זמן לבקש סליחה: האנשים המשפיעים בחיפה מתנצלים לפני יום כיפור

כמדי שנה, יום הכיפורים מגיע בדיוק ברגע בו אנחנו פותחים שנה חדשה, ואנשים רבים מנצלים את ההזדמנות לא רק למטרות דתיות ומסורתיות, אלא דווקא לחשבון נפש עם החברים והמשפחה. רבים מהאנשים שליוו אותנו במהלך השנה והשמיעו את קולם למען העיר חיפה ותושביה, כל אחד בתחומו, מנצלים את ההזדמנות לבקש סליחה.

דוד עציוני – מועמד לראשות העיר

ביום הכיפורים הקרוב אני רוצה לבקש סליחה מתושבי חיפה על התמיכה בקליש בבחירות האחרונות. זה לא סוד שהעיר חיפה נואשת לשינוי חיובי, גם אני כמו רבים וטובים שהעיר חשובה להם, טעינו בבחירה שלנו וזה הזמן שלנו לתקן. כמו בכל דבר בחיים, במשפחה, בעסקים וגם בפוליטיקה אנו נופלים וקמים ובעיקר, לומדים מהטעויות שלנו, הולכים קדימה ולא חוזרים אחורה. יחד, נשים סוף לעשור הרע בתולדות חיפה תוך הסתכלות קדימה אל העתיד המשותף שלנו בעיר חיפה.

מנדי רבינוביץ – מנכ"ל בית הספר הריאלי

בקשת הסליחה שלי היא מדור לוחמי מלחמת יום הכיפורים שמסרו נפשם ואיבדו את חבריהם למען שלומנו והגנה על המולדת. ואילו אנחנו לא שמרנו מספיק טוב על גבולותיה הערכיים, לא שילמנו את המחיר הנדרש כדי שלו היו חיים – היו גאים בפנייה של מדינתנו כפי שהיא בתקופה זו.

ברוך שמאילוב – יו"ר ועד ההורים בי"ס המגינים

אני רוצה לבקש סליחה מהילדים וההורים על שלא הצלחתי לדאוג להם לבית ספר ראוי ובטוח ללמידה ככל ילדי מדינת ישראל, ועל זה שלא חזרו עדיין ללמידה במגינים.

שרית גולן – מועמדת לראשות העיר

מבקשת סליחה מהמשפחה שלי שהזנחתי בחודשים האחרונים לטובת קמפיין הבחירות.

הרב יהודה גינצבורג – חב"ד חיפה

את הסליחה שלי אני רוצה לבקש מהמשפחות המעוטות יכולת שלא הצלחנו להגיע אליהם לפני החג. השנה חב"ד חיפה חילקה 1,000 חבילות מזון למשפחות נזקקות ברחבי העיר, אבל כנראה שזה לא מספיק – הטלפון לא מפסיק לצלצל והלב בוכה מהסיפורים. בזכות השותפים הנפלאים שלנו הצלחנו לתת מענה לעוד ועוד משפחות אבל זה לא מספיק. בעז"ה הבטחתי לעצמי שבשנה הבאה נחלק עוד יותר חבילות מזון ונגיע לעוד משפחות. גמר חתימה טובה.

ניר שובר – מועמד למועצת העיר

מבקש סליחה בשם 57% מתושבי חיפה שהצבענו לקליש ונפלנו קורבן לטעות ענקית שתקעה את העיר, לטעות קראו – רק לא יונה! הפעם תושבי חיפה מבקשים סליחה מיונה יהב, גם לי יש חלק בזה שיונה לא נבחר, טעיתי, אני ואחרים רבים שהצביעו לקליש ולא הצבענו לו. בשמם אני מתנצל, יונה עשה טעויות ומבין איפה טעה, אבל הפעם אני מדבר בשמם על ההשפלה שהיה צריך לעבור.

בעזרת החיפאים ובעזרת ה׳ יונה ראש העיר הבא בעוד חודש. חיפה במצב חירום ואין מצב להמר ולקבל הפתעות בסיבוב השני. יונה ינצח בפער גדול כבר בסיבוב הראשון. הבן אדם השני שאני רוצה לבקש מהם סליחה זה משפחתי! ילדיי בן וסן ורעייתי היקרה לארה שסופגת אש בעיקר ברשתות, בשם הבחירות והפוליטיקה שבה בחרתי כדרך חיים.

