שלום, כאן מיכה

״שלום דני, כאן מיכה״, כך נהג השופט מיכה לינדנשטראוס להציג את עצמו כשהתקשר אלי אז, כשלא היו לנו טלפונים סלולריים עם מספר מזהה. כך הוא היה. לא השופט לינדנשטראוס, לא נשיא בית המשפט המחוזי לינדנשטראוס ולא מבקר המדינה לינדנשטראוס; כך, פשוט – מדבר מיכה. זה היה הבנאדם – קשה, קשוח ובלתי מתפשר ביושבו על כסאו, גם בפרשות שהוא ידע שיקימו עליו מתנגדים (כמו פרשת האונס בשמרת, חקירת השריפה בכרמל בזמן אמיתי ועוד); ומהצד השני, עדין, קשוב ואוהב אדם וחיפה, כשהסיר את הגלימה.
כשהתחלתי את דרכי המקצועית ככתב קול ישראל בחיפה, היה מיכה שופט בבית משפט השלום בעיר. מה לו ולעיתונאי חיפאי צעיר? רבים אינם זוכרים, אבל מיכה הקים תנועה חברתית בשם ״התנועה למען ארץ ישראל טובה״. מעניין שבקורות חייו בוויקיפדיה אין זכר לתנועה הזו שהוא הקