לרוב נמצא סיפורים מכוננים של תרבויות, דתות ולאומים העוסקים בניצחון גדול בקרב, בכיבושים וכד'. אבל העם היהודי בחר בצניעות, ברגישות ובחוכמת לב עמוקה סיפור אחר – של מאבק בעבדות ואתגר החרות. זו משימת הדת היהודית בעולם, וייעודו של החינוך בכלל והעברי בפרט: לשחרר את האדם מכבליו, וללמד אותו להיות אדם חופשי שמבין את עצמת החרות והאחריות הכרוכה בהיותו אדם חופשי. המשימה לשנה זו ברורה מתמיד: נותרו עדיין 59 חטופים בעזה I טור לפסח מאת הרב אופק מאיר
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם (משנה פסחים י' ה')
חג הפסח מלמד אותנו שעלינו להיות חלק מסיפור, לחיות כאילו אנחנו היינו במצרים וחווינו את נס היציאה מעבדות לחירות. כל שנה מחדש – סיפור של זיכרון, של חירות ושייכות.
יציאת מצרים היא הסיפור המכונן של עמנו; בכל חג, בקידוש לשבת, בקביעת המזוזה, בהנחת התפילין וברגעי התפילה, יציאת מצרים היא הסיפור שצורב את תודעת החירות, השוויון והצדק החברתי בטקסטים ובלבבות המאמינים.
36 פעמים אנו מצווים בתורה על הגר: לא להונות, לא ללחוץ, לאהוב אותו, לדאוג לו.
שלושים ושש פעמים!
יותר מאשר כל מצווה אחרת בתורה.
הסיבה: כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (שמות כ"ג ט')
אנחנו היינו שם!
כל יהודי היה במצרים.
כל יהודי חייב לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.
והחוויה הזאת צריכה ללמדנו שכל מה ששנוא עלינו אל לנו לעשות לחברנו.
זוהי משימתה של התרבות בכלל ומשימתו של החינוך היהודי הליברלי-הומניסטי בפרט.
איני מכיר עוד עם שבחר כסיפור המכונן של עמו, סיפור של עבדות ויציאה לחרות. לרוב נמצא סיפורים מכוננים של תרבויות, דתות ולאומים העוסקים בניצחון גדול בקרב, בכיבושים וכד'. אבל העם היהודי בחר בצניעות, ברגישות ובחוכמת לב עמוקה סיפור אחר – של מאבק בעבדות ואתגר החרות. במדבר, עם יציאת מצריים, מקבל העם את עשרת הדיברות.
יכול היה אלוהים להגדיר עצמו בדיבר הראשון ולהציג עצמו בפני מאמיניו בהרבה דרכים.
יכול היה לכתוב: אנוכי ה' אלוהיך קונה שמיים וארץ – ולא כתב.
יכול היה לכתוב: אנוכי ה' אלוהיך בורא עולמות ומחריבן – ולא כתב.
יכול היה לכתוב: אנוכי ה' אלוהיך הגדול והנורא והאיום – ולא כתב.
הבחירה של אלוהי ישראל להציג עצמו בפני כל אומות עולם ובפני עם ישראל היא מרתקת, ומסמנת לנו את המשמעות העמוקה של האמונה הישראלית: אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים (שמות כ' ב'): משמעות האמונה באלוהים, מדבר אלינו האל במדבר, הרי זה הכוח, ההשראה והתקווה שנותנת לכם/ן האמונה ביכולתכם/ן כבני ובנות אדם להיות שליחים בעולם של רעיון החרות.
זו משימת הדת היהודית בעולם, וייעודו של החינוך בכלל והעברי בפרט: לשחרר את האדם מכבליו, וללמד אותו להיות אדם חופשי שמבין את עצמת החרות והאחריות הכרוכה בהיותו אדם חופשי.
והיום בשעה ש-59 מאחינו ואחיותינו נמצאים עדיין לאחר שנה וחצי בעזה, מתייסרים ומתים במנהרות חמאס, המשימה לשנה זו ברורה מתמיד.
בימים שבהם השיח בישראל הופך להיות אלים ומתלהם מתמיד, עלינו ללמד את ילדינו את השפה, וכיצד לנהל את המחלוקות בחברה הישראלית באופן אחר מאשר הדוגמה המבישה והרעה שנותנים לנו מנהיגינו. נמשיך ללא מורא ובנחישות לנהל שיחה עמוקה ורצינית עם תלמידינו על זהות יהודית ליברלית, על פיתוח קשרים מהותיים עם אחינו ואחיותינו מהתפוצות, על היחס אל הלא-יהודי, אל הזר והגר הדרים בקרבנו, על מוסר נביאי ישראל, על חתירה לשוויון בכלל ושוויון מגדרי בפרט, ועל אחריות סביבתית ומנהיגות קהילתית.
בכל אחד מנושאים אלו כולנו לפעמים עבדים להרגלים, לנורמות פסולות, לעולם ערכים שהתעוות עם המידע הכוזב המשתלט על חיינו ואינו מקדם ערכים של צדק חברתי, שוויון ותיקון עולם. עלינו להשתחרר מכבלינו, ולהביא את בשורת החרות – בשורת היהדות לעולם.
חג חרות שמח.
הכותב הוא הרב אופק מאיר, מנכ"ל מרכז חינוך וקהילה ליאו באק, איש חינוך שהחל את עבודתו במוסד החינוכי בשנת 1989 ומילא שורה ארוכה של תפקידים לאורך שנות עבודתו.
