מסתבר שנשים המגיעות לחוף השקט בימים המיועדים לנשים בלבד, נתקלות במכשול עמוס בטסטוסטרון, אותו ממש לא ציפו לפגוש. לא אחד, אלא חמישה מצילים גברים מסוקסים מאיישים את הסוכה וגורמים להן לאי נוחות. הן שואלות, ובצדק, איפה המצילות? יצאנו לברר וחזרנו עם תובנות

עומר מוזר פרסום: 12:05 - 09/06/24
אוקסנה נסטי, על רקע החוף השקט | צילום: ענת סולומון, דוברות עיריית חיפה
אוקסנה נסטי, על רקע החוף השקט | צילום: ענת סלומון, דוברות עיריית חיפה

בוקר יום ראשון, החוף השקט. כולתום אבו ג'בל וחברתה מנצלות את היות החוף מופרד ומורשה לנשים בלבד ביום זה כדי להתרחץ ולהנות מהפרטיות שהחוף מציע. החוף מלא נשים, חוץ מאשר בסוכת המציל, שם ישנם חמישה גברים מסוקסים עמוסים בטסטוסטרון. 

"תחילה, עברנו את השומר שגם היה גבר אבל אמרנו לא קריטי, הוא לא בתוך החוף", היא מספרת, "נכנסו, בחרנו בפינה מאחורי סוכת המצילים, התיישבנו ואנחנו קולטות לא אחד, לא שניים, אלא חמישה גברים מצילים. לא ציפינו ולא התכוננו לזה. אנחנו היינו בבגדי ים וזה עורר אצלנו חוסר נוחות". 

את אי הנוחות והאכזבה היא תולה בסיבותיה. "גם מטעמי צניעות, גם מטעמי דת, מהכל. אם היינו רוצות ללכת לחוף רגיל, היינו הולכות לדדו. אבל בגלל שאנחנו דתיות ורוצות לכבד את זה אז הגענו במיוחד ליום הנשים בחוף השקט ולא ציפינו לראות שם גברים". 

ציפית לראות מצילה? 

"כן, זה המינימום. אם החוף הזה מיועד בימי ראשון, שלישי וחמישי לנשים בלבד אז אני מצפה לנשים בלבד. גם בעמדת המציל. אחרת למה הוא מיועד לנשים? הם יושבים שם, עולים, יורדים, יכולים להציץ עלינו במשקפות, זה לא נעים. אם אומרים נשים, אז נשים עד הסוף". 

אם היה רק מציל אחד ולא חמישה, זה היה פחות בעיה? 

"יכול להיות שהסיטואציה הייתה יותר קלה למרות שאני לא חושבת. לא אמורים להיות בכלל גברים. מילא השומר גבר, למרות שבקלות אפשר להביא אישה לתפקיד, אבל אצלנו בראש המחשבה היתה שיש רק נשים בחוף כשאנחנו עם בגדי ים, לא הבנתי את הקטע הזה". 

אוקסנה נסטי, המצילה היחידה בארץ | צילום: ענת סולומון, דוברות עיריית חיפה
אוקסנה נסטי, המצילה היחידה בארץ | צילום: ענת סולומון, דוברות עיריית חיפה

לפי החוק בישראל, בכל עמדה בים צריכים מינימום שלושה מצילים ולפחות מגיש עזרה ראשונה אחד. המקרה של כולת'ום מעורר את השאלה, האם בכלל יש מספיק מצילות נשים כדי לענות על הצורך ולמנוע התנגשות בין ערך הצלת החיים ובין ערך הפרטיות.  "אין הרבה נשים שיכולות לעמוד בדרישות של משרד העבודה", מסביר מארק אומן, בעלי בית הספר אומן המים להכשרת מצילים לבריכה ולים, "אתה מכיר אישה שיכולה לעלות 20 פעם מתח? אתה מכיר נשים בענף הבנייה? אז זו התשובה בשבילך". 

מעיון באתר האינטרנט שלו עולה כי מעבר ללימודים עיוניים הנוגעים בקריאת כיוון הרוח, סוגי חופי רחצה ושליטה בגלי הים, צריך לעבור אימונים פיזיים הכוללים שחייה בים לאורך קילומטר, צלילה לעומק של חמישה מטרים, חתירה בחסקה, הובלת טובע בשחייה בים ונשיאה והצבת סירה במצב הכן. 

"זה תחום שמצריך הרבה כח פיזי ויכולת גופנית גבוהה", אומר אומן ומוסיף, "בכל 25 שנות הוותק שיש לי בהכשרת מצילים, היתה בסך הכל אישה אחת או שתיים שהצליחה לעמוד בקריטריונים. צריכה להיות אישה לא שגרתית בשביל זה. גם בצד המנטלי, לעבוד משמרות של 12-10 שעות ביחד עם עוד ארבעה גברים בסוכה זה לא פשוט". 

