטומטי לשאלת האמת בעידן פוסט-אמת ופייק ניוז. "זה מאתגר אותנו להטיל ספק, לברור את היחס שבין ה'טבעי' ו'המזויף'. הדבר מתחדד כשבהמשך ניצבת עבודתה של האמנית אלבינה (ביני) צ'יזיק שמציגה שזירות פרחים אמיתיים, רבים ומגוונים. לידם, נמצא טיימר שמתקתק מאז סיימה את פעולה השזירה.

הזמן מדגיש את החד פעמיות של הפרחים | צילום: לנה גומון
הזמן מדגיש את החד פעמיות של הפרחים | צילום: לנה גומון

"השעון מדגיש את החד פעמיות של העבודה", מאירה אשכנזי, "מה שאומר שאם הגעתי היום לתערוכה, אני רואה את הפרחים במצד מסוים ואם אגיע מחר, זה כבר יראה אחרת".

לאיזה עבודה אנשים יותר נמשכים?

"שתי העבודות מושכות", היא מעידה. "אני שמה לב שיש הרבה התעניינות, שאלות וסקרנות סביב העבודה של ביני אבל בסוף כשרוצים להצטלם ולעלות תמונות, בוחרים במיצג השער שהוא תמיד צבעוני, יפה ומחמיא".

פרחים מלאכותים, הצד האפל של התעשייה | צילום: לנה גומון
פרחים מלאכותים, הצד האפל של התעשייה | צילום: לנה גומון

אסקפיזם טבול במציאות

1951, שנת התערוכה הראשונה, היא לא מקרית. 3 שנים בלבד לאחר הקמת המדינה יזמה חברת קרן היסוד מבצע חינוכי: "פרחי ארצנו – תשורת ילדי ישראל לילדי הגולה ביום העצמאות", במטרה דו משמעית: האחת, להתפאר מטיב פרחי ארצנו והשנייה, להראות לעולם את צמיחתו ולבלובו של הרעיון הציוני.

"השאיפה הייתה לחזק את התודעה הציונית בגולה", מחזקת אוצרת המוזאון, "כמובן גם לעודד עלייה לארץ וגם לעודד היכרות עם הטבע הישראלי במטרה להעמיק את הקשר בין העם לבין אדמת הארץ. תערוכת הפרחים ענתה בדיוק על הצרכים והרצונות האלה וחברה לרצף של אירועים ופרויקטים לאומים".

יפעת אשכנזי, אוצרת תערוכת הפרח | צילום: עומר מוזר
"שמחה לייצור תערוכה שנוגעת בכולם". אשכנזי | צילום: עומר מוזר

החזון הציוני, לבלובו, התפארותנו בו, עושים קווץ' בלב על רקע הימים הטרופים בו אנו נמצאים ולפי חצי מהעם נמצא בתהליך של נבילה. "דווקא בתקופה הזו, אני שמחה מאד על האפשרות לייצר תערוכה שנוגעת בכולם, בלי הבדלי דעות. זה בדיוק העניין עם פרחים – הם של כולם ולכולם", מסכמת אשכנזי.