אלי דבי – אח שכול ויו"ר ועדת רווחה ושיקום ב'יד לבנים'

אני מבקש סליחה מההורים השכולים שבשנים האחרונות זעקתי את זעקת האחים והבאתי אותם לשיח הציבורי ואולי ההורים השכולים מרגישים שהבמה נלקחה מהם. ואני מבקש מאחי צדוק ז"ל סליחה שלא הצלחתי לעשות כלום כדי שהמדינה תהיה כפי שהיה רוצה ועל אדמתה נהרג.

רן צוקרמן (צוקי) – הבעלים של פאב הדיוק

סליחה מכל אותם מבלים שלא הצליחו להיכנס לדיוק כי המקום היה מלא בשנה החולפת. מקווה לרצות את כולכם כמו כל שנה ולהכיל באהבה את כל הלקוחות שלנו באשר הם!!

קיריל קארטניק – מועמד לראשות העיר

אני רוצה לבקש סליחה מתושבי חיפה, שלא תמיד הספקתי לתת מענה מהיר ומיידי למאות הפניות מידי חודש בנוגע לליקויים ומצוקות שונות. ליבי תמיד קשוב לכולם וידי תמיד מושטת ועם זאת עדיין אני רק אדם אחד וגם ישנם דברים שאינם בסמכותי ומנוהלים באופן לא תקין בעיר ועל כך אני מצר. כולי תקווה שהקדנציה הבאה תהיה אחרת, טובה ומיטיבה, ואני מצידי אמשיך לפעול ככל שאוכל למענכם.

שירלי קרשובר – אושיית רשת

אני מבקשת סליחה מעומק ליבי מכל האנשים שפונים אלי בפרטי דרך הווטסאפ או הרשתות ומבקשים ממני המלצות על מסעדות, טיולים בצפון, אטרקציות בדרום או נסיעות לחו"ל. אני לא מספיקה לחזור לכולם, ומסתובבת תמיד עם רגשי אשם שלא הספקתי לתת מענה ולעמוד ברף הציפיות. אני ממליצה לכולם לפנות לעמוד שלנו "חיפאים רעבים מצייצים" ולהתעדכן שם. שנה טובה וחתימה טובה לכולם והכי חשוב, שיהיה כיסוי לצ'ק.

אורי אוזן – מועמד למועצת העיר, ש"ס

אני מבקש סליחה מבורא עולם שלא השתדלנו לעשות יותר למען היהדות ולמען התורה בעיר. כל ענייננו במועצת העיר היא השמירה על הצביון היהודי בחיפה ולדאוג ליהדות של תושבי העיר. עשינו את המקסימום למען הציבור ולמען הכלל, אני קורא לתושבי העיר לבא ולהשפיע ולחזק את היהדות בעיר. ש"ס היא המזוזה של חיפה.

שמעון סבג – מנכ"ל עמותת 'יד עזר לחבר'

הייתי רוצה לבקש סליחה מהנכדים שלי שאין לי הרבה זמן להיות איתם בגלל העיסוקים החברתיים שלי.

יוסי הניג – מועמד למועצת העיר, הציונות הדתית

אני צריך לבקש סליחה מליאת אשתי, על השעות הרבות שבהן אני נעדר מהבית. כשאתה איש ציבור שגם עובד למחייתו, באופן טבעי מטלות הבית והדאגה לילדים נופלות עליה. ולמרות שהיא לעולם אינה מתלוננת על כך אני חש צורך לא רק לומר לה עד כמה אני מעריך זאת, אלא אף לבקש את סליחתה.

אברימי שטרן – מועמד למועצת העיר, אגודת ישראל

בימים אלה, ימי חשבון נפש ופיוס. גם אני, כאברימי שטרן וכמועמד בראש אגודת ישראל, רוצה לבקש סליחה.
לבקש סליחה מכל אותם פקידים מסורים בעיריית חיפה, שלא נתתי להם מנוח. ולפעמים (בעצם… הרבה פעמים) לא הרפיתי מהם גם כשעברתי את הגבול – בשביל לדאוג לעוד תושב שזקוק לסיוע מול הבירוקטריה העירונית.

