פרשן הפאנל, ראובן עטר, בטור מקצועי מסכם את ההפסד הבכורה של האלופה בליגה. ממדיניות הרכש ועד ההגנה הרפויה
לורנצו שימיץ׳, מנואל קפומנה (שואו), אריק שוראנוב, מאור קנדיל ואיתמר ניצן. מי היה מאמין שאלו יהיו שחקני החיזוק של מכבי חיפה לאחר עזיבתם של ג׳וש כהן, מוחמד אבו פאני, דילן בטובינסיקה ועומר אצילי. זה לא פייר ולא הוגן כלפי הקהל, בטח לאחר מגמת העלייה וההישגים שמכבי חוו בשנים האחרונות, וזה מתבטא בתוצאות.
מסאי דגו ממשיך לשתף את רוב שחקני הסגל במשחקי הפתיחה במקום לשחק עם שלד ברור והיררכיה. הרוטציה שאמורה לבוא בהמשך העונה בצפיפות של משחקים התחילה מוקדם מידי וראייה לכך שמסאי משחק בהרכבים שונים שלא אמורים להיות במשחקים החשובים באירופה ובמשחקי צמרת וניכר שחוסר התיאום בניהם בולט מאוד. ומהצד הכחול, מכבי פתח תקווה ידעה לנצל את זה.
במחצית הראשונה מכבי חיפה שיחקה בקצב בינוני בסגנון של ״יהיה בסדר, אם לא ננצח עכשיו, ננצח בהמשך המשחק״ בעוד שמכבי פ״ת שיחקה עם הרבה רעב, התלהבות, אגרסיביות ותוכנית משחק מעולה של בני לם – שליטה במרכז השדה ומתפרצות דרך עידן טוקלומטי וטל בן חיים – והאחרון כבש.
במחצית השנייה מכבי חיפה אמנם הגבירה קצב לפרקים אבל לא במשחק מסודר אלא במשחק פתוח, לא מאורגן וללא שליטה במרכז השדה, שכלל הרבה עליות וירידות. למרות אשמתו הישירה של שימיץ׳ בספיגת שלושת השערים, היו לו ״שותפים״ נוספים במשחק ההגנה הרפוי.
עבדולאי סק שיחק את המשחק החלש ביותר שלו העונה ולא הצליח להתמודד במאבקים שלו מול טוקלומטי. פייר קורנו ודניאל סונדגרן, שני המגנים שבעונה שעברה היו האקס פקטור לקבוצה בנחישות שלהם, באגרסיביות שלהם, בקצב המשחק שלהם ובתרומה ההגנתית וההתקפית שהייתה ברמה מעל שאר המגנים שהיו בארץ מאכזבים מתחילת העונה. בעונה הקודמת ראינו אותם משחקים בהילוך רביעי/חמישי כבר בפתיחה והעונה, לבינתיים, נראה שהם תקועים בהילוך ראשון.
עכשיו מגיעים רגעי הלחץ והמבחן הראשון האמיתי של מסאי דגו שיצטרך לשמור על חדר הלבשה בריא אחרי הפסד מול שחקנים שלא שיחקו, מול שחקנים ששיחקו ואיכזבו, איזה הרכב לפתוח ברביעי בצרפת, והכי חשוב: איך להחזיר את הלהט וההתלהבות של הקבוצה.
נקודת אור מאמש רפאלוב נראה בכושר טוב. האם דגו ייתן לו לפתוח בצרפת?
