ערן לוי מרשת המסעדות טאטאמי חשב שאם יסגור שתיים מדשדשות, יצליח לשמור על ארבע אחרות. אבל לספקים לא היתה סבלנות, העיקולים והבנקים לא הירפו ובית המשפט מינה לרשת נאמן לשיקומה. ואז התחילה המלחמה ומארבע מסעדות נותרה אחת – טאטאמי כרמל – שבעזרתה יחזיר חובות, בהתאם להסדר הנושים שאישר בית המשפט. היום, כשהוא מפוכח יותר, לוי מישיר מבט ומוכן לענות על כל שאלה

חגית הורנשטיין פרסום: 11:16 - 14/04/24
"הבנקים כבר חנקו. הם צימצמו אותי עד שנחנקתי". ערן לוי | צילום: יח"צ

העולם הקולינרי החיפאי לא נשאר אדיש כשבחודש ספטמבר 2023 פורסם כי רשת המסעדות האסייתית טאטאמי שהוקמה על ידי ערן לוי והוא בעל השליטה בה, הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו לפתיחת הליכים להפעלתה לשם שיקומה, לאחר שצברה חובות המוערכים בכעשרה מיליון שקלים.

חמישה חודשים אחר כך, פורסם בתקשורת הכלכלית כי בית המשפט אישר הסדר נושים לחברת טאטאמי מוריה, במסגרתו החברה תשלם לנושיה 2.5 מיליון שקלים ב-60 תשלומים חודשיים ולוי ישלם 600,000 שקל באמצעות מכירת ביתו. עוד הוחלט כי מתוך שש המסעדות שהפעילה החברה, רק הסניף במרכז הכרמל ימשיך לפעול, והשאר ייסגרו. 

לוי, חצי שנה אחרי, בוגר ומפוכח יותר. הוא לא מסתתר, מישיר מבט ומוכן לענות על כל שאלה. אך לפני הכל מרגיש חובה להזים את השמועה שפשטה בחיפה כמו אש בשדה קוצים על פשיטת רגל, ולא כך היה. כשאין לך חברה שנקלעה לצרות כנראה שההבדלים בין מונחים משפטיים כמו פירוק, הקפאת הליכים ופשיטת רגל מתערבבים, אבל לוי מדגיש "לא היתה פשיטת רגל וגם לא כיוונתי לשם. גם לא כיוונתי להקפאת הליכים, אבל עורך הדין שלי הוביל לשם".

הכוונה בהתחלה, כך על פי לוי, היתה לסגור שתי מסעדות בגלל סכסוכים עסקיים – האחת, טאטאמי הכשרה במרכז הקונגרסים בחיפה והשנייה היא זוס בהרצליה. "בחיפה הסתיים חוזה השכירות וקיבלתי צו פינוי מיידי. נשארתי בלי כלום והלכתי לפירוק מרצון. בזוס גם היה לי סכסוך ויום אחד מצאתי את הדלתות נעולות. לא הצלחתי למכור את המסעדות, לא הצלחתי להכניס זכיין במקומי ונשארתי עם בור של כמעט מיליון וחצי שקל לכל מסעדה. אלו לא סכומים נזילים שיש לי".

הספקים לא הסכימו לבוא לקראתך?

 "כשראיתי שאני לא מצליח להתמודד עם הספקים, עם הנושים, בעלי הקניונים ובעלי הנכסים, פניתי לעורך דין עם בקשה לוותר על שתי המסעדות האלה, לעשות הסדר חובות בצורה מכובדת עם הספקים, שיבואו לקראתי ולפרוס את החוב. זה לא כל כך צלח, כי הספקים ידעו שיש לי עוד מסעדות, רצו שאביא כסף מהן וזו בעיה. כשהחלטתי לעשות פירוק מרצון לקונגרסים, הוספתי גם את הרצליה, כי היה לי קשה. קשה עם המרחק, קשה עם העובדים ובקיצור, תקופה לא טובה".

