לכבוד שבוע הספר שמתקיים השבוע בהיכל הספורט רוממה בחיפה קיבצנו 10 המלצות על עשרה ספרים, כשלכולם מכנה אחד משותף

עומר מוזר, ענבר דותן פרסום: 13:04 - 17/06/24
שבוע הספר בחיפה | צילום: ראובן כהן עירית חיפה
שבוע הספר בחיפה | צילום: ראובן כהן עירית חיפה

לרגל חודש הקריאה ושבוע הספר שמתקיים השבוע בהיכל הספורט רוממה בחיפה, קיבצנו לכם 10 המלצות על ספרים חדשים או ישנים, קלאסיקות או ספרי טיסה, ספרים שכתבו סופרים מוכרים יותר או פחות, כשלכולם מכנה משותף, הכוכבת היא העיר חיפה. בדרך ישירה או בעקיפין.

"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" – יניב איצקוביץ'

"אז לפני שאני אספר לך על החקירה הזאת, אני רק אומַר לך משהו אחד: פעם, כשהייתי נכנסת לזירה חשוכה, מייד הייתי שולפת פנס ומאירה. אבל מאז הסיפור הזה שקרה בטכניון, אם אני מוצאת את עצמי במקום אפל, קודם כול אני מתיישבת״.

כולם מכירים עכשיו את הספר שעובד לסדרה המשודרת בימים אלה בקשת 12. "אף אחד לא עוזב את פאולו אלטו" יצא לאור בשנת 2014 ומגולל פרשיית רצח הנעה על פני שני עשורים. חוקרת המשטרה, איריס אברמוב, פוגשת דמויות ישראליות שונות כאשר המשותף לכולם הוא הגעגוע והשאיפה לחופש בלתי מושג. העיר חיפה נוכחת לאורך עלילת הסיפור. משתרעת לאורכו ולרוחבו של הספר תוך איזכור אזורים שונים בעיר כמו כמו עיר תחתית, הדר, נווה שאנן ו-ואדי סאליב. איצקוביץ' הסופר, אמר בראיון לאתר רדיו חיפה: "החלטתי שחיפה תהיה דמות משמעותית בספר. חיפה מבחינתי היא תקווה, זו עיר מעורבת על אמת".

"חצוצרה בוואדי" – סמי מיכאל

"קשה להשתדל להיות ערבי טוב, בייחוד כשאתה לא יודע בדיוק מה זה ערבי טוב. הרבה יהודים חושבים שערבי טוב זה ערבי מת. איך אפשר להשתדל יום יום להיות מת?". 

הסופר עטור הפרסים סמי מיכאל שהלך לעולמו השנה  הקדיש את מיטב יצירותיו לחיפה. העיר אליה עלה בטיסה מאיראן. מיכאל התאהב בחיפה כבר כשראה אותה מן האוויר. בשנת 1977  פורסם ספרו "חצוצרה בוואדי" אשר נחשב לרומן הבולט ביותר של מיכאל. הספר מגולל סיפור אהבה בין הודא, ערבייה נוצרית לאלכס, עולה חדש מברית המועצות. וכאילו לא חסרים ניגודים בין השניים, סיפור אהבתם מסופר כשברקע מתנהלת מלחמת לבנון הראשונה. ומעלה שאלות על גבולות מרחב, פיזיים ונפשיים, על מורכבות זהותית ועל תחושת שייכות. 

״העיניים מתרגלות לחושך״ – אביחי נזרי

"הלכנו חזרה מבית הספר, רן, עומר ואני. רן ראה מרחוק מחלק עיתונים שעומד ברמזור באוברול האדום שלו ונתן לנהגים עיתון דרך החלון "יש לי רעיון" הוא אמר ועומר ואני נדרכנו".

אביחי נזרי מעלה על הכתב את ילדותו ב״חיפה של מטה״. העלילה נעה בין בת גלים, קרית אליעזר ונווה שאנן. "העיניים מתרגלות לחושך" מיועד לבני נוער אבל גם בוגרים ימצאו את עצמם דרך סיפור גיל ההתבגרות של ניסים, גיבור הספר. שתחושת הזרות בעולם מתפוגגת באמצעות בחורות, ציורים ושירי גרפיטי המרוססים על קירות שכונת ילדותו.

