עם תינוקת בת שנתיים ובן שנולד בזמן המלחמה אליה מוצאת את עצמה מתמודדת עם סיטואציות מורכבות, ומעידה שגם לבקש עזרה זה לא תמיד פשוט: "את כל הזמן מרגישה שקופה, לרוב לא רואים אותך"

בתיה גלעדי פרסום: 08:06 - 24/01/24
אליה ואדם | צילום: אלבום פרטי
אליה ואדם | צילום: אלבום פרטי

בנם הקטן של אליה צרפתי (34) ואדם סבח (36) מחיפה נולד אל תוך המציאות של המלחמה – לפני כחודשיים. חוץ ממנו, השניים הורים לפעוטה בת כמעט שנתיים, ואליה מצאה את עצמה לבדה עם שני התינוקות כשבעלה במילואים.

אדם גויס כבר בשבעה באוקטובר. בחיים שלפני המלחמה היא עבדה כמתכננת תחבורה במשרד פרטי, והוא היה צריך לסיים את התואר השלישי בטכניון. ללידה של הבן הוא הגיע במיוחד היישר מהמילואים.

"המפקד שלו שאל אותו אם הוא רוצה לצאת ללידה או לצאת אחרי הלידה", משחזרת אליה. "חשבנו על זה והוא פשוט יצא לתאריך המשוער, ילדתי יום-יומיים אחרי, הוא נשאר עד הברית וחזר".

בימים אלו אדם משרת בפלוגת מילואים של הצנחנים שנמצאת בדרום. בתחילת המלחמה התאפשר לו לצאת הביתה יותר, אך כיום היציאות התמעטו.

אליה ואדם עם בנם התינוק | צילום: אלבום פרטי
"נשאר לברית וחזר לצבא". אליה ואדם עם בנם התינוק | צילום: אלבום פרטי

איך מסתדרים עם תינוק ופעוטה לבד?

 "לא מסתדרים. כל מי ששואל אותי איך – אני עונה שאני לא מסתדרת, פשוט חיים את מה שיש. יש את לוח הזמנים של הקטנה שבגן וזה נותן קצת עוגן, ובין לבין יש את המשימות שלו, בבית, בתשומת לב. בין לבין חולים לפעמים ואז זה הכי קשה.

"אין לי עזרה כי ההורים שלי גרים באשדוד, ומהצד שלו אמא שלו נפטרה, אז בעצם העזרה שאנחנו יכולים לקבל מבחינה משפחתית היא בעיקר מההורים שלי והאחים שלו, וזו לא עזרה תדירה כי כולם גרים במרכז".

"זה קשה אבל אני גאה בתרומה שלי"

מלבד המשפחה, אליה מספר כי כמה שכנים מהבניין ומהשכונה נרתמו לעזור: "פה בבניין יש כמה שכנים שהיו קצת יותר ערניים לדוגמה אם אני צריכה להוציא את הכלב, יש כמה חברות שהביאו קצת אוכל, סירים כאלה ביתיים. אני חושבת שהעזרה השכונתית היא הכי יעילה, כי זה אנשים שקרובים אלייך ורואים אותך.

"אם יש לדוגמה ילדה בת 15 או 14 שיכולה לבוא ולהיות עם הילדה שלי זה יכול מאוד להקל כי בשעות אחר הצהריים אני צריכה להניק. בינתיים יוצא שבשלושה החודשים האחרונים הבייביסיטר הכי יעיל שמצאתי היה מסך הטלוויזיה – עקרונות שבעצם אני שוברת עם עצמי כי תכננתי לא לתת לה מסכים בגיל קטן כל כך".

כוחות צה
"שנינו מגויסים לדבר הזה". צה"ל ברצועת עזה | דובר צה"ל

על מה עוד ויתרת?

"על עצמי, על הדבר הכי בסיסי", היא משיבה בכאב. "אני לא יכולה לחשוב נגיד ללכת לעשות ספורט. אם במהלך הבוקר אני הולכת לאיזו התארגנות לנשים בחופשת לידה, אני יודעת שכל המשימות בוקר שלי יגיעו לערב, אז אני לא עושה את זה כי אני מעדיפה לשמור כוחות.

