אחרי ששרדה את התופת באושוויץ, יהודית עלתה לישראל והקימה משפחה לתפארת. לקראת יום השואה הבינלאומי היא מספרת את סיפורה, בביתה שבבית החם של עמותת יד עזר לחבר: "חשבתי שמחכים לי בבית, לא ידעתי שאין לי אף אחד"

אודיה שווץ פרסום: 08:24 - 26/01/24
יהודית הרשקוביץ | צילום: רדיו חיפה
יהודית הרשקוביץ | צילום: רדיו חיפה

את יהודית הרשקוביץ בת ה-95 שמתגוררת כבר כמעט עשור בבית החם של יד עזר לחבר פגשתי השבוע. היא גרה לבד, בעלה נפטר לפני 15 שנה ובתה לפני 20 שנה, ובעמותה דואגים לכל צרכיה – אוכל טרי ובית חם, ובנוסף היא מקבלת סיוע של מטפלת מביטוח לאומי.

עמותת יד עזר לחבר דואגת לניצולי השואה לשלוש ארוחות ביום, מגורים נאים, טיפולים וכל מה שהם צריכים. את הריאיון עם יהודית עשינו בביתה, לקראת יום השואה הבינלאומי שיצוין בשבת. היא בדיוק סיימה לאכול צוהריים ושטפה את הצלחת. שאלתי אם לעזור לה, היא השיבה בשלילה וחיכיתי לה בסלון שמוקף תמונות של בני המשפחה שלה.

יהודית, איך את מרגישה?

"אני פה עשר שנים. חוץ מזה שאין לי כוח הכל בסדר, הרגלים כואבות וחלשות".

ניניה של יהודית | צילום: רדיו חיפה
ניניה של יהודית | צילום: רדיו חיפה

מה את עושה כל היום?

"לא יכולה להגיד מה אני עושה אבל לא משתעממת, נחה הרבה, קוראת עיתון, ספר, יש פה מועדון – אנחנו נפגשים כל החברים אחרי הצהריים".

יהודית נולדה בהונגריה בשנת 1928, קצת לפני שפרצה המלחמה, בת בכורה להוריה, ואחריה נולדו עוד אח ואחות. הגרמנים הובילו אותה ואת משפחתה ברכבת משא, כשבקושי היה להם מקום לעמוד, במשך שלושה ימים, עד שהגיעו לאושוויץ, אז הפרידו ממנה את אחיה ואביה. היא ואחותה הסתכלו אחורה, ראו את אמא שלהן, וזו הפעם האחרונה שהן ראו אותה.

מיצג של יהודית במוזאון השואה של יד עזר לחבר | צילום: רדיו חיפה
מיצג של יהודית במוזאון השואה של יד עזר לחבר | צילום: רדיו חיפה

מה את זוכרת מהשואה?

"זה קרה בשעת בוקר מוקדמת. כמה ימים אחרי שחגגנו את ליל הסדר שוטרים מהמשטרה המיוחדת נכנסו אל הבית שלנו והרשו לנו לקחת מזוודה אחת בלבד. הם עברו משפחה-משפחה ישר ושלחו אותנו לגטו בעיר המחוז. מהגטו עברנו ליישוב אחר ודחסו אוותנו בתוך מבנים ריקים ששימשו לחקלאות. התפללנו שיהיה טוב.

"אחר כך הביאו אותנו ברכבות משא בלי אפשרות לזוז. כשפתחו את הדלתות מיהרנו לצאת ובתחנת הרכבת התחילה סלקציה ראשונה, שם לקחו את סבתא, אמא נעלמה בין ההמונים. המחנה היה מלא. ישנו בחוץ על האדמה הקרה. כך חיינו חודשים בלי לדעת על ההרג ההמוני. אחותי נשארה במחנה עם בת דודה שלנו ואני נשלחתי לעבודה בגרמניה, בבית חרושת לנשק".

משפחתה של יהודית במוזאון השואה | צילום: רדיו חיפה
משפחתה של יהודית במוזאון השואה | צילום: רדיו חיפה

איך ניצלת?

"כשנגמרה המלחמה, הרוסים התקרבו לאיפה שהיינו. אמרו לנו שמוציאים אותנו וימסרו אותנו לאמריקאים אבל זה לא באמת היה ככה, פשוט הם שחררו אותנו. בזמן השחרור לא הייתי בהכרה, הייתי חצי שנה בבית חולים במזרח גרמניה. משם רציתי לצאת ולנסוע להונגריה, חשבתי שכולם בבית מחכים לי, לא ידעתי שאין לי אף אחד. בסוף מהונגריה נסעתי לישראל, עליתי ב-1948 עם קום המדינה ומיד גייסו אותי לצה"ל. זאת הייתה גאווה בשבילי לשרת בצבא".

בישראל יהודית הקימה משפחה והביאה לעולם יחד עם בעלה שני ילדים. על קירות ביתה מופיעים תמונות של ילדים. "אלו נינים שלי", היא מסבירה, "הם באים גם לבקר". על הקיר הימני מראה לי תמונה של בתה. "זאת הייתה הבת שלי, היא איננה, נפטרה בגיל 45 מסרטן".

"בשביל החטופים – זה כמו שואה"

לפני הפגישה עם יהודית סיירתי במוזיאון השואה של העמותה. במוזאון מוצבים אביזרים רבים מזמן המלחמה, וגם תמונות רבות ובניהן של יהודית כשהייתה ילדה ומשפחתה שנספתה בשואה. באחת התמונות, כך הסבירה יהודית, היא מופיעה יחד עם משפחה בחתונה של בן דוד של הוריה: "התמונה הזאת במקרה הגיעה אלי מדודה שלי, הנה אני ילדה קטנה פה באמצע", הצביעה.

מוזאון השואה | צילום: רדיו חיפה
מוזאון השואה | צילום: רדיו חיפה

מה זה בשבילך יום השואה?

"אצלי כל יום יש יום השואה, כל יום יש לי מחשבות, אני חושבת על מה שהיה".

משעמם לך?

"לא, אני מגלה כל פעם עוד משהו שלא ידעתי. גיסתי למשל לא רצתה לדבר על מה שהיה לה. אני שמעתי בטלוויזיה מה היה שם ואיך היה שם. ברומניה לא הייתה 'קייטנה' אבל זה לא היה אושוויץ".

השבעה באוקטובר מזכיר לך את השואה?

"האנשים שהיו בדרום ולקחו אותם, החטופים, בשבילם זה כמו שואה, בוודאי", היא עונה תשובה נחרצת. "אני חושבת שבשואה זה פגע ביותר אנשים, פה זה פגע מאוד אבל באנשים שגרו בדרום. זה ההבדל, בכמות האנשים שנפגעו. כשהנאצים הגיעו אלינו לא ידענו לאן לוקחים אותנו ומה יהיה לנו, בשבילי זה לא אותו דבר אבל בשבילם זה כן.

"אני חושבת שחשוב לדעת היסטוריה. בשואה העולם היה אחר. פעמיים ביום היינו צריכים שיספרו אותנו, עמדנו שעות, הקפידו שיהיה מספר, לא חשבו באיזה מצב היינו, היינו צריכים לעמוד בשביל ספירה. אוכל בטח שלא היה".

מוזאון השואה של יד עזר לחבר | צילום: רדיו חיפה
מוזאון השואה של יד עזר לחבר | צילום: רדיו חיפה

ופה בוודאי נעים לך.

"עכשיו נעים ואנחנו ביחסים טובים עם האנשים פה".

יהודית מסודרת, מטופחת, עם צבע בשיער ועצמאית לחלוטין. "את כזו צלולה ומדברת יפה", החמאתי לה והיא הופתעה. "בגיל 95 אנשים לא מדברים?", היא שאלה, ואז הוסיפה: "האמת שאני גם לא אוהבת לדבר הרבה".

יש מסר שאת רוצה להעביר ביום החשוב הזה?

"כבר מעטים האנשים שעברו את אושוויץ ונשארו בחיים אז עכשיו השואה זה מה שקרה בדרום. זה מזכיר את מה שהיה. כבר שלושה חודשים המלחמה נמשכת".

שמעון סבג | צילום: רדיו חיפה
שמעון סבג | צילום: רדיו חיפה

מנהל העמותה, שמעון סבג, מסבירה כי יד עזר לחבר הקימה מספר מתחמים שמסייעים לניצולי השואה בשלושה רחובות בהדר. שם, הם מקבלים חדר אוכל, לינה ומכון פיזיותרפיה, יצירה, פעילות חברתית סביב השעון ומרפאה. בנוסף, העמותה הקימה מוקד שמטפל בניצולי שואה בחיפה ובקריות, כולל שליחת ארוחה חמה וטיפולים במרפאות, והכל ללא תשלום בזכות תרומות, ללא תמיכה ממשלתית או עירונית. "העמותה פועלת מעל 25 שנה ותמשיך לפעול למען הניצולים", הוא אומר. "אני קונסול כבוד של גוואטמלה והם עוזרים לנו בעניין של פוסט טראומה, לניצולי שואה וגם לאחרים".

מוזאון השואה נמצא ברחוב קסל ובצמוד אליו יוקם מוזיאון שינציח את אירועי השבעה באוקטובר.