הנסיעה הראשונה מתחת לאדמה, הסיפורים שמאחורי התחנות, והסטטוס קוו שמזכיר איפה אנחנו. ענבר דותן חוגגת 60 שנה לכרמלית (רק שמישהו יבדוק אם היא פועלת)
"כי אמיתית היא, ולא סמל, ולא דגל ולא אות; העבר מאחוריה, היא צופה אל הבאות". מזל טוב לכרמלית, שחוגגת 60!
אני זוכרת את הנסיעה הראשונה שלי בכרמלית. גרתי אז במרכז הכרמל ועבדתי ברחוב הנביאים. חיפשתי דרך פשוטה להגיע ממקום למקום, וסיפרו לי על המטרו של חיפה. כמי שגרה בניו יורק כמה שנים קודם לכן, ציפיתי שתחכה לי שם להקה מקומית, גרפיטי צבעוני, ושלושה קבצנים לפחות; במקום זה קיבלתי סדרנים מחוייכים, אנשים שקטים שהמתינו לקרון, וקירות חפים מכל סממן אמנותי.
למרות האכזבה הקלה אהבתי את אותן נסיעות במנהרה האפלולית, והרגשתי שחיפה היא אימפריה תחבורתית. תחשבו על זה, בתל אביב הגדולה שעובדת בלי הפסקה התחילו לבנות רכבת תחתית רק לפני כמה שנים; וכאן, בחיפה הנהדרת, פועל מיזם גאוני שמותאם בול לטופוגרפיה של העיר.
חיפאים מבטן ומלידה מתגאים במטרו המקומי, אבל לא טורחים למלא את הקרונות, ולא, יום העצמאות האחרון הוא לא דוגמה. כשהכרמלית נשרפה, לא שמעתם מחאות תושבים שקראו להפעלתה במהירות האפשרית. הם חיכו בסבלנות יותר משנה וחצי. בפתיחה המחודשת אמר יונה יהב, אז ראש העירייה, ש"ציבור המשתמשים בכרמלית יזכה בכלי תחבורה ציבורית חדשני, משוכלל ובטוח" – אבל שכח לספר שהכלי לא מונגש לנכים. מזכירה לכם, שאם תפתחו דוכן פלאפל בשכונה בלי אישורי נגישות, לא תזכו לחמם את השמן.
שש תחנות לכרמלית, כל תחנה מספרת סיפור מזווית שונה של חיפה. כיאה לעיר שמתגאה בדו קיום, שמות התחנות מופיעים בעברית, ערבית וגם אנגלית. לא יודעת אם יש סיור לתיירים שבו מדריכים מקומיים מספרים ממקור ראשון את סיפורה של העיר המיוחדת כל כך; אבל אם יש, אשמח להצטרף לאחד כזה.
הכרמלית בת 60, ו-60 זה ה-40 החדש. וה-40 החדש תמיד מחפש להיות מעודכן, רלוונטי ונחשק. זה לא הסיפור של הכרמלית, שאומנם עברה מתיחת פנים אבל סגורה בדיוק בסופי השבוע, שבהם היתה יכולה לשמש פתרון לאלפי צעירים שנוסעים לבלות בעיר התחתית; לזוגות שרוצים לאכול חומוס עם הילדים או לשתות קפה במסדה; למי שרוצה לבקר יולדת בבני ציון; לתושבים נטולי רכב או לכאלה שבא להם קצת לשנות אווירה.
כולם היו יכולים להרוויח בעלי העסקים, התושבים והתיירים שהיו באים לחוות את הפלא התחבורתי. והמרוויחה הגדולה היתה הכרמלית, שהיתה מכניסה לעיר כסף ולא פחות חשוב – כבוד וחשיבה אזרחית בריאה.
במקום זה, בגלל הסכמים קואליציוניים, הילדים שלכם נוסעים במונית או מחפשים חניה דקות ארוכות, או מתבאסים כי אין נהג תורן. ככה זה כשלא חושבים עד הסוף, כשמפתחים את העיר התחתית אבל לא דואגים שיהיה ללקוחות נוח להגיע.
בחודש מרץ האחרון ניסה אביהו האן, יו"ר "הירוקים" במועצת העיר, לקיים דיון על הפעלת הכרמלית בשבת. ראש העיר הסבירה שהיא מכבדת הסכמים, ושבהסכמים עליהם חתמה נושא הסטטוס קוו נחתם על ההתחלה. טוב נו, זה כנראה אחד ההבדלים בין ברלין המקורית לברלין הישראלית. כי בחיפה, כמו בחיפה, זה רק נראה אירופה.
אמיתית היא, ולא סמל, ולא דגל ולא אות. העבר מאחוריה, ואל הבאות היא צופה בדאגה תוך שמירה על סטטוס קוו ומחיקת זכויות מאלפים אחרים, שטרם למדו להשמיע קול.
כתבות נוספות
