מאז השבעה באוקטובר מנסה דינה וילהלם מקריית אתא לתמרן בין גידול 4 בנות, עבודה ולימודי תואר, כשבעלה משרת במילואים. אך יותר מהכל, היא מספרת על הקושי הנפשי: "אין מודעות. אף אחד חוץ מבעלי לא מתקשר לשאול איך אני מרגישה"

בתיה גלעדי פרסום: 09:42 - 17/01/24
משפחת וילהלם | צילום: אלבום פרטי
"חושבים שבגלל שיש לי בנות גדולות זה קל". משפחת וילהלם | צילום (ארכיון): אלבום פרטי

דינה וילהלם, סטודנטית לתואר ראשון וסייעת לאחות בקופת חולים, נשואה ליוסי, מנהל קהילת חב"ד בקריית אתא. לבני הזוג ארבע בנות והם משמשים כשליחי חב"ד בעיר. מאז השבעה באוקטובר בעלה יוסי משרת במילואים אך זאת לא המלחמה הראשונה שהם חווים כזוג. הוא גויס גם במלחמת לבנון השנייה וגם בשגרה הוא נקרא למילואים בתדירות גבוהה.

"התפקיד שלו זה לזהות חללים ולהביא אותם לקבר ישראל, תפקיד לא פשוט בכלל", מסבירה דינה ומשחזרת את שאירע בשמחת תורה: "הוא קיבל אישור מהרב שלו לפתוח את הטלפון, במוצאי שבת הוא כבר היה במילואים. בחודש הראשון הוא לא הגיע בכלל הביתה, נסענו אליו כדי לפגוש אותו לכמה שעות. הייתה פעם נוספת שנסענו כשהוא היה בבארי ורציתי לחוות את מה שהוא עובר, מאוד סקרן אותי לדעת מה היה שם, לראות בעין. הבאנו גם דברים לחיילים. זה היה מחזה מזעזע לראות את מה שקרה שם".

דינה ויוסי וילהלם | צילום: אלבום פרטי
דינה ויוסי וילהלם | צילום: אלבום פרטי

"בכיתי ואמרתי לו שהוא חייב להגיע הביתה"

בתחילת המלחמה לחיילים בתפקיד כמו של יוסי הייתה כזכור עבודה רבה סביב השעון, ביישובי העוטף. בהתחלה, הוא יצא פעם בחודש למשך 24 שעות, וכעת הוא מגיע הביתה כל שלושה שבועות. "ביום ראשון שעבר הוא הגיע בלילה כי נשברתי. הבנתי את הרעיון של המילואים, ממש בכיתי לו על הבוקר ואמרתי לו שהוא חייב להגיע הביתה", היא מספר בגילוי לב. "הוא אמר שהוא לא יכול, שאל אותי 'מה קרה, נשברת?', אמרתי לו כן והוא בא".

מה גרם לך להישבר?

"אמא שלי גרה בצפת, חמותי גרה בירושלים ואין לי עזרה מהמשפחה, לא קיבלתי תמיכה גם מהקהילה של חב"ד ולא מהעירייה – שמשם צלצלו פעם אחת בכל הזמן הזה. אני מדברת על תמיכה בסיסית כמו להרים טלפון ולשאול 'דינה מה שלומך?'. חוסר הידיעה של הקהילה לגבי נשים במילואים הוא עצום. אין מודעות לזה שאנחנו הולכות לישון לבד, עושות הכל לבד, שבתות לבד. מה ששבר אותי זה שנשים לא הבינו מה עובר עליי, אמרו לי 'בטח את נהנית, את יכולה ללכת לבלות ולעשות מה שבא לך'".

משפחת וילהלם | צילום: אלבום פרטי
אין צפי לשחרור. יוסי והבנות | צילום: אלבום פרטי

אחד מהקשיים שהיא מתארת כאישה חרדית הוא חוסר היכולת לתקשר עם בעלה בשבת או להתעדכן בחדשות בטלוויזיה: "זה קשה לעשות קידוש לבד, הבדלה לבד ולערוך שולחן לבד, זה פשוט להיות לבד. כולם חושבים שבגלל שיש לי בנות גדולות זה קל וזה לא נכון, זה אפילו אכזרי להגיד את זה, כי אמנם הן מתבגרות אבל יש להן את הצרכים שלהן, יש להן בגרויות ומבחנים, יש לי ילדה בחינוך מיוחד שצריכה יותר את היחס שלה, חוגים שאני לוקחת לבד וקניות שאני עושה לבד.

