40 דקות עברו מאז שמחבלים שזיהו את נעמה וחבריה ריססו אותם ביריות – ועד שהגיע כח החילוץ של גבעתי. כיום, כשהיא נמצאת בביתה אחרי ניתוחים, היא משחזרת: "אני לא בן אדם דתי אבל קרה לי נס"
האזינו לראיון עם נעמה בתכנית 'אמא עצבנית' | צילום: עומר מוזר
4 קליעים, שניים בירך שמאל, אחד בירך ימין ואחד בכתף הימנית, מעידים על התופת שעברה נעמה גל בת ה-26, בעת שעבדה בתור מנהלת צוות במסיבת הטבע ההיא ברעים: "התקשרתי להורים בשביל להיפרד, השלמתי עם זה שאני הולכת למות אבל קרה לי נס, קיבלתי את החיים שלי במתנה".
"בסביבות 6 וחצי בבוקר התחילו הטילים", היא משחזרת מסלון ביתה שבמרכז הכרמל. "אני ועוד חברה היינו ברחבה, כיבו את המוזיקה, אמרו לשכב על הרצפה אבל אף אחד לא דמיין מה הולך להגיע. התחלנו לרוץ לאוטו, נכנסו, אבל הבנתי ש-4,000 איש שהיו במסיבה לא יצליחו לצאת ביחד אז לא התחלנו לנסוע, ופתאום צעקו לנו 'באים מחבלים, תרוצו'. התפזרנו, כל אחד רץ למקום אחר".
בעת הבריחה, נעמה ועוד שמונה אנשים מוצאים מסתור בתוך מכולת אשפה. "התחבאנו שם שלוש שעות", היא ממשיכה, "תוך כדי אנחנו שומעים מלא יריות, מלא טילים, פיצוצים, חלקי מכוניות עפים באוויר, שירים בערבית ששרו המחבלים. הגיע שלב שהמחבלים כבר התקרבו למכולה וביקשתי מאחת הבנות שהייתה איתנו שתהיה בשקט, היא אמרה לי שהיא חייבת לזוז כי הרגל כואבת לה. היא זזה, המחבל שמע, נכנס למכולה וריסס את כולנו".
שמונה בליינים באו לחגוג, להנות, להשתחרר, מוצאים עצמם בטווח אפס מול המוות. "הבחור משמאלי חטף כדור בראש ומת, גם הבחור מולי, עוד בחורה נהרגה ושאר הבנות נפצעו. אני שכבתי על בחורה, הכדור שנכנס בי, נכנס גם אליה".
כשהיא ירויה בשתי הרגליים וביד ימין, נעמה משתמשת בידה השמאלית כדי להתקשר להוריה. "התקשרתי להיפרד", היא משתפת. "אמרתי לאמא שלי שאני אוהבת אותה, שירו בי, שלא אשרוד. כיסיתי את עצמי בשקיות זבל והמשכתי להתקשר במשך חצי שעה למשטרה, למד"א. אף אחד לא ענה".
את זוכרת מה הרגשת כששכבת בתוך המכולה?
"השלמתי עם זה שאני הולכת למות", היא עונה תשובה מצמררת. "זה כבר היה סגור מבחינתי. אמרתי 'מפה, מה שיקרה, יכול רק לשחק לטובתי'".
"אני לא בן אדם דתי אבל קרה לי נס"
40 דקות אחרי הירי מגיע כח של גבעתי למכולה בה הסתתרה. "זחלתי על הגופות של האנשים שהיו איתי במכולה כדי לצאת ממנה. כשיצאתי שמו לי חוסם עורקים, חבשו לי את החזה, אחרי זה הגיע רכב משטרה והעבירו אותי לאמבולנס, הזריקו לי אמפולה של קטמין ורק אז נרגעתי. לבית החולים הגעתי ללא הכרה והתעוררתי ביום שני אחרי שני ניתוחים", היא מראה לי את סימני הקליעים. "אני לא בן אדם דתי אבל קרה לי נס".
איך את מתמודדת עם הדברים שחווית?
"לא ישנתי מאותו היום", היא משתפת כמעט חודש מאז אותו אירוע קשה. "אני לא חושבת שיש דרך להבין, להתמודד או להכיל את זה. חושבים על זה גם בכל דקה ביום, זה המון צעדים שגרמו לגורל של כל אחד להיגמר אחרת, אני תמיד חושבת 'אולי הייתי יכולה לשנות את זה?', 'אולי לא הייתי צריכה להזמין את ענבר למסיבה?'"
ענבר זו ענבר היימן, חברה קרובה של נעמה שהגיעה יחד איתה למסיבה וכעת חטופה ומוחזקת בשבי החמאס. "גם שהוציאו אותי מהמכולה, אני לא יודעת למה, כל הזמן שאלתי 'איפה ענבר'? גם כשהתעוררתי מהניתוחים שאלתי את זה, רק לאחר מכן הבנתי שהיא נחטפה".
מלבד ענבר, הרכב שיצא מחיפה כלל את אילקין נאזרוב ז"ל שנרצח בעת שהסתתר במכולה נפרדת מזו של נעמה, ועדן סבג ודריה פטרוב מהקריות שהצליחו לברוח מבלי להיפצע. "את חושבת שיום אחד תצליחו לחזור לרקוד במסיבות?", אני שואל אותה לקראת סיום. "יש לי פחדים", היא משיבה, "אולי במסיבות בחו"ל אבל אנחנו נחזור לרקוד. את המסיבות הבאות של סצנת הטראנס צריך להקדיש לכבוד הנופלים".
