לכנס הוזמנו כלל הגורמים הרלוונטיים במקרה של אירוע חירום. ראש העירייה, יונה יהב: "אנחנו מדינה של חפיפניקים. אני כל הזמן חושב ומנסה להביא תוצאות, אבל אי אפשר לעבוד לבד. יש אנשים שזה המקצוע שלהם"
צילום: רדיו חיפה
בעיריית חיפה נערך היום (שני) כנס היערכות לרעידות אדמה, בו משתתפים הגורמים הרלוונטיים בעירייה וכלל גורמי המקצוע העוסקים בנושא באזור – משטרה, כיבוי אש, מגן דוד אדום, רשת החירום הלאומית (רח"ל) ופיקוד העורף. את הכנס פתח ראש העירייה, יונה יהב שבין השאר אמר: "מותר לנו לפחד, אבל לא להיבהל. אנחנו צריכים להיות ערוכים במקסימום לנושא רעידות האדמה, נושא שלא ניתן לצפות אותו מראש – לא את היקפו, לא את מיקומו, לא את רמת הנזק ולא את שיעור הנפגעים".
אחריו דיבר ד"ר עמוס סלמן, חוקר המכון הגיאולוגי, שלדבריו במצב של רעידת אדמה, קיימת סכנה של "התנזלות קרקע" ברצועת החוף של מפרץ חיפה, נמל חיפה וקרית חיים. "הסיכון הוא לא גדול", אמר ד"ר סלמן, "מדובר באירוע המתרחש פעם ב-250-200 שנה, אבל שפוטנציאל הנזק שלו עשוי להיות בלתי נסלח".
בהמשך הציג יאיר זילברמן, מנהל אגף הביטחון ושירותי החירום של העירייה, את פעילות האגף ואת ההכשרות השונות שעברו עובדיו; ציין כי בעת רעידת אדמה יתמקד המענה העירוני בשכונות בהן הבנייה ישנה, למרגלות הכרמל וקרית חיים; וגילה כי הכוונה היא לקבוע שטח תר"ח – תחנת ריכוז חללים – באצטדיון סמי עופר או בטכניון.
אחר כך התפתח עימות קצר בין ראש העירייה יהב לבין קצין המבצעים של כיבוי אש. יהב האשים את שירותי הכיבוי ברשלנות, באופן שבו נפרשו תחנות הכיבוי ברחבי העיר. "לא בניתם ולא עשיתם תחנות למעלה (בחלקו העליון של הכרמל, א"ש), אלא רק למטה", אמר יהב, "אני לא נותן ליד המקרה לתעתע בי, ואני מאוד מוטרד מכיבוי אש".
בסיכום הכנס, ולאחר שנסקרה פעילותם של כוחות הביטחון, החילוץ וההצלה במקרה חירום, נשא דברים מנכ"ל העירייה, גדי מרגלית, והתייחס לסוגיית החומרים המסוכנים במפרץ חיפה. "אנחנו לא תל אביב ולא ירושלים", אמר, "צריך לזכור את נושא התעשייה ואת הבעיה הקיימת, בה כוחות כיבוי אש יצטרכו להגיע לאירוע עם שריפת חומרים מסוכנים, ואז ייווצר אקט דומינו. אני בכלל לא רוצה לחשוב על מה יקרה, כשנקבל ענן נחמד של חומרים כימיים. העז יושבת בחדר ואנחנו מלטפים אותה. הריכוז הזה של חומרים מסוכנים לא קיים בשום מטרופולין אחר".
"אנחנו מדינה של חפיפניקים", סיכם יהב, "לא חושבים הוליסטית ורואים רק את ההתחלה ולא לאן זה מוביל בסוף. אני לא ישן בלילה, כי בשום אירוע בטחוני אסוני, אני לא יודע איך תהיה אספקת המזון לעיר שלי. לא קיבלתי תוכנית עבודה, לא מקורות ולא כסף – כלום. זה נשמע הגיוני, שאנשים אחרי אסון יקומו מהחורבות, ולא יהיה להם אוכל להכניס לפה? רק אני צריך לחשוב על זה? יש אנשים שזה המקצוע שלהם. אז בגלל הנודניקיות והפחד העמוק של 300 אלף תושבי העיר, אני כל הזמן חושב ומנסה להביא תוצאות; אבל אי אפשר לעבוד לבד".
כתבות נוספות
