עם פרוץ המלחמה פונתה איב קרן משלומי עם בן זוגה ושני ילדיהם למלון בחיפה, אך הצורך בשגרה הוביל אותה לחפש דירה בעיר, וכרגע היא לא מתכוונת לחזור הביתה: "יש בחיפה שקט שאין בשלומי"

אודיה שווץ פרסום: 07:47 - 09/02/24
איב ומשפחתה | צילום: אלבום פרטי
איב ומשפחתה | צילום: אלבום פרטי

איב קרן (34), תושבת שלומי שבצפון, מתגוררת כבר כמה חודשים בחיפה. היא החליטה לעזוב את המלון שאליו פינו אותה, את בן זוגה דולב ושני ילדיה (6, 2), ולשכור דירה ברחוב הסחלב בשכונת רמת אלמוגי בעיר.

"בהתחלה היינו במלון. בן הזוג שלי שהיה במילואים בדרום היה מגיע פעם בשבוע וחצי ליומיים והיה קשה מאוד", היא משחזרת. "זה לא פשוט עם ילד אחד שרגיל שרק אבא מרדים ושלא מבין לאן הוא נעלם, נשארנו לבד".

בשבעה באוקטובר בשעה 15:00 דולב נקרא למילואים ומאז הוא שם. איב מעידה כי הרגישה שהיציבות בבית מתערערת: "מצאתי את עצמי בדן פנורמה עם שני ילדים שרגילים אליו, הוא הדמות שהכי נוכחת בבית. לא ראינו אותו כמעט בכלל בשבועות הראשונים. אני נשארתי עם שני ילדים שמבינים שאבא לא מגיע ואין גנים ואין מסגרות, לקח המון זמן עד ששילבו את הילדים וכל פעם שאלו איפה אבא, בגלל שהוא דמות כל נוכחת ופתאום נלקח בלי התראה".

שלומי, צפון | צילום: Shutterstock
"אין אומץ לחזור לשלומי" | צילום (ארכיון): Shutterstock

בשלב הזה איב הבינה שהילדים צריכים שגרה: "הם ממש פיתחו חרדות. אמרתי לבן זוג שלי 'די, זה עולה בבריאות של הילדים'. ואז הוא השתחרר מהמילואים והתחלנו לחפש דירה כדי להיות עוד פעם משפחה. הילדים גם בררניים באוכל, היה במלון רק שניצל או נקניקיות. אמרתי 'נעשה את הצעד הזה'. מלון זה הרי משהו של כמה ימים ופתאום זה מתארך ומתארך".

"לא יודעים מה יהיה עם הבית בשלומי"

גם החיפושים אחר דירה לא היו פשוטים. בעלי דירות רבים סרבו להשכיר להם לזמן קצר. "אני רוצה להישאר ובעלי רוצה לחזור. פה בחיפה אין לנו אף אחד, אמא שלי נשארה במלון כי היא לבד ואנחנו לא יודעים מה יהיה עם הבית שלנו. כרגע אנחנו לא מתכוונים לחזור".

למרות הכל הם לא ויתרו ומצאו דירה אך נאלצים לשבור חסכונות כדי לעמוד בהוצאות: "להגיד לך שאני יכולה לשלם גם פה וגם שם? זה מטורף, אני משלמת גם וגם. שילמנו כבר מהחסכונות שלנו אבל אין ברירה. הדירה פה עולה כמעט עשרת אלפים שקלים בחודש, כולל חשמל, מים ארנונה. יש מדיח ותנור, הדירה מרוהטת ממש וזה טוב".

איך החיים בחיפה?

"בגלל שהילדים כאן אני לא יכולה להרשות לעצמי לנסוע שעה הלוך שעה חזור, אז החברה במקום שאני עובדת בו הצהירה עלי כלא חיונית. אני לא עובדת אלא נמצאת כל הזמן סביב הסעות עם הילדים".

איב ודולב | צילום: אלבום פרטי
איב ודולב | צילום: אלבום פרטי

יש לכם חיי חברה? הכרתם קצת אנשים?

"יש פה קצת חברים אבל נורא קשה למצוא את עצמך. יש חלק בירושלים וחלק בטבריה, יש לי חברות מנהריה והכרנו גם מחיפה דרך הגן. אני מסתובבת ופתאום הכל משתנה, את רגילה לקום לעבוד ופתאום אין לך בשביל מה לקום חוץ מהסעות, אין מסגרת מסודרת. לפעמים אנחנו גם יוצאים בחיפה אבל כמה אפשר?!".

את נהנית מהעיר?

"אני מאוד נהנית! אנחנו במקור מהקריות אז רגילים לאזור, גרנו מול הקריון. יש היצע מטורף בחיפה, זה כיף. הבן שלי מתגעגע לשעמום, הוא גילה את וולט (אפליקציית המשלוחים, א"ש), בשלומי אין כזה דבר. פה יש תמיד מה לעשות, יש גם תחבורה ציבורית, לנו יש אוטובוס פעם בשעה שעתיים, לכולנו יש אוטו אחרת אין מה לעשות אבל זה משהו אחר בחיפה, אין ספק".

"אין לי אומץ לחזור לשלומי"

אז בחיפה יש הכל בשפע אך הראש כל הזמן עסוק בבית בשלומי. היישוב שנמצא על גבול הצפון ספג לא מעט טילים ופגיעות בחודשים האחרונים.

יש חשש לחזור?

"בטח שיש. זה בעיקר בגלל הילדים, אני לא רוצה להחזיר את הילדים למצב שאני לא יודעת מה יהיה איתם, מה שחשוב לנו זה הם. עברנו מלחמה אחת ולא זזנו יותר מידי מהבית. זאת הייתה תקופה אחרת, בגיל אחר, אין לך למי לדאוג, זה שונה. עכשיו יש לי אחריות, לא רוצה שיפחדו או שיהיו בחוסר הבנה מה קורה".

ילדיהם של איב ודולב | צילום: אלבום פרטי
"לא רוצה שהילדים יפחדו" | צילום: אלבום פרטי

אתם מתגעגעים לבית?

"בטח מתגעגעים! רוב החברים בטבריה או בירושלים וקשה לילדים שפתאום יש להם בית בחיפה ובשלומי. כל המשחקים נשארו שם אז הגדול נזכר פתאום במשחק שרצה. קניתי הכל כפול שיהיה להם ולא חסר. הייתי שם פעם אחת כשהייתה רגיעה וזהו, אין לי את האומץ לחזור לשם עכשיו".

 איפה רואה את עצמך בעוד חצי שנה?

"דולב רוצה לחזור, הוא היה חוזר אם היה אפשר. לא יודעת מה יקרה אבל פה יש שקט ששם אין, יש לי ולילדים פה ביטחון, הדירה עם ממ"ד, הילדים ישנים שם, אין לי חששות שיהיה משהו. אני נורא בטוחה בתוך המצב הזה. אנחנו נורא ציוניים ושלומי ונורא חשוב לנו, מצד שני את לא יודעת מה יהיה עם הילדים ומה יהיה בכלל. גם לתאילנד אני אסע אם צריך".