בתערוכה שנסגרה השבוע, הציגו הסטודנטים של המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה מבט אחר, אולי ביקורתי, על תופעות ורגעים יום-יומיים. הצצה לשלוש עבודות ומה שעומד מאחוריהן

עומר מוזר פרסום: 07:29 - 10/08/23
דיאלוג עם הדת | צילום: עומר מוזר
דיאלוג עם הדת | צילום: עומר מוזר

תופעת הגורואיזם ברשתות החברתיות, ההמתנה הבלתי נגמרת של עובדי הבניין הפלסטינים ואופנה יהודית חתרנית  – 3 עבודות גמר נבחרות מתוך מאות העבודות שהוצגו בתערוכת הבוגרים של ויצ"ו שנסגרה השבוע.

"בסוף, הגורואים ברשתות החברתיות באים למכור משהו"

כולנו מכירים אותם. פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, הם שם. גורואים בעיניי עצמם שישמחו לתת עצה (תמורת תשלום סמלי) לחיים טובים ובריאים מלאי הגשמה עצמית. "בסוף, אלה אנשים שבאים למכור משהו", מסבירה תמרי צור מהמחלקה לתקשורת חזותית, שאפיינה 12 סוגים של גורואים תחת הכותרת 'מי שמך בר סמכא'.

העבודה של תמרי | צילום: תמרי צור
העבודה של תמרי | צילום: תמרי צור

למה את חושבת שהם זוכים לפופולריות כזו גבוהה?

"הם יודעים איך לדבר, איך להיראות, מה יקנה את הקהל ולתפוס דגים ברשת וזה באמת מצליח – העוקבים שלהם עולים ועולים", היא אומרת ומזהירה: "זה יכול להיות גם מסוכן, בטח בתחומי גוף-נפש, בריאות, מערכות יחסים".

צור, בעזרת הדפסה צבעונית רב שכבתית מהפנטת, נוגעת במרווח בין האדם המבקש עזרה – לגורו שמוכן לתת אותה. "יכול להיות שמה שהם אומרים שזה נכון, אולי פה ושם זה עוזר, אבל עדיף שיקבלו את זה ממישהו שלמד, יודע, מכיר אותם ולא מי שהעצה שלו תואמת לקהל רחב".

גורואיזם למטרות רווח | צילום: עומר מוזר
גורואיזם למטרות רווח | צילום: עומר מוזר

הגורואית מיי שפיר 'יונקת לך ישר מהארנק', המלך גבריאל 'נסדר לך איזה אשת חיל' או הדמות ריבית קידושין 'להיות נשמה גבוהה עם עו"ש נמוך', מלווים בסאונד אותנטי הלקוח מתוך דפי הרשתות של אנשים אמיתיים, יוצר תחושת שפע ויזואלי וריבוי ווקאלי מכוונים. "המטרה הייתה ליצור קקפונייה שלפעמים אתה תצליח להקשיב ולפעמים יחלוף לידך, בדיוק כמו חוויית הגלילה שלנו".

"הם לא רק ממתינים להסעה, אולי גם לחיים אחרים"

קומה 2, המחלקה לצילום. בסוף המסדרון מחכה חדר צדדי שכבר מבחוץ אפשר לשמוע קולות בערבית המסקרנים את האוזן והמוח. כשנכנסים, מתגלה עבודת וידאו בשם 'הממתינים' שצילמה אסיל ג'מאמעה, שמראה עובדים פלסטינים מחכים לאוטובוס שיפזר אותם בין אתרי הבנייה השונים.

ממתינים לחיים אחרים | צילום: עומר מוזר
ממתינים לחיים אחרים | צילום: עומר מוזר

למה דווקא לצלם את ההמתנה?

"רציתי את הרגעים שאף אחד לא רואה, היום יומיים, הרגילים", היא מסבירה, "איך ההמתנה בעצם לוקחת להם את הזמן".

איך זה מסתדר – שפועלים פלסטינים בונים את בניין הבית היהודי?

"הם חיים בקונפליקט", היא מאבחנת, "זו השאלה שהתחילה אצלי את הפרויקט ולמדתי את המושג 'ניכור' שמרקס דיבר עליו. כל דבר שהם עובדים עליו או מייצרים אותו רק מרחיק אותם מהמולדת שהם מדברים עליה".

סאיל ג'מאמעה | צילום: עומר מוזר
"לצלם את הרגעים שלא רואים". אסיל ג'מאמעה | צילום: עומר מוזר

להפוך את בית הכנסת למגרש משחקים

קומה 3, מחלקת אופנה. "היא דמיינה את עצמה נכנסת לבית כנסת ב-3 בלילה, כשאין אף אחד, ומשתוללת בעזרת גברים – עולה על הבמה, לובשת את הבגדים של החזן, הופכת את בית הכנסת למגרש המשחקים שלה", מתארת ד"ר רחל גץ סולומון, ראש המחלקה, את הרעיון שעמד מאחורי עבודתה של הסטודנטית אדר הוכוולד.

דיאלוג עם הדת | צילום: עומר מוזר
דיאלוג עם הדת | צילום: עומר מוזר

שמלה שכולה ציציות גברים, לוחות הברית לבישות, תיק תפילין כאביזר אופנה ומסרים פמיניסטיים אלגנטיים המוטמנים בקולקציה. "היא מנהלת שיחה עם הדת מבלי להתנגד לו", היא מרחיבה, "אופנה זו אחת האפשרויות הכי מעניינות ומרגשות שיש להתבונן דרכן על העולם".

ראש המחלקה ד
ראש המחלקה ד"ר רחל גץ סולומון, והמרצה הבכיר רן שבני | צילום: עומר מוזר
שמלה מציציות | צילום: עומר מוזר
"לנהל שיחה עם הדת". שמלה מציציות | צילום: עומר מוזר