״שואה שלנו״ – אמיר גוטפרוינד

"סבא חיינק התאבל מאד על בכורו, אך יש אומרים, דק-מן-הדק, על פניו עלתה נימה של שביעות רצון. בכל זאת, טביעה בנהר קפוא. שנה אחר כך נהרג דב, 1954 – 1976, בנו השני, שיש אומרים שהיה סוכן מוסד, ויש אומרים משהו סודי יותר. באירופה, בשליחות, בשני כדורים. שלושה אנשים, ואחד מהם בלבוש כומר״.

ספרו הראשון של גוטפרוינד יליד חיפה, שכתב את אחד מספרי השואה הזכורים בספרות הישראלית שאף זיכה את הסופר בפרס בוכמן לשנת 2001. גוטפרוינד ממקם את עלילת ספרו בשכונה קטנה שממוקמת בקצה קרית חיים. באותה השכונה מתגוררים ניצולי שואה המודדים את ערכם האנושי לפי גודל אובדנם. העלילה מסופרת דרך עיניהם של  גיבורי הספר אמיר ואפי, צמד ילדים ישראלים בני הדור השני, ששוברים את הטאבו שקבעו הוריהם לפיו  לא מספרים לילדים על זוועות השואה ומתחילים לחקור את סיפוריהם של הניצולים תושבי השכונה ותוך כך מגלים עולם עשיר, עצוב, בלתי נתפס שמשאיר אותם, ואת הקוראים, מרותקים לדעת עוד.

״סימני שיניים״ – חנוך מרמרי

"הכול בסדר, תחזור למיטה," אומר ארון ויורד למטה. במוסך הצמוד לכניסה הראשית, שבו נהג להתגורר הפּוֹנטיאק צ'יפטֵיין הרחב של מקסים אלבז, לצד הפורד אנגליה החדש של סוזן, יש סדנה שאפשר להיכנס אליה גם מתוך הבית״.

רומן הביכורים של עורך עיתון הארץ לשעבר, יליד חיפה, שיצא בשנת 2022, זכה להיכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר. "סימני שיניים" מגולל את סיפורה של חבורת נערים בשנות ה-60 שבמרכזה עומד ארון, בן לניצולת שואה ולאבא שנפטר בגיל צעיר, שביחד עם חבריו מחליטים לנקוט צעד נואש כנגד המוסד היוקרתי שבו הם לומדים (רמז לתיכון ריאלי בית בירם?) אשר משנה את חייהם ואת עתידם ומציג את הפרדוקס הבלתי נמנע בין חלומות למציאות.

״חיפה אהובתי״ – נילי שרף גולד

"חוט השדרה הגיאוגרפי של הספר וחמשת פרקיו או תחנותיו, הוא רחוב הרצל, הרחוב הראשי של הדר הכרמל. מתחילים את המסלול סמוך לראשו שבמערב השכונה ומתקדמים לאורכו מזרחה, אך לא תמיד בקו ישר״.

קלאסיקה חיפאית של הסופרת שמבחינתה חיפה היא הדר הכרמל, שכונת ילדותה, שאמנם מתארת את השתנות השכונה בין השנים 1966-1948 אך חוזרת להתנגשות בין העבר העות'מאני לעתיד הבריטי, לרוב הערבי שנכח בעיר ועד להקמת הדר הכרמל, השכונה היהודית הראשונה בעיר שהשפיעה רבות על כתיבתה ונפשה של הסופרת.

״למאטיס יש את השמש בבטן״ – יהודית קציר

"בפגישותיהן האחרונות הרבתה לדבר על המוות, למרות שהיתה בריאה לגמרי. ריבי ידעה שהיא מקווה לפגוש את בעלה, הדוד משה, שנפטר באופן פתאומי לפני כחמש עשרה שנה, כשהיא היתה בת שבע – בבוקר שבת אחד צנח על הדשא ולא קם – ועוד יותר היא מתגעגעת לבנה אורי, שנהרג כמה שנים לאחר מכן בתאונת דרכים״.

