עוד ועוד יזמים מגלים את הקסם דווקא בחלק הפחות סקסי של רחוב סירקין, זה המרוחק מבלגן הבסטות והטרנדיות של מתחם 21. זה שדייריו מיתגו אותו בשם "צפון סירקין". עומר מוזר יצא לסיבוב לראות מה חדש שם

עומר מוזר פרסום: 16:58 - 19/05/24
אנשי צפון סירקין | צילומים: עומר מוזר
אנשי צפון סירקין | צילומים: עומר מוזר

אמצע שבוע, שעת צהרים, טיול בחלקו הצפוני של רחוב סירקין מגלה ריחות סבון מפתים בצד אחד, תקתוק מכונות תפירה בצד השני, קול אובניים מסתובבות בהמשך הרחוב ובגדים שנאספו מכל עשור של אופנה ישראלית בפינת הרחובות סירקין ושפירא.  

עוד ועוד יזמים מגלים את הקסם דווקא בחלק הפחות סקסי של רחוב סירקין, זה המרוחק מבלגן הבסטות והטרנדיות של מתחם 21. זה שדייריו – אנשי תרבות ואמנות מוכשרים, מיתגו אותו בשם "צפון סירקין" שהתקבע בתודעה בעקבות האירועים המשותפים שהם עורכים בכל הזדמנות.

כשהאמן שחר סיון העביר את הסטודיו שלו לאזור לפני כשנה, הוא הסביר למוזמנים להשקה ש"צפון סירקין זה החלק של סירקין שעדיין מוכרים בו סמים 24/7 ויש בו ניידות שלא ברור לאיזה צד הן שייכות". סיון הצטרף אז לעסקים החלוצים כמו HQRN, מקום לשירה, בריזה אדריכלים, חנות הווינטג' פונטנה וגלריית מזו שקמו סביב הגינה הקהילתית. לפני כמה חודשים עברה לשם מסעדת קסר ההודית, נפתח בית קפה אופנתי שבינתיים צימצם פעילות ולאחרונה נפתחו בצפון כמה עסקים חדשים.

"יש פה אקלקטיות חזקה של אוכלוסיות, של מעמדות, של טעמים וריחות"

מוקפות בדים צבעוניים, מכונות תפירה ומסרגות, מספרות מאי ספז וגיל מיודוסר באומן על הסטודיו לאופנה וטקסטיל שפתחו לאחרונה בסירקין 7 בשם יום וערב. "מאי למדה אמנות בבצלאל ואני עיצוב טקסטיל בשנקר וככה אנחנו משלימות ביחד את התחום של אופנה וטקסטיל מכל מיני זווית: גם את מלאכת היד וגם את המיכון, תדמיתנות, חישוב גזרות, תפירה. אנחנו משלימות אחת את השנייה", אומרת מיודוסר באומן. 

מאי ספז (מימין), גיל מיודוסר באומן, יום וערב | צילום: עומר מוזר
מאי ספז (מימין), גיל מיודוסר באומן, סטודיו יום וערב | צילום: עומר מוזר

מה הקסם של מלאכת היד, תפירה למשל? 

"יש הרבה ערך במשהו שהוא איטי, מתייחס לפרטים הקטנים וחוזר על עצמו. החזרה בפעולת התפירה היא מדיטטיבית, מרגיעה, מעודדת יצירה, מאפשרת תחושת שליטה בתוך כאוס של חוסר שליטה וזה צורך מאד גדול בתקופה האחרונה. אנחנו מציעות סדנאות וקורסים של סריגה, אריגה, תפירה וריקמה ומזמינות את הקהל החיפאי לבוא, לגעת בחומרים, להתנסות ולראות מה יוצא מבפנים". 

למה דווקא לפתוח בסירקין? 

"ראינו שיש פה אקלקטיות חזקה של אוכלוסיות, של מעמדות, של טעמים וריחות ותרבויות וכל זה חיזק לנו את הגישה שלתרבות ואמנות יש מקום ברחוב הזה", מספרת מיודוסר באומן שהעתיקה את מקום מגוריה מיפו, "בתל אביב הרגשתי שאני כמו מצטרפת לתנועה קיימת. בחיפה וברחוב סירקין יש הרגשה של לייצר מחדש, ליצור תנועה חלוצית וזה הרגיש לי שאני מצטרפת לעוד חבורה של יצרנים שיוצרים ביחד משהו חדש". 

"יום שישי זה המקום הכי חם בעיר והיה לי חשוב להיות חלק מהתהליך"

"חבל שאת הריח בחנות אי אפשר להעביר במילים", אומרת מאיה רזיאלי, בעלת דרך הבשמים, חנות וסטודיו לסבונים בסירקין 12, בעוד היא יושבת מוקפת בעשרות סבונים המגרים את העין והאף, "אני מייצרת פה סבוני קפה, קקאו, סבונים בריח הדרים, סבונים מעשבים מהגינה או עשבים מהשוק, סבון לאקנה, סבון לעור יבש, סבונים משמנים, יש פה באמת מגוון אדיר של סבונים". 