"הגורם הנשי הוא גורם ממתן בתוך סביבת עבודה גברית" 

כדי למצוא אירוע דומה צריך לחזור שנה וחצי אחורה, לעיר בת-ים, שם נשים דתיות הלינו על כך שאין מצילה בחוף המיועד לנשים בלבד. בתגובה לכך, סגן ראש העיר ירון לוי, הוציא מכרז אשר קרא לנשים להתמודד על התפקיד אך אף אחת לא הגישה מועמדות ומי שכן הגישה הבינה שזה לא בשבילה. לבסוף, הצליח לאתר מצילה בשם ליטל וזכה לתגובות חיוביות מתושבות העיר. 

בחיפה, באופן נדיר, עובדת המצילה היחידה בארץ. אוקסנה נסטי, סבתא לנכד בת 53, מאיישת את תחנות ההצלה של חוף דדו, לאחר שהחלה את הקריירה כמצילה בבריכת הפעוטות בחוף זמיר. לאחר שצברה  5 שנות ותק המליצה לה רכזת כוח האדם של אגף החופים לגשת לקורס מצילי ים כדי להרוויח יותר, מתוך מחשבה על הפנסיה וכדי לפתוח בפניה אפשרויות קידום. נסטי, בחרה לא להתראיין לכתבה זו אך כשהתראיינה בשנת 2018 לאתר חי-פה, אמרה: "זה לא חלום שקשה להשגה אבל בהחלט גם לא קל ולא כל אחת שמסיימת קורס מצילי ים יכולה להיות מצילה, היא צריכה לצבור ותק, ניסיון, שתהיה בעלת כישורים מתאימים ותענה על דרישות התפקיד". 

בראיון אחר שלה, בשנת 2021 למגזין לאישה, דיברה על יתרונותיה כאישה מצילה. "אנחנו מסתכלים לא רק על הים, אלא גם על החוף, לפעמים אנחנו קולטים שמישהו מטריד בחורה שבאה לבד ועוזרים לה. יכול להיות שבמקרים כאלה יותר נוח לבחורה כשמולה עומדה מצילה ולא מציל". 

חיליק אמסלם, מנהל אגף החופים | צילום: דוברות עיריית חיפה
חיליק אמסלם, מנהל אגף החופים | צילום: דוברות עיריית חיפה

חיליק אמסלם, מנהל אגף החופים בעיריית חיפה בשש השנים האחרונות, היה שמח לראות מצילות נוספות נכנסות לתחום: "אוקסנה היא מצילה בחסד ואני רואה בתחנה שבה היא עובדת איך הגורם הנשי הוא גורם ממתן בתוך סביבת עבודה גברית שכוללת משמרת של עשר שעות ויותר בתוך סוכה שהיא 4 על 4 מטר". 

איך אתה רואה את ההתנגשות בין ערך הצלת החיים לבין הזכות לפרטיות? 

"הצלת חיי אדם לפני הכל. הערך היחיד שצריך לעניין אותנו הוא מי יכול לקפוץ למים ולהציל חיים של אדם שטובע. זה הכל. אי אפשר לרצות כל תחושה אישית של אינדיבידואל שלא מרגיש בנוח. נכון שהחוף השקט הוא מופרד אבל אנחנו כאן כדי לתת שירות". 

אמסלם מסתייג מדבריו של מארק לגבי חוסר היכולת הפיזית של נשים. הרי נשים היום אפשר למצוא כמעט בכל יחידה מובחרת בצה"ל והמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הוכיחה שיש נשים המסוגלות להילחם בשדה הקרב. אך לחוף הים הן עדיין ממעטות להגיע. "יש נשים שיכולות לעמוד בכל קריטריון פיזי", הוא אומר, "המצילה שלנו לא נופלת מאף מציל אחר מבחינת היכולות שלה. עכשיו הייתי חותם איתך עסקה והייתי מצרף מצילה לכל תחנה שלנו". 

עוד חסם העומד בפני נשים להיכנס למקצוע הוא השכר. המצילים נחלקים לשניים – דור א' ודור ב'. הוותיקים שבדור א' זכו לתנאים שכבר לא קיימים כיום וגובה שכר הנע בין 42-35 אלף שקל בחודש, אך הצעירים של דור ב' מרוויחים פחות משמעותית ושכרם יכול לנוע בין 25-14 אלף שקל. הטענה, מתחת לפני השטח, אומרת שישנה חונטה סגורה של גברים שדואגת להשאיר את המקצוע מצומצם כדי שימשיך להיות מבוקש ויוקרתי. 

"אני לא מכיר דבר כזה", אומר אמסלם, "המקצוע הוא טובעני. עבודה יומיומית גם בזמן שהילדים שלך בחופשים. נכון שהשכר מתגמל אבל אני לא מזהה חונטה כזאת או אחרת. אצלנו למשל התפקיד פתוח לכולם באמצעות מכרזים. יש הרבה דברים שאומרים על מצילים, לא הכל נכון". 

בחזרה אל אל כולת'ום שתלונתה הציתה שרשרת של שאלות, והיא שומעת את הטיעונים שבגינן אין מצילות בחוף המופרד: "אני צוחקת, זה לא נשמע לי הגיוני שאין נשים שיכולות לעמוד במבחנים הפיזיים. זה מרגיש לי כמו התחמקות. בכל מקרה, אני לחוף השקט לא אחזור יותר".