ומשם זה רק התדרדר.

"הספקים לא הסכימו לוותר, למרות שהצעתי להם 30 אחוז מהחוב. אמרו לי 'יש לך עוד מסעדות, תביא מהן'. ברגע שהתחילו העיקולים על שאר המסעדות הפעילות והבנקים התחילו להגביל אותי, זה כדור שלג. כמו מגדל קלפים – אתה מוציא את הקלף האמצעי וכל המגדל מתמוטט – תוך שלושה-ארבעה ימים הכל התמוטט לי".

אז מה עשית?

"עשינו הקפאת הליכים כשהמטרה היתה לשמור על שאר המסעדות – טאטאמי בשער הצפון, אזומאמי בסביוני דניה, טאטאמי וזוס במרכז הכרמל – ובאמת לשם כיוונו בבקשה שלנו לבית המשפט שמינה לחברה נאמן, עו"ד עמית פינס, שהפעיל את המסעדות". 

"זה לא שזרקתי את הנושים הביתה, להיפך"

בבקשה להקפאת הליכים נכתב שענף המסעדנות חווה תמורות ושינויים בשנים האחרונות, בעיקר לנוכח פרוץ מגיפת הקורונה. הוא השתנה באופן מהותי וניכר כי היקף המכירות באמצעות משלוחים צמח על חשבון מכירות בסניפים עצמם. "השקעות החברות במושכרים לא הביאו לידי ביטוי עלייה במחזורי המכירות כבעבר, ונטל האשראי ועלותו לנוכח השינויים בעלות הריבית, הכבידו מאוד על היכולת של החברות לעמוד בהתחייבויותיהן".

"עדיף מסעדה אחת טובה וחזקה מאשר 5-4 מדשדשות וגוססות". טאטאמי כרמל | צילום: טאטאמי

בבקשה צוין כי "מתן צו פתיחת הליכים מיידי במסלול הפעלה ושיקום, לרבות מינוי נאמן זמני – מפעיל, יבטיח את המשך הפעילות העסקית של הרשת וימנע השמדת ערך נכס הליבה של הפעילות העסקית – אובדן מותג ומוניטין שנצבר על פני מספר שנים, גדיעתו וירידתו לטמיון". 

מה קרה מאז הבקשה לבית המשפט?

"כשאתה נמצא בהקפאת הליכים אף אחד לא יכול לגעת בך, אף אחד לא יכול לתבוע אותך, המסעדות ממשיכות לעבוד. עושים רה-ארגון והנושים מבינים שעכשיו בית המשפט מעורב, יש נאמן ומתחילים לעשות איתם משא ומתן על החובות. אבל אז פרצה המלחמה, אנשים לא יצאו מהבית. היה פחד אימתני בחוץ והמסעדות צנחו בכמעט 50 אחוז. בשער הצפון היינו תחת מגבלות של פיקוד העורף וכל פעם קיבלנו הנחייה אחרת. התאילנדים ראו את הסרטונים הקשים על העובדים הזרים בעוטף שנרצחו ונחטפו וברחו מהארץ. נשארתי בלי עובדים, אז הכנסתי גם את המסעדה הזו לפירוק".

אל זוס במרכז הכרמל, מסעדה ישראלית בסגנון יווני אף אחד לא הגיע, כי למי היה חשק ומצב רוח לחגיגות סטייל טברנות לאחר ה-7 באוקטובר. לוי והנאמן ניסו להגיע להבנות עם בעל הנכס, ניסיון שלא צלח, וגם זוס נכנסה להליך הפירוק. 

