עבור אלישבע אזולאי כהן מנווה דוד – הסרט '7 ברכות' אינו זר. דודתה נמסרה כשהייתה תינוקת לשכנה שלא היו לה ילדים: "היו לה כעסים שלא הרפו ממנה כל החיים"

עומר מוזר פרסום: 13:11 - 01/01/24
אלישבע אזולאי כהן | צילום: עומר מוזר
אלישבע אזולאי כהן | צילום: עומר מוזר

הסרט עטור השבחים '7 ברכות', שבשנה האחרונה היה לאחד הסרטים הישראלים המדוברים והנצפים, מגולל את סיפורה של משפחה מרוקאית ברוכת ילדים, בה אחת הבנות נמסרה בילדותה על ידי אימה הביולוגית לאחותה הגדולה שהייתה חשוכת ילדים.

"זה מנהג שהיה מקובל לגמרי בדור ההוא", מסבירה אלישבע אזולאי כהן, תושבת נווה דוד, שבשבילה התסריט הזה הוא לא רק סרט – הוא המציאות. "סבתא וסבא שלי גרו בקזבלנקה. לידם גרה שכנה עשירה בשם ג'מילה שלא היו לה ילדים. אמא שלי הייתה הבכורה מבין 5 אחים ואחיות כשלאחות לפני האחות הכי קטנה קראו טיטי.

"ג'מילה באה לסבתא שלי יום אחד ואמרה לה 'עיז'ה, אין לי ילדים, אני אדאג לטיטי לחינוך, לאמצעים, לשפע'. סבתא שלי, אישה תמימה, ואצלנו למילה בושה קוראים 'חשומה', ראתה את גמ'ילה, אישה מסכנה, מרבונה, מה היא תגיד לה לא? אמרה לה 'קחי אותה קצת ותחזירי'".

ה"קצת" התארך לשנים רבות – טיטי נמסרה בגיל שבועיים ונשארה שם עד שהתחתנה. "בגיל 5-6 טיטי מתחילה להבין שג'מילה היא לא האמא שלה אבל באותו זמן היא מבינה ששם זה המקום שלה, שהיא שייכת אליה".

סבתא עיז'ה וסבא מסעוד | צילום: אלבום משפחתי
סבתא עיז'ה וסבא מסעוד | צילום: אלבום משפחתי

איך סבתא שלך מתמודדת עם ההחלטה למסור את אחת מהילדות שלה?

"באיזשהו שלב היא התחילה לעשות חישובים", משחזרת אלישבע, "אם היא תחזיר אותה, היא תהרוס לטיטי את הסיכוי להתקדם, להצליח, להיעשות למישהי מצליחה כמו שבאמת היא הפכה להיות".

"הבושה הובילה למסור את הילדים"

כשטיטי חוגגת 8 אימה עיז'ה ומשפחתה עוזבים את מרוקו לטובת עלייה לארץ ומשאירים את ילדתם הביולוגית עם השכ'נה ג'מילה. "זה עוד פעם הבושה, ה'חשומה', התמימות, המחשבה של 'מה אני אקח לה אותה?'"

למה בושה משחקת תפקיד כל כך גדול במשפחה המרוקאית?

"תשאל כל ילד מרוקאי בגיל שלי מה הסיוט שלו – הוא יגיד לך 'חשומה, מה יגידו עלי אנשים?' אוי ואבוי כמה הבושה מניעה את המשפחות המרוקאית".

משפחתה של אלישבע במרוקו | צילום: אלבום משפחתי
משפחתה של אלישבע במרוקו | צילום: אלבום משפחתי

הבושה נמצאת גם אצל האישה חסרת הילדים, העקרה, שפעם נהוג היה שבעלה יעזוב אותה בשל מצבה אבל יחד עם בושה – מעשה מסירת הילדה מערבב בתוכו אצילות, הקרבה, טוב לב ומצווה גדולה. "יש כל כך הרבה מניעים לזה אבל מעל כולם זה הרצון לעזור".

בגיל 20 הגעגועים והרצון להתקרב למשפחה הביולוגית מכריעים את טיטי שעולה לארץ.  "לזכותה ייאמר שהיא הדבק המחבר במשפחה – מבקרת, נוסעת בין דוד לדוד, עוזרת בקניות. היא רצתה לפצות על חסך של שנים של זמן עם המשפחה אבל זה לא אומר שלא היה לה כעסים.

"בשבעה של אמא שלי היה לטיטי ולי שיחת נפש ושאלתי אותה על זה, היא ענתה לי 'רק כשנולד לי הילד הראשון העסיקה אותי השאלה איך יכול להיות שאמא שלי מסרה אותי? איך היא ויתרה עלי?' כמה שהיא ניסתה להבין, היו לה כעסים שלא הרפו ממנה כל החיים", היא מספרת על טיטי, שכיום מבוגרת מאוד וסובלת ממחלה.

את יכולה להבין את ההחלטה של סבתא שלך?

"זה דור אחר לגמרי, אי אפשר להשוות. לי יש 4 אחים ולא הייתי נותנת להם לגדל אפילו את החתול שלי".