מאיה רזיאלי, דרך הבשמים | צילום: עומר מוזר
מאיה רזיאלי, סטודיו דרך הבשמים | צילום: עומר מוזר

ספרי קצת על תהליך ייצור הסבון. 

"התהליך הוא בעצם בישול, אני מכניסה חמאות מוצקות לתור סיר, ממיסה שמן שאני בוחרת, מערבבת עם תערובת של מים וחומרים וכל סבון מקבל תוספת אחרת: קפה אספרסו, שמן זית, פחם פעיל, דבש. מי שיצא מהסדנאות שלי יצא עם מתכון ויכולת להכין סבון בעצמו"  

איך את עם הג'נטרפיקציה שעוברת על האזור? 

"זה תהליך שעובר על הרבה מקומות בעולם ואני חושבת שעכשיו זה הזמן שזה הגיע לשוק. אני מתה על המקום הזה. הכל יפה, הכל נעים, אנשים יפים, סיורי קולינריה, יום שישי זה המקום הכי חם בעיר והיה לי חשוב להיות חלק מהתהליך הזה", לצד היופי שמאיה מתארת, אפשר עדיין למצוא תופעות שליליות כזנות ונרקמונים, "עד כמה הם יישארו פה בזמן שהכל יהיה תוסס? בסוף זה ייצא החוצה והלוואי שימצאו להם בית טוב להיות בו". 

"הכי אוהבת ללכלך את הידיים ואת הבגדים" 

שלוש עמדות אובניים, תנור לשריפת קרמיקה ומדפים מלאי יצירות חרס יוצרים מקום קטן ואינטימי שפתחה יאסמין שחאדה ברחוב סירקין 12 בשם מירמייה (מרווה). "לפתוח את המקום זה הצעד הכי נכון שעשיתי בחיים שלי. אני שמה את כל האנרגיות שלי בסטודיו והוא נותן לי בחזרה". 

יאסמין שחאדה, סטודיו מרמייה | צילום: עומר מוזר
יאסמין שחאדה, סטודיו מרמייה | צילום: עומר מוזר

 מה את כל כך אוהבת בקדרות? 

 "ללכלך את הידיים ואת הבגדים", היא צוחקת, "אני לא יוצאת מפה נקייה אף פעם. אבל ברצינות, אני אוהבת את החומר, את החמר עצמו, את היכולת של חומר להפוך, תחת תנאים מסוימים כמו לחץ וחום, מחומר מאד רך לחומר גס וקשיח". 

מה את מציעה לקהל הרחב? 

"יש פה שיעורים חד שבועיים לאנשים שרוצים להתקדם וללמוד טכניקות חדשות וגם סדנאות חד פעמיות על אובניים שבהם אנחנו עוזבים את הטלפון, מתנתקים מהחיים למשך שלוש שעות ומתמסרים לתנועת הפדל של האובניים". 

"צריך לבוא בראש מסוים, לחפש, להפוך את המקום"

חנויות בגדי יד שנייה הם אולי ה-סממן למגניבות והתחדשות של האזור. לאחר שפעל ברחוב ארלוזורוב, החליט איתי לייבוביץ' להצטרף לחגיגה ברחוב סירקין ולפתוח את החנות שלו, THRIFT PIRATE, בסירקין 1, בואכה רחוב שפירא. 

איתי לייבוביץ', THRIFT PIRATE | צילום: עומר מוזר
איתי לייבוביץ', חנות THRIFT PIRATE | צילום: עומר מוזר

"אני ילד של אייטיז וכל הבגדים שאני מציע הם משנות ה-80', 90' ושנות האלפיים", הוא אומר, "אני כמעט כל השבוע מסתובב בכל הארץ, מחפש ומוצא בגדים שעושים לי את אפקט הוואו ואני יכול לעמוד מאחוריהם ולמכור אותם". 

איזה פריטים נדירים יש לך בחנות? 

"יש לי פה שמלות של משכית", הוא אומר ונוגע בנוסטלגיה חיפאית בדמות החנות לבגדי אופנה גבוהה שפעלה ברחוב נורדאו בשנות ה-60. "חוץ מזה גם בגדים ממפעל אתא ויש לי פה בלייזרים ישראלים משנות ה-60 וה-70 שיכולים להגיע לאלפי שקלים לפריט". 

מה הסוד של אופנת יד שנייה שתופסת תאוצה? 

 "זה נוגע גם באנשים שמודעים לאקולוגיה ולא רוצים לצרוך בגדים חדשים וגם באנשים שרוצים להרגיש ייחודיים. כל פריט פה נבחר אחד אחד. זה לא זארה שתראה עוד מלא אנשים שיתלבשו כמוך. החוויה היא שונה, צריך לבוא בראש מסוים, לחפש, להפוך את המקום ואני מזמין אנשים לבוא לחנות ולקחת את הזמן".