מנהל הולך, מנהל בא, ורמב"ם נשאר עם הבעיות הכלכליות הקשות. דני נישליס על האתגרים העומדים בפני מחליפו של המנהל המיתולוגי, וגם עם בקשה אישית

מערכת רדיו חיפה פרסום: 12:15 - 24/02/19
פרופסור רפי ביאר (צילום: רדיו חיפה) וד"ר מיקי הלברטל (צילום: דוברות רמב"ם)
פרופסור רפי ביאר (צילום: רדיו חיפה) וד"ר מיקי הלברטל (צילום: דוברות רמב"ם)

מזל טוב לד"ר מיקי הלרבטל, שהתמנה בסוף השבוע כמנהל החדש של הקריה הרפואית רמב"ם; ותודה מקרב לב לפרופ' רפי ביאר, שסיים 13 שנות ניהול סוערות וסיים את תפקידו.
פרופ' ביאר לא היה רק מנהל רמב"ם; עם השנים הוא הפך לאחת הדמויות החשובות והמובילות בחיפה. האם אתם מכירים עוד מנהלי בתי חולים, שבשנה האחרונה עלו אליהם לרגל בתחינה שיתמודד על ראשות העיר? עד כדי כך נחשב ביאר כמנהל משכמו ומעלה. לפני 13 שנה קיבל ביאר בית חולים גדול, מרכזי, הכי חשוב בצפון – אבל בית חולים שדרך במקום ולא התפתח כמעט לשום כיוון. אזכיר, שפרופ' ביאר, חיפאי מלידה, הוא קרדיולוג ישראלי וחוקר ביו-רפואי של מערכות הלב. בתחילת 2006 מונה כמנהלו של המרכז הרפואי רמב"ם, ערב מלחמת לבנון השנייה. עם כניסתו לתפקידו החל ביישום תוכנית הפיתוח של הקמפוס, "חזון אדם", שנהגתה יחד עם איתן ורטהיימר; במסגרתה, בין השאר, נחנך חדר מיון ממוגן עם יחידת טראומה, הוכנה תוכנית לאומית למצבי חירום בצפון והוקמו בתי חולים למחלות הלב, לילדים, מרכז אונקולוגי ובית חולים נוסף, תת-קרקעי, על שם סמי עופר. הבעיות שעמדו אז בפני ביאר היו הגדלת הכנסות, צמצום גרעון, מציאת מקורות הכנסה חלופיים ובעיקר פריצה קדימה מהבניינים הישנים והקטנים והפיכת בית החולים לקמפוס מחקר, והקמת מבנים חדשים מהגדולים בארץ. במילים אחרות הגדלת בית החולים והפיכתו למודרני ולחדשני.


פורץ דרך או לוקח סיכונים גדולים מדי?
היום, בתום קדנציה סוערת ורבת הישגים לצד בעיות וגירעונות, ניתן לסכם את התקופה ולבחון מה משאיר ביאר למחליפו. אין מחלוקת, שביאר היה פורץ דרך; אך יש בין בכירי בית החולים התוהים, האם הוא לא רץ מהר מדי? האם הוא כלכל את צעדיו עד הסוף? האם הוא יצא להרפתקאות בנייה והתרחבות מבלי לבדוק מהיכן יבואו הכספים לציוד, למיטות, לתקנים של רופאים, לאחיות ולמנקים, לאותם בניינים חדשים שחלקם עומדים עד היום ריקים, ואף יש בניינים שבנייתם טרם הסתיימה.
יש השואלים, האם ביאר לא הגזים בפיתוח, כשהתקציבים היו ידועים והתרומות לא זרמו כפי שתוכנן? יש האומרים שרק מנהיגים רבי תעוזה כביאר יכולים לחלום ולבצע, כשלא כל הכסף נמצא על השולחן, אבל הזמן יעשה את שלו; ויש גורמים במשרדי האוצר והבריאות, שטוענים שהמירוץ לצמיחה היה מלווה לעתים בהחלטות כלכליות שגויות.
הנה דוגמה: ראש העירייה הקודם, יונה יהב נתן אור ירוק לבניית אצטדיון סמי עופר, כשמרבית התקציבים עדיין לא הובטחו; אבל הזמן עשה את שלו, והאצטדיון הוא כיום מהיפים בעולם וסיבה לחיפה להתהדר בו. אצל ביאר, המצב היה שונה בתכלית; לעומת אצטדיון, שמרבית ימיו עומד ללא פעילות, בית חולים הוא מוסד חי שצריך לספק שירותים לחולים ולאנשי סגל ולעמוד בהוצאות הכבדות. לא סוד הוא, שבשנים האחרונות נעשו קיצוצים כואבים, כמו קיצוץ מנות הבשר פעם או פעמיים בשבוע לחולים, קיצוץ בשכר, בתנאים לחולים ובמינוי חשב מלווה מטעם משרד האוצר, שזו אימתו של כל מנהל בית חולים. משמעות החשב המלווה היא, שבעצם משרד האוצר לא מאמין כבר ביכולות הניהול של המנכ"ל או המנהל וצוותו, וממנה לו חשב מלווה שמאשר כל שקל שיוצא. זו הסיבה שבשלהי כהונתו, היה ביאר עסוק יותר בבעיות ניהול ותחינה לקבלת תקציבים מובטחים ממשרד הבריאות, מאשר בניהול טוטאלי של בית החולים. רבים תהו, מדוע טס ביאר כל כך הרבה לחו"ל; היום כולם יודעים שהוא הפך כל אבן כדי להביא לבית החולים תרומות, בעיקר ממשפחות פישמן, ורטהיימר, גולדהאר ועוד. אבל זה לא עזר.
רמב"ם נמצא היום במצב כלכלי קטסטרופלי, חובות עתק, גירעונות גדולים וחדר מיון שעולה על גדותיו. השאלה המרכזית הנמצאת לפתחו של המנכ"ל החדש, ד"ר הלרברטל היא איך יוצאים מהברוך. התשובה, נכון להיום, היא: לא יוצאים מהברוך, כי אי אפשר לצאת מהברוך. אפשר לקבוע עדיפויות ולצמצם נזקים, וזה הכל. הגירעונות כל כך גדולים, שממש אין אפשרות היום להכין תוכנית לחיסולם. אפשר להתמודד עם מה שיש וצריך לעשות זאת בחוכמה מבלי להסתכסך עם הגורמים הממשלתיים המממנים.


