שלושה מרכזים מסחריים בחיפה עברו מהפך: במקום קירות משעממים, קבוצת אומנים הכניסה הרבה צבע, ויחד עם העירייה וחברת 'יפה נוף' יצרו מפגן אומנותי ייחודי

עומר מוזר פרסום: 11:48 - 31/01/24
פרויקט המרכזים המסחריים | צילום: הראל עציון
נווה דוד | צילום: הראל עציון

מה עולה לכם לראש כשאומרים אמנות? סביר להניח ש: מוזיאון סגור, מיצגים תלויים על קירות, אליטיזם, תרבות שלא מונגשת לכלל. את כל זה שוברים קולקטיב "סירה" (SIRA) בראשות מיכל נר דוד וארז שמח, ביחד עם התאגיד העירוני 'יפה נוף', מחדש הקירות ניסן כהן ועיריית חיפה, במפגן ראווה אומנותי שלא נראה בעיר מאז ימי ה'ברוקן פינרגז'.

250 מ"ר של קירות ענק נתמלאו בחמישה ציורי קיר, בשלושה מרכזים מסחריים בשכונות שונות – שפרינצק, נווה דוד ודניה – במטרה להשפיע על מרחבים ציבוריים בעזרת אקט אומנותי. "אנחנו מאמינים שלשים ציור קיר בשכונה שדורשת התחדשות, מוביל לדברים טובים בהמשך. במרכז מסחרי מאד קל לעבור הלאה, לקנות ולהמשיך, האמנות קוראת לשהייה, לתשומת לב", מסבירה מיכל נר דוד, מפיקת האירוע.

פרויקט המרכזים המסחריים | צילום: הראל עציון
גם קירות פנימיים | צילום: הראל עציון

"בכל הציורים היה לנו חשוב להיות בתקשורת עם מה שקורה במרחב – לתושבים, לעסקים, לחיים. לגלריה ומוזיאונים יש משמעות גדולה אבל המטרה שלנו היא להוריד את האמנות לקרקע, לחבר אותה, לחשוף אותה לאנשים שונים ובעיקר להשפיע. להשפיע על נפש הבן האדם ונפש המרחב".

באיזה מצב היו הקירות לפני?

"נורא ואיום", היא מגחכת. "אלה קירות שנפלו בין הכיסאות כי הם שייכים לאנשים פרטיים אבל נמצאים במרחבים ציבוריים (מלבד הקיר בנווה דוד, ע"מ), היה פה תהליך של תקשורת עם בעלי העסקים בכדי להסביר להם את המשמעות. לקח לנו שבועיים לשפץ את הקירות כדי שנוכל להביא אותם למצב שנוכל לצייר עליהם".

שבועיים כתף כתף. האחים ארז וזיו שמח | צילום: הראל עציון
שבועיים כתף כתף. האחים ארז וזיו שמח | צילום: הראל עציון

המרכז המסחרי כמקום מפגש שכונתי

שלושה שבועות ארך תהליך העבודה שבמהלכן חקרו האומנים את השכונות שבהן פעלו. על הקיר בגודל 90 מ"ר שמהווה כניסה למרכז קליטה לעולי אתיופיה בנווה דוד הופקדו האחים שמח, ארז וזיו, שבצבעוניות האופיינית להם הדגישו אלמנטים הקשורה לעדה וערבבו בין שכבות אוכלוסייה שונות. "חשוב לנו שאנשים יגיעו למקום וקודם כל ירגיש בשינוי, אבל גם שהוא ישפיע פנימה, ולכן ציירנו גם על קירות פנימיים, כדי להזמין אנשים להיכנס, לשהות ולחוות", אומר ארז.

מה אתה רוצה שהמבקרים יחוו?

"גם את האמנות עצמה וגם הרבה מהציורים מדברים על עקרון המפגש. מפגש של עדות, של שכבות, של אנשים, בטח במקום כמו מרכז מסחרי. רצינו ליצור מקום מפגש שבו תוכל להעריך את מערכת היחסים עם אלה שנותנים לך שירות במקום כמו המוכר במכולת או הספר השכונתי".

פרויקט המרכזים המסחריים | צילום: הראל עציון
"להוריד את האומנות לקרקע" | צילום: הראל עציון

אתה מאמין בכוחה של אמנות להשפיע על מרחב?

"מאד. אני חי 10 שנים רק בשביל זה".

בנאליות ופשטות יום יומית

על קירות המרכז המסחרי בשפרינצק, יצרו יגאל טליאנסקי ואור בר-אל שלושה ציורים שונים. "במרכז עצמו אין שום דבר מיוחד, לא קניון או משהו יוקרתי, מאד יום יומי. רגיל. ילדים אחרי בית ספר קונים שם פיצה, אנשים רושמים במכולת. הניראות, ההרגשה, האנשים – הכל התחבר לי למעמד הפועלים. תרם לזה ששפרינצק, שעל שמו נקראת השכונה, היה ציוני נלהב", מסביר יגאל את ההשראה לציורו הלקוח מתוך פוסטר ישן של האחים שמיר ובו מוצגת דמותו של הפועל העברי בתקופת יישוב הארץ.

"לפאר את האדם הפשוט". יגאל טליאנסקי | צילום: הראל עציון

"רציתי לפאר את האדם הפשוט, הרגיל", הוא מוסיף ומחבר אותנו לציור של בר-אל בו נראים בני זוג, אשר כל אחד בספה שלו המכוונת לעבר האחר, ועיניהם שקועות בעיתון. "כשבאתי לסיור לוקיישן", משחזר אור, "ראיתי את הזוג הזה מחכה בתור למספרה, אהבתי את הפשטות שיש במרכז הזה".

מה יש בפשטות היום-יומית שקוסם לך?

"הדבר הכי רגיל זה הדבר שנותן לי הכי הרבה השראה. לכל מקום שאני הולך אני מצלם, אנשים אוכל בורקס, משחקים בטלפון, כל אלה הם ניצנים של השראה בשבילי ושל אפשרויות אינסופיות למשחק עם דימויים".

פרויקט המרכזים המסחריים | צילום: הראל עציון
פרויקט המרכזים המסחריים | צילום: הראל עציון

הזנחה גוררת הזנחה אומרים, אז אולי גם השקעה גוררת השקעה. אחרי הציורים תבוא בתקווה התאורה, הגינון, הטיפוח, הרענון, האופטימיות. "אחת התגובות לציור שלי", מספר יגאל, "הייתה שמישהו שאל אותי אם עכשיו אנחנו כמו אירופה. אם זה גורם לאנשים להרגיש טיפה כמו חו"ל וטיפה שהשקיעו בהם, זה שווה את הכל".

"הדברים הרגילים הם ניצנים של השראה". אור בר-אל | צילום: הראל עציון