"תראי, זה קשה, אבל אני לא רוצה לצאת מסכנה, אני מאוד גאה בתרומה שלי, בעצמי ובבן הזוג שלי, שעצרנו את החיים לפני שלושה חודשים ושנינו מגויסים לגמרי לדבר הזה. זה באמת לא פשוט אבל אני גאה".

מה הקושי הכי גדול?

"הקושי הכי גדול הוא שאין את הפרטנר שלך איתך. תראי, אני נקלעתי למצב ואנשים אוהבים לעזור ואוהבים שמבקשים מהם עזרה אבל אני לא יודעת לבקש עזרה. הייתי צריכה ללמוד לבקש ולפעמים את מקבלת תגובות כמו 'לא משחררים אותו?' או 'מתי הוא חוזר?' ואין לך מה לענות אז את בולעת את השאלות האלה ומתמקדת בזה שקיבלת עזרה".

אליה ואדם עם בתם | צילום: אלבום פרטי
אליה ואדם עם בתם | צילום: אלבום פרטי

יש משהו שהמדינה יכולה לעשות כדי להקל?

"יש את הפורום של נשות המילואים, יש שם נשים מאוד חזקות, אני מעריצה אותן. הן הביאו לחקיקה שאי אפשר לפטר נשים במצב שלנו, וגם סל הקלות והטבות, כמו חופשה אחרי ימי המלחמה. יש התארגנות שנקראת 'העוגן', שמתווכת בין מתנדבים לנשות מילואים או נשות קבע – זה לא כל כך צלח לי".

ובסופו של דבר, אליה מעידה כי מה שהכי חסר זה שמישהו יראה אותן, את נשות המילואים. "לפני שבוע היינו חולים – אני הייתי עם חום וגם הקטנה – היו כמה ימים לא פשוטים בבית ועל הדרך הקטנה שברה לי את המשקפיים והייתי צריכה חדשים, זה צריך להיות מהיום להיום. הלכתי לאופטיקה בגרנד קניון והעובדת שם פשוט ראתה אותי ואמרה שהיא תקפיץ לי את זה בערב הביתה. בכיתי מהתרגשות, כי כל הזמן את מרגישה שקופה, את עושה את כל המאמץ הזה אבל לרוב לא רואים אותך".

"מאוכזבת מההתנהלות של עיריית חיפה"

אילו צעדים ניתן לעשות כדי לשפר את מצבן? אליה מסבירה כי צריך לדאוג קודם כל לנשים שהוצאו לחל"ת או פוטרו. "צריך לתת הגנה לנשים האלה שעצרו את החיים שלהן ואת הקריירה שלהן. גם אני כנראה אצא לחל"ת כי אין לי מסגרת לקטן. גם אני חוששת מהיציאה שלי לחל"ת, כי אין לי הגנת שכר או משהו כזה".

אליה ואדם | צילום: אלבום פרטי
אליה ואדם | צילום: אלבום פרטי

בנוסף, היא מותחת ביקורת על חוסר היחס של העירייה לנשות המילואים: "באיזה שהוא מקום אני קצת מאוכזבת מההתנהלות של עיריית חיפה. אולי יש דברים שאני לא מודעת אליהם, ואני לא נחשפת אליהם ברשתות. אני רואה פרסומים של חיפה וכמה טוב לגור בה אבל אני לא רואה התארגנות לעזור למילואימניקים או לנשות מילואימניקים.

"ההתארגנות הקהילתית השכונתית היא הדבר הכי קריטי ואני חושבת שזה משהו שיכול היה להיעשות על ידי העירייה, יש לה מערך מתנדבים והיא מכירה את המנהלות או ועדים של כל שכונה. אני יודעת שאם העירייה הייתה מפרסמת דבר כזה היו מגיעים אנשים שרוצים לעזור. לקבץ את האנשים וליצור מערך מתנדבים למען המשפחות. הפרסומים של העירייה מרגישים מנותקים מהעובדה שיש עכשיו מלחמה".

מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "מינהל הרווחה מפעיל מערך נרחב של מתנדבים אשר נותנים מענה למגוון צרכים אותם מעלים תושבי העיר. בתוך כך, נענו גם כל משפחות אנשי המילואים שפנו בבקשה לסיוע. העירייה תשמח לסייע ככל יכולתה גם במקרה זה ולצורך כך נבקש לקבל את פרטי הפונה על מנת שנוכל לעמוד לרשותה במישרין".