"ובערב, בשתיים עשרה בלילה כשאני הולכת לישון, אף אחד חוץ מבעלי לא מתקשר לשאול איך אני מרגישה, אז נשברתי. הוא אמר שהוא לא יכול להגיע, אמרתי 'לא אכפת לי מה תעשה ואיך תעשה, אני צריכה שתגיע', ובכיתי כמו ילדה קטנה".

דינה ויוסי וילהלם | צילום: אלבום פרטי
"בכיתי כמו ילדה והוא בא" | צילום: אלבום פרטי

והוא בא.

"הוא הגיע ביום ראשון בשתיים בלילה, לקח את האוטו לטיפול, הכין לי את האוטו לטסט. כשהוא הגיע הביתה חזרתי לעצמי. הנוכחות שלו, להיות מחובקת ולא לישון לבד בלילה… הוא היה בקושי יומיים וכשהוא יצא שוב נשברתי".

"נראה שהמדינה שכחה מנשות המילואימניקים"

נכון לעכשיו לא ידוע מתי יוסי צפוי להשתחרר ממילואים. "הוא אמר לי ששנת 2024 הולכת להיות שנה של מילואים. אני אמורה במקביל לסיים את התואר שלי במדעי החברה במכללת עמק יזרעאל וגם עובדת במשרה חלקית".

מה הכי קשה בתקופה הזאת?

"ללכת לישון לבד, ללכת לישון בשתיים עשרה בלילה ולהיות לבד ואת לא רואה את הסוף, את רוצה שאחרים יבינו ואנשים לא מבינים. את לא רואה את הסוף ולא יודעת על מי לכעוס. אני יודעת גם לצחוק על המצב כי אני יודעת שיש עוד מאות אלפים כמוני אבל זה קשה ואת מקבלת כל הזמן החלטות לבד, לבד. את לא יכולה להרים טלפון ולהתייעץ, הבדידות הזאת זה נורא, ונראה שהמדינה שכחה מהנשים של המילואימניקים.

"כמה שמדברים בחדשות זה פשוט לא מספיק. ויש את הפחד הזה שידפקו לך בדלת ואת כל הזמן בחרדות. לפחות תגידו שיש צפי לסוף, תארגנו לנו משהו, אני לא יודעת. אפילו העירייה פה הרימו אליי טלפון רק פעם אחת. אני יודעת שדואגים לחיילים ולמילואימניקים אבל תזכרו גם אותנו".

משפחת וילהלם | צילום: אלבום פרטי
"נראה שהמדינה שכחה אותנו" | צילום: אלבום פרטי

"אל תשאלו אותנו שאלות"

הבנות של דינה מספיק גדולות כדי להבין את הקושי, ולצד ההתגייסות המשפחתית למען המדינה גם הן חוות את הקושי.

איך הן מסתדרות עם המילואים של אבא?

"להגיד לך שקל להן? לא. יש מלא שאלות ששואלים אותן והן הכי גאות באבא שלהן אבל יש את הרגעים של השבירה. איך הן אומרות לחברות? אל תשאלו אותנו שאלות. לפני כמה זמן דפקתי על השולחן בבית ספר אצל המנהלת ואמרתי שהם לא מבינים את הילדים של המילואימניקים, שצריך להקל עליהם, יש דברים שאפשר לשחרר".

דינה ויוסי וילהלם | צילום: אלבום פרטי
"קשה לעשות את הכל לבד" | צילום: אלבום פרטי

יש לך סבלנות להמשך?

"אי אפשר לנטוש מערכה באמצע. אני אומרת את זה לאנשים בקהילה. בעלי אומר שהוא נלחם על המדינה, שאכפת לו שאנשים יישנו בשקט אז הוא קם ועושה את זה כי אין לנו מקום אחר ללכת אליו. אין לנו ארץ אחרת".

איזו תמיכה היית רוצה לקבל?

"הייתי שמחה לעזרה בבית, מבחינה כלכלית שייתנו פעם במענק או איזה שובר. נראה שהחיים ממשיכים אצל כולם ואצלנו המצב נואש. אנחנו – ואני לא היחידה – מתקמצנות על דברים ומחשבות כל דבר כי אין אבל אני אחנק בעוד מינוס ואתן לילדות מה שצריך. כל התכנית של סמוטריץ' (שר האוצר, ב"ג) יפה אבל אני מחכה לראות שזה יקרה בתכלס".