האוצרת אתי גלס גיסיס יצרה את התערוכה הזו בן לילה. אחרי שהיפנים סרבו לשלוח מיצבים לישראל בשל המלחמה, היא צללה לארכיון ויצרה תערוכה שמתכתבת עם המצב – פסטורליות ומעבר למראות של מלחמה

עומר מוזר פרסום: 11:29 - 22/01/24
אסתטיקה של אלימות. אוטאגאווה קוניושי | צילום: מוזיאון טיקוטין
אסתטיקה של אלימות. אוטאגאווה קוניושי | צילום: מוזיאון טיקוטין

התערוכה החדשה 'צמדים' שעלתה במוזיאון לאמנות היפנית נעה בין חיבור ובריחה מהמציאות, מבקרת את הגבול הדק שבין המרחב הציבורי לפרטי ומספקת הקשרים מאירי עיניים בין אמנים יפנים מהמאה ה-19 לאמנים ישראלים עכשוויים.

"התערוכה הזו נולדה בן לילה", מפתיעה אוצרת התערוכה, אתי גלס גיסיס. "למה? כי הייתה אמורה להגיע תערוכה מדהימה מיפן, שעבדתי עליה במשך חמש שנים כדי שתגיע לארץ שעוסקת במיניאטורות. היפנים הודיעו שהם לא שולחים מיצבים לארץ שנמצאת במלחמה. זה היה חלום שלי שכנראה לא אמור היה להתגשם".

גיסיס, על משקפיה הכתומות והתשוקה המדבקת לאמנות יפנית, הבינה שזה לא זמן להתאבל, צללה לארכיון המוזיאון ובנתה קונספט מאפס. "נולד משהו שאני שלמה איתו כי הוא מתכתב באופן ישיר עם המצב: הפסטורליות של יפן, ערב פתיחתה למערב והמעבר למראות של מלחמה. סמוראים, דם, תנועות גדולות. אסתטיקה של אלימות".

אסתטיקה של אלימות. ראובן פרידמן | צילום: מוזיאון טיקוטין
אסתטיקה של אלימות. ראובן קופרמן | צילום: מוזיאון טיקוטין

תסבירי את המושג 'אסתטיקה של אלימות'.

"זה אומר להראות דם, שדים, רוחות רפאים, תנועות גוף מוגזמות, צבעים מוגזמים, הכל חזק ועוצמתי".

יש מקום להשוואה בין האסתטיקה היפנית לתערוכות שקמו מאז ה-7 באוקטובר, דוגמת האקספו שמדמה את זירת הטבח בנובה?

"לא, זה לא אותו דבר. האקספו ודומיו מביאים סיפור דרך הרגש. כשמביאים נדנדה שרופה מבארי רוצים לעורר בך משהו, הזדהות כלשהי. כאן רוצים להגיד לך שלאלימות יש ערך אסתטי לא פחות יפה מכל שאר הדברים. אנשים ביפן רואים משהו בהגזמות של הצבע ובתרבות הבושידו משהו יפה שראוי להערכה".

שירותים ציבוריים כמקדש

האנטיתזה בין התרבות הישראלית לזו היפנית מגיעה לשיאה במיצב וידיאו אמנית בשם טאבאימו בעל שלושה ערוצים מסונכרנים המציגים שירותים ציבוריים ביפן. היצירה היא מתנת אוסף אודי אנג'ל לאמנות עכשווית למוזיאון טיקוטין. "אנחנו עומדים לפני המיצב כמציצנים שיכולים להיכנס פנימה אך אנחנו לא באמת שייכים".

"ביפן, שירותים ציבוריים זה מקדש". מתוך מיצב וידיאו של טאבאימו | צילום: מוזיאון טיקוטין

בוידיאו, תלמידת עירומה למחצה מתארגנת לקראת יום הלימודים. "ההתנהגות שלה היא פרטית בתוך מקום ציבורי", מסבירה גיסיס. "התנהגות שמבלבלת לנו את האוריינטציה. זה טשטוש גבולות סוריאליסטי", היא מוסיפה. "מי שבונה את השירותים הציבוריים ביפן אלה אדריכלים מהשורה הראשונה שהופכים אותם ליצירות אמנות".

למה בעצם?

"כי בתרבות היפנית אין הפרדה בין יפה ונקי. כל דבר שהוא יפה, חייב להיות נקי. הציבור נבחן ביכולותיו לשמור על ניקיון השירותים הציבוריים".

בישראל, לכלוך וונדילזים זה סטנדרט בשירותים ציבוריים, אני מעיר לה. "המהות של יפן היא תשומת הלב. תשומת לב לכל פרט ופרט, כל פעולה יום יומית הופכת ליצירת אמנות. יש לנו המון מה ללמוד מהם", היא משיבה.

טוקיו במאה ה-18. הירושיגה | צילום: מוזיאון טיקוטין
טוקיו במאה ה-18. הירושיגה | צילום: מוזיאון טיקוטין

בדרך למראות המלחמה, הצופים עוברים דרך עשרות הדפסי עץ צבעונים של האמן הירושיגה המראים את העיר אדו (שמה הקודם של טוקיו) מהמאה ה-19 ומציגים פסטורליה צבעונית המשלבת בין טבע לעירוניות. "אני משאיר את מכחולי באזומה (עוד שם של טוקיו) ויוצא למסע אל ארץ המערב", הוא כתב בשיר לפני מותו. "היפנים מאמינים שגן העדן נמצא בפאתי המערב", מאירה אתי.

מלכים מפחידים מול עבודה עדינה

"פה זה כבר וייב אחר, אנרגיה שונה", מסבירה אתי על החלל שמלא בציורים מוגזמים, רוחות ושדים, דם וצבעים של הצמד קוניושי היפני וראובן קופרמן הישראלי. "תסתכל על קופרמן – הוא מנתק את הדמויות: איש יאקוזה, לוליטה, סמוראי ורקדן בוטו, מנתק אותם מההקשר, עושה להם הזרה ויוצא מחבר בין המאה ה-18 לעידן שבו אנו נמצאים היום".

טוקיו במאה ה-18 | צילום: מוזיאון טיקוטין
טוקיו במאה ה-18. הירושיגה | צילום: מוזיאון טיקוטין

ציוריו הגדולים של קופרמן צמודים לעבודותיה של האמנית החיפאית יעל בלבן. "תמיד בכניסה למקדשים יפנים יש מלכים מפחידים ששומרים על המקדש מפני שדים ואני מרגישה שהעבודות תופסות המקום של קופרמן מגנות על העבודה העדינה של יעל. סבה של יעל, הוצא להורג בברית המוצעות באשמת בגידה במולדת. 60 שנה אחר כך, המשפחה שלה מקבלת אישור שהוא היה בעצם חף מפשע. את אותה חתימת פקיד שאישר את הדבר, היא הופכה לשפה האמנותית שלה".

ובשפה של בלבן, ניכרת השקדנות היפנית. "זו מדיטציה. כל קו הוא רשת לולאות המרוכבת מחתימת הפקיד. אלה ממש ציורים מתוך הסיפורים של האמן היפני קצושיקה הוקוסאי".

שקדנות יפנית. יעל בלבן | צילום: מוזיאון טיקוטין
שקדנות יפנית. יעל בלבן | צילום: מוזיאון טיקוטין

מה היית רוצה שהמבקרים ייקחו מהתערוכה הזו?

"שני דברים: שיש קשר בן אמנים שמגיעים מתרבויות שונות. ודבר שני, שהאמנות היפנית והמסורתית חיה ובועטת".

"הקשרים ביזארים". ראובן קופרמן | צילום: מוזיאון טיקוטין