למרות שערן זהבי הגיע לסיכום עם הצוות החדש על חזרה לנבחרת וכבר ישחק מול אלבניה בשישי, הטינה כלפיי האקט המכוער שסיים את דרכו בנבחרת אשתקד עדיין כאן

מערכת רדיו חיפה פרסום: 15:01 - 05/09/18

אמש ערכה הנבחרת אימון ראשון בעידן הצוות החדש, אנדראס הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר. עם התכנסות השחקנים, אי אפשר היה שלא לדבר על סאגת ערן זהבי. החלוץ הישראלי הבכיר, שקורע רשתות בליגה הסינית, נחת בישראל והתייחס לראשונה להשתלשלות העניינים מאז החליט לזרוק את סרט הקפטן בהפגנתיות על כר הדשא במהלך ההפסד למקדוניה אשתקד.

גם בשארית המשחק וגם לאחריו ערן זהבי קיבל לא מעט ביקורת – ובצדק. מדובר באקט מביש, בטח משחקן כל כך בכיר ומנוסה, בטח מקפטן נבחרת ובטח כשמדובר באדם מקצועי כמו ערן. מישהו זוכר את היכולת החלשה של ישראל במשחק מול מקדוניה? מאותו משחק ועד עצם היום הזה כולם מדברים אך ורק על התגובה של הקפטן הישראלי, שזרק את סרט הקפטן על הדשא לאחר מטח של קללות מכיוון היציעים בסמי עופר. המאמן דאז, אלישע לוי (שחייב לשלוח לו בונבוניירות על כך שהסיט ממנו את האש), הודיע כנדרש על השעייתו של זהבי מהנבחרת, שזה מצידו הודיע על פרישה ממשחק פעיל בשורותיה יממה לאחר מכן.

יום פתוח בטכניון 728_90
ערן זהבי | צילום: עמרי שטיין, ONE
ערן זהבי | צילום: עמרי שטיין, ONE

הרבה מים עברו בנהר, ומאז לנבחרת יש צוות מקצועי חדש שבחר (על פי המלצות) לפנות לערן זהבי בבקשה שיחזור לשורות הנבחרת הלאומית. זהבי נענה בחיוב, וכאמור הגיע להתכנסות והאימון הראשונים בהובלתם של רוטנשטיינר והרצוג. עוד לפני זה, הקפטן לשעבר העניק ראיון לתקשורת, שכמובן, כמו כל מי שצפה בוידאו, וכמו כל עם ישראל, חיכה לצמד מילים נורא ספציפי שיצאו מפיו של זהבי. קבלו ספוילר – זה לא קרה.

אפשר לשים את מהלך הראיון עם ערן כמראה לקריירה וההתנהלות של האישיות והדמות הכל כך אמוציונלית ולהוטה הזו שנקראת "ערן זהבי", ולהלן עיקרי התמלול:

יום פתוח בטכניון 320_100

"מי שרצה לשמוע התנצלות ולהבין התנצלות כבר הבין את זה"

"אין לי שום אגו לבוא ולהגיד שאני מתנצל על מה שהיה"

"כבר התנצלתי אחרי המשחק (מול מקדוניה)"

וכשדורון בן דור מאס בפוליטיקה והחליט לדחוק את זהבי לפינה כשאמר "ערן, כל המדינה צופה בך עכשיו", אמר זהבי:

"כן, הייתה התנצלות על מה שהיה, ואני מצפה לעתיד טוב יותר בנבחרת".

ערן זהבי | צילום: עמרי שטיין
ערן זהבי | צילום: עמרי שטיין

בשלב הזה הצליח זהבי לשכנע באופן סופי את כל העיתונאים: מבט ישיר, כן, ואמיתי למצלמה לא יהיה פה. גם התנצלות אמיתית, ולא כלאחר יד, לא הייתה שם, חוץ ממה שבן דור הצליח לחלוב ממנו. בהמשך, כשנשאל מה יש לו להגיד לאותם אלה שצעקו לו בוז במשחק ענה "אנחנו צריכים לשים מראה לעצמנו. המגרש הוא לא מקום לסגירת חשבונות עם שחקן כזה או אחר". שוב, בוחר זהבי לתקוף את הקהל במקום לקחת אחריות אישית.

ברור שערן זהבי הוא לא אדם ממלכתי. הוא כוכב כדורגל בסדר גודל ישראלי, אבל הוא לא קפטן. גם במכבי תל אביב הוא זכה בסרט כי שרן ייני עזב לויטסה. זהבי טען לא פעם שחלם לשחק במדי הנבחרת כשהיה ילד ולשים את סרט הקפטן, אבל זה הגיע אליו בלית ברירה. זהבי אף פעם לא דרש אותו, אפילו לא ביקש אותו. אז גם אם בתוך תוכו הוא יודע שהוא עשה מעשה שלא ייעשה, אני בטוח שהוא לא שבור מהשלכותיו. הזיכרון קצר ועוברים הלאה.

אולי זהבי מחבב את רגעי הפיצוץ האלה. כדורגלן שלאורך כל הקריירה לא הסכים לקבל 'לא', תמיד החזיר כשתקפו אותו, אמר במדי הפועל שלעולם לא יעזוב אותה ואז דאג לעשות את תנועת ה"פיו פיו" לעבר הקהל שהרים אותו, דרש שקבוצתו תרד מהמגרש אחרי שאוהד פרץ ותקף אותו, אמר לציטוט שהרגיש בסכנין "כמו ברמאללה", קרא לעיתונאים שמסקרים אותו "עכברים" ו"מלקקים", התפרע כאשר ברדה נבחר לשחקן השנה אחרי שהיה בטוח שיזכה, התגרה באוהדים של מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ב"ש, השבית אימונים מתי שרק התחשק לו, דחף את איתן טיבי במדרגות בנתניה, השתלח באבא שלו בראיון, ולקינוח דאג גם לכבות את האור בקצה המנהרה, "כמו שהנבחרת הזו לא הגיעה לשום מקום 40 שנה וכנראה גם לא תגיע".

ומצד שני? זהבי הוא ווינר ומנהיג באופיו, ששבר לא מעט שיאים בכדורגל הישראלי, שיאים שעמדו ארבעה וחמישה עשורים, הכריע משחקי עונה על ימין ושמאל, כבש מ20 מטר ומ40 מטר, הכריע את באזל מרבע מצב, הנפיק מספרות לפנתיאון, המשיך לחורר רשתות בסין, ומעל הכל – זהבי הוא השחקן השנוא בישראל.

עכשיו להרצוג וההתאחדות לכדורגל יש משימה קשה: לחבר את הקהל חזרה לנבחרת הלאומית. קשה יהיה לראות את זהבי תורם לכך.

"נו, סולח לזהבי?" שואלים אותי. "לא. אי אפשר לסלוח למי שלא ביקש סליחה".