יהודית קציר היא כמעט שם נרדף לסיפורת חיפאית. בספר היא מגוללת את סיפורה של ריבי, סטודנטית הגרה בתל אביב והוריה מתגוררים בחיפה ומנהלים משרד נסיעות בכרמל. בסוף הספר (זהירות ספוילר!) כאשר אמה של ריבי הולכת לעולמה, ריבי יוצאת עם אחד המנחמים לשבת בגן מניה וזיכרונות ילדות מהכרמל מציפים את גיבורת הספר או את קציר עצמה בכתיבה שכל חיפאי יכול להתחבר אליה.

״עיר תחתית״ – הילה עמית

"איך הוא לבוש, איברהים, הבגדים שלו לא מתאימים לקיץ, לא מתאימים לחיפה, לבת גלים; כל כולו עטוף באיזה זוהר של יוקרה, שאינו שייך למרחבים שבהם היא מסתובבת״.

הספר ראה אור בשנת 2022 ועלילתו נוגעת בקהילה הלהט"בית בחברה הערבית דרך עיניים של גיבורי הספר: איברהים, בן למשפחת ערבית אמידה ומפנקת אשר מחביא את אהבתו ליהודי ומרים שמעלימה את נטייתה המינית. שני הגברים והאישה בוחרים לגור יחד על מנת  לייצר מצגת שווא, תרמית ייצוגית למראית עין של משפחת רגילה. הקשר ההדוק מצליח לשבור את גבולות המגדר, הדת והמגזר.

שבוע הספר בחיפה | צילום: עומר מוזר
שבוע הספר בחיפה | צילום: עומר מוזר

״ככל שיתיר הזמן״ – אריאלה גולדמינץ

"ובינתיים, בצד השני של העיר מר עזרא, הבוס שלי, נכנס לכזאת פאניקה מההיעדרות הכפויה שלי ומהחשש שאלך מעולמו לעולמי, עד שהתחיל להניח תפילין בכל בוקר, וגם נָדר נֶדר שאם אשאר בחיים מכל העסק, הוא יפריש לי לקרן השתלמות. את זה סיפרה לי אשתו הטרייה יחסית בבוקר שבו התחוללה ביניהם מריבת אוהבים״.

אריאלה גולדמינץ, תושבת העיר, כותבת את חיפה. הספר "ככל שיתיר לנו הזמן" מפגיש את רחלי, מוכרנית בכירה, רווקה וכבר לא כל כך צעירה עם מרתה, קשישה מלאת חיים וחשוכת ילדים, הקשר בין השתיים הולך ונבנה לאורך כל העלילה. עד שקובי הקצב, גרוש שבור לב, נכנס לחייה ומפר את האיזון. "חלק גדול מההליכות שלנו בעיר הן בעלייה, הן כנגד ההר", אומרת גולדמינץ, "גם הדמויות שלי מנסות לחתור נגד איזשהו גורל. נגד המגבלות הפיזיות או נגד החסמים התרבותיים. מצד שני, שעושים את הכיוון ההפוך, אתה כאילו נסחף מעל רגלייך עם הירידה".

״המאהב״ – א.ב יהושע

"היה לנו מאהב, ומאז המלחמה הוא איננו. פשוט נעלם". רשימת ההמלצות שלנו לא תהיה שלמה אילולא נזכיר את ספרו הראשון של חתן פרס ישראל לספרות א.ב יהושע, ותושב העיר חיפה במשך 43 שנה. "המאהב" שיצא לאור בשנת 1977, נפתח ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים ונקרא כשרשרת מונולוגים המסופרים מפי ששת גיבורי הרומן. אדם המוסכניק ואסיה רעייתו. אסיה, ביתם המתבגרת ונעים, נער ערבי שמצטט את ביאליק. גבריאל שחזר לארץ מצרפת כדי לזכות בירושה של סבתו, דוצ'ה.
בספר שתורגם ל-11 שפות נחשפים הקוראים למערכות יחסים סבוכות, השקפות עולם שונות ותיאורים נבדלים לאירועים זהים. עלילת הסיפור נעה לאורכה של העיר. מתחילה בכרמל וזולגת עד לעיר התחתית ומביאה את יופי העיר לשיא תפארתו.

שבוע הספר בחיפה | צילום: ראובן כהן עירית חיפה
שבוע הספר בחיפה | צילום: ראובן כהן עירית חיפה