"זו היתה תקופה מאוד קשה", לוי נזכר, "החלפתי עורך דין, התחלתי לעבוד עם חן אמסטר ממשרד י. אמסטר, שבעצם עשה את המהפך והתפנית פה. המזל שלי, הגיים צ'יינג'ר שלי זה המהלך הזה. איך שהוא נכנס לתמונה, ישר גיבשנו הסדר נושים, הכנסנו להסדר שתי חברות שלא היו בתוך ההליך ונשארתי עם שתי מסעדות – טאטאמי ואזומאמי". 

ככל שעבר הזמן הבין לוי שעדיף להישאר עם מסעדה אחת טובה ורווחית מאשר להפסיד את הכל. "המקדש שלי", הוא קורא לטאטאמי, "המסעדה הכי טובה ברשת. ניסינו בהתחלה לעשות את זה בדרך של מו"מ עם הספקים, אבל להם לא היתה סבלנות והוציאו לי עיקולים, הוצאה לפועל ואתה נכנס לסחרור שקשה לצאת ממנו. הדרך היחידה לצאת מזה, לעשות עצירה, הקפאת הליכים והסדר נושים בצורה מסודרת. זה לא שזרקתי את הנושים הביתה, להיפך. נכון, זה כואב, הספקים הפסידו, אבל אני מאמין שאחזיר להם כ-40 אחוז מהחוב".

"לרגע לא עשיתי פה תרמית או עקיצה"

הדרך הקלה היתה ללכת לפשיטת רגל, להרים ידיים, להגיד שזהו, שאין לו כוחות להתמודד עם הנושים, "אבל זה לא אני, זה לא האופי שלי. מי שלא עבר הסדר נושים לא יכול להבין מה זה ההליך הזה. זה כל כך קשה. זה לחצים אדירים, טלפונים מספקים ונסיונות לשכנע אותם להמשיך לעבוד איתי, כי טאטאמי מרכז הכרמל ממשיכה לעבוד. צריך לשכנע אותם שהכסף שלהם מובטח, כי למסעדה יש נאמן והם מקבלים תשלומים במזומן. זה לא קל להתחיל לבנות מחדש את האמון. עברתי תקופה מאוד קשה, מאוד מאתגרת. למדתי המון דברים – על המערכת הבנקאית, במיוחד על מערכת המשפט. עם כל הניסיון שיש לי קיבלתי שיעור לחיים, הגרנד פינאלה. היום אני יותר חכם, אני לא מתפזר". 

סושי בטאטאמי | צילום: אתר המסעדה
סושי בטאטאמי | צילום: אתר המסעדה

היום אתה מצטער על ההתרחבות המהירה? בדרך גם פתחת את ג'מילה, קוקוריצה ואת ד"ר גרין, שהיו מטבחי רפאים בקורונה.

"את סניפי טאטאמי פתחתי בצורה מאוד מבוקרת, אבל את זוס פתחתי בתקופת האומיקרון. היה עיכוב רציני בפתיחה של למעלה מחצי שנה ואז היה שומר חומות, סחבתי את זוס על הכתפיים. העברתי לה כספים מטאטאמי וזה משך אותי למטה. מאוד האמנתי במסעדה הזו וכשהפכתי אותה לכשרה התחלתי לראות את הניצוצות. האוכל היה יותר מדויק, היו המון אירועים והמון הזמנות, אבל אז הגיעה המלחמה שסגרה לי את המסעדה. היום אני יכול להגיד שעדיף מסעדה אחת טובה וחזקה מאשר ארבע-חמש מדשדשות וגוססות, עובדות בחצי כוח". 

אמרת שהחכמת.

"הייתי one man show, לא היתה לי קבוצת שותפים, הייתי לבד. חלק מהמסעדות בתחילת הדרך עבדו, חלק לא עבדו. מה שלא עבד העברתי כסף מכיס ימין לשמאל. עשיתי הרבה טעויות אבל למדתי. זה לא שפתחתי עכשיו חברה חדשה, משכתי סחורה מספקים במשך חצי שנה, משכתי כסף וברחתי. לרגע לא עשיתי פה תרמית ועקיצה ובטח שלא רצתי לעשות פשיטת רגל, מה שהרבה אנשים חושבים שקרה. אז לא, בחרתי ללכת בדרך הקשה, להחזיר חלק מהחובות, לשמור על המסעדות, להתחיל מחדש ואני לא מוותר. אני פייטר. היה לי פאנצ'ר ולקח לי חמישה חודשים להחליף גלגל ובעזרת השם אצא לדרך חדשה".

איך עברתם את התקופה כמשפחה?

"אמנם אשתי היא עורכת דין וההתמחות שלה זה הוצאה לפועל, פשיטות וחדלות פירעון, אבל לא בצד של החברות, אלא בצד האישי. זה לא נעים, היתה תקופה קשה. המון טלפונים, הרבה צעקות מאנשים שהיה קשה להם לקבל את זה. זה לא שהגיעו אלי הביתה כדי לאיים, אבל צעקות זה לא נעים. בשלב מסוים הבנקים כבר חנקו, מצמצמים לך אשראים, הריביות עולות, כי גם הבנק מפחד ורוצה לשמור על הנכסים שלו. הם צימצמו אותי עד שנחנקתי. תקופה מאתגרת, תקופה שמי שעובר כזה דבר כשהוא עומד על הרגליים ויוצא מזה, זה וואו. אני לא אגיד שמגיעה לי מדליה, אבל עברתי פה חמישה חודשים מהגיהנום. אני שמח שעשינו הכל כמו שצריך – לדאוג לזכויות של הנושים ולא לרמות אף אחד, בלי קומבינות ולא ללכת לפשיטת רגל. אני בן אדם מאוד חזק, והייתי רגע מלהרים ידיים. היה רגע שאמרתי מה אני צריך לסבול ולעבור, אחרים היום שמים פס, אבל לא, ממש לא".

איך היו התגובות של הקולגות, הלקוחות?

"הכתבות לא עשו לי טוב, והיו גם אנשים ששמחו לעיד פה בעיר, במיוחד אלו מהברנז'ה שלנו, אבל אני לא מתרגש. אני מכיר את עצמי ומהר מאוד התעשתי. לא ברחתי, עניתי לכל מי שהתקשר,  לכל 300 השיחות שקיבלתי ביום, ל-400 הודעות בממוצע בווטסאפ ולכל תגובה שנתקלתי בה בפייסבוק". 

"אני לא אגיד שמגיעה לי מדליה, אבל עברתי פה חמישה חודשים מהגיהנום". ערן לוי | צילום: טאטאמי

כמה שעות במצטבר ישנת בחמשת החודשים האלה?

"את באמת רוצה לדעת? לא עזבתי את טאטאמי לשנייה, לאחר שנקבע שהיא תעשה את ההסדר נושים לספקים. הייתי חייב לשמור עליה, לכן הייתי פה וניהלתי אותה. יצאתי כל לילה בחצות, אפילו יותר מאוחר ובגלל האדרנלין שאני הולך להסדר נושים, הייתי ישן 3 שעות בלילה. לפעמים הייתי קם בארבע וחצי, נועל נעלי ספורט, שם את האוזניות ויוצא להליכה בים כדי לנקות את הראש. זה היה הזמן בו לא הפריעו לי עם שיחות וטלפונים. בהתחלה, בחודש הראשון, לא ישנתי בכלל. היה חשוב לי להגיד לכולם שאני פה ואני לא בורח".

מה השמועה הכי הזויה שאמרו עליך?

"שברחתי למקסיקו. היו שמועות שאני מתגרש, שאני פושט רגל. אלוהים, אנשים הם רעים. אבל יש גם אנשים שפירגנו, שהתקשרו, שתמכו. הרגיעו אותי שזה בסדר, זה קורה, שגדולים ממני עברו הסדר כזה, שזה בסדר לעשות רה-ארגון, שזה רק יחזק ויחשל אותי. הופתעתי".