לבקש סליחה מיוחדת מהתושבים היקרים ברחובות ברכת משה, השילוח וביתר. שבגלל שהאצתי את סיום שיפוץ הרחובות וריבוד הכבישים (לאחר שהשיפוצים הממושכים לא התכוונו להגיע לקיצם), הם העבירו את לילות השבועות האחרונים עם רעש עבודות. וסליחה מהילדים הרכים שבבית, שבתקופה זו, פחות רואים אותי. בהיותי עסוק בעשייה הציבורית, אני אגיע יותר. מבטיח.

מנחם קפלן – מועמד למועצת העיר

הייתי רוצה לבקש סליחה מאמא שלי, אבל אני כבר לא יכול. היא נפטרה לפני ארבעה חודשים. היא התגוררה בירושלים, סבלה ממחלות בשנים האחרונות ונזקקה לדיאליזה שלוש פעמים בשבוע. בשנים האחרונות ניסיתי יותר ויותר להיות לידה, לגשר על פער המרחק בנסיעות תכופות כדי לעזור, לסייע ולהיות לידה בטיפולים הקשים. בני המשפחה המתגוררים באזור נשאו בעול הזה בשמחה, אולם לי היה חשוב כמובן לטרוח ולהיות איתה בעצמי.

היה לנו קשר מיוחד והיא היתה אמא לדוגמא ולמופת לכולנו, ואולי לכן, בתקופה שחלפה מאז הפטירה, אני שואל את עצמי אם לא הייתי יכול להגיע יותר. האם גם בתוך העומס הקיים לא הייתי צריך לטרוח ככל יכולתי ומעבר לה. האם עשיתי את המקסימום.

אני מוצא עצמי מעיין בפרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר וועדות העירייה השונות בהן אני חבר, ונזכר: בתאריך הזה  התקשרו פתאום ואמרו שאמא אושפזה, באמצע הדיון ההוא קיבלתי הודעה על תוצאות הבדיקה ההיא. מישהו פוגש אותי ברחוב ומודה על טיפול בבקשה שסודרה עבורו, ואני נזכר בזמן שטיפלתי באותה בקשה כאשר אני מנסה תוך כדי להתכתב ולהתעדכן מאחיי על עוד אבחון, ואיני יכול שלא להתחרט שלא הייתי לצידה יום ולילה.

יש סליחות שאין כבר ממי לבקש, ואולי גם אין צורך. אמא ידעה כמה היא חשובה לי, ולא פחות מזה ידעה שתפקידי במועצת העיר שואב זמן רב לטובת התושבים. היתה לה רגישות מיוחדת לכל אדם שצריך עזרה. היא עודדה אותי מגיל קטן לסייע כמה שיותר לכל מי שרק אפשר. היא חינכה אותנו לכך כל ימיה, והשתדלה מאד שעשיית חסד תהיה תמיד חלק בלתי נפרד מחיינו.

אני כותב בלב לא קל, וממעמקי הלב ממש. כל הישג שהיה בוועדות בשנה הקשה הזו, כל טיפול בפניית תושב שעשיתי בחודשי ההתדרדרות הרפואית שלה, לא משתווים כיום לעוד שעה שיכולתי לחוות במחיצתה. זו התחושה, זו החרטה. אני מנסה להתנחם במה שמעבר לתחושה, בידיעה ובדבר שלימדה אותי כל חייה: כל אחד צריך לעשות את מה שרק הוא יכול לעשות. והתפקיד דרש, ודורש, וניסיתי לפעול במסגרת לא פשוטה של קבלת החלטות בתנאים אלו.

אני בטוח שהיא מבינה, אבל יש מרחק בין הבנה לבין תחושת החמצה שאולי היא הדדית. לא נותר לי בימים מרגשים אלו, אלא לייחל לסליחתה ולהשתדל ללכת בדרכיה המיוחדות.

איני יכול שלא להוסיף: אם מישהו קורא את זה עכשיו וזה גורם לו להרים עוד טלפון, לנסוע עוד נסיעה, לחוות עוד כמה דקות עם אבא או אמא – אז שיידע שיבוא יום ושהוא יברך על כל רגע כזה. שנה טובה ומבורכת, שנה שנצליח לנצל את הזמן מכל הבחינות ללא החמצות, וגמר חתימה טובה לכולנו.