מה צריך הלברטל לעשות?
ד"ר מיכאל (מיקי) הלברטל, בן ה-60, שמונה כמנהל המרכז הרפואי רמב"ם, שימש בשנים האחרונות כסגנו של ביאר. הוא עובד ברמב"ם מזה 32 שנה, והוא רופא בעל שלוש התמחויות: ילדים, טיפול נמרץ ילדים ומינהל רפואי. הוא מקבל לידיו, כאמור, את ניהול בית החולים הגדול באזור הצפון, המשרת כשני מיליון אזרחים והמונה כ-1,000 מיטות. הוא אחד המעסיקים הגדולים באזור הצפון, עם יותר מ-5,000 עובדים, בהם כ-1,100 רופאים ורופאות וכ-1,700 אחים ואחיות. אז איך עושים זאת?
בראיון ראשון לענבר דותן ואלי לוי ב"זירה חופשית" ברדיו חיפה, אמר הלברטל כי משימתו העיקרית היא הגדלת מקורות ההכנסה, מבלי לפגוע בפעילות השוטפת של בית החולים. ואכן, הגדלת מקורות ההכנסה – הכוללים תרומות, פתיחת מחלקות עסקיות (תיירות מרפא, מכונים מקצועיים, כדוגמת בתי חולים פרטיים) – היא משימה עיקרית כדי לאפשר לבית החולים לחיות ביומיום מבלי לקצץ בתרופות, במזון, בתקנים ובציוד מודרני.
הלברטל מקבל לידיו מוסד מפואר, אך מוסד עם בעיות קיומיות של ממש. אני מאמין, שעם כל הניסיון שצבר בבית החולים ועם המזג הנוח שלו, יצליח לקשור קשרים חדשים, רעננים, להעיף את החשב המלווה מרמב"ם ולבקש ממשרדי הממשלה תקופה של חסד, כדי שבית החולים ינוהל באופן עצמאי כמו בתי חולים גדולים אחרים בארץ.


סיום אישי
ועוד מילה קטנה, ואולי שולית – אבל אני מוצא אותה חשובה. מיקי, ידידי. כשרוצים להעביר חולה ממיטתו בבניין הישן לרנטגן או לסי.טי בבניין החדש, מגלגלים אותו במיטתו או בכיסא גלגלים בקור ובגשם, בלי טיפת פרטיות ובטלטולים גדולים. אנא, מצא דרך מודרנית ופרטית יותר לשינוע חולים שלא במסלול הולכי הרגל, ובטח שלא במסדרונות פתוחים וחשופים לפגעי מזג האוויר ולעיני כל.
בהצלחה, מיקי, אנו מייחלים להצלחתך. ולך, רפי – שוב, תודה על הכל; הצלחת לשנות סדרי עולם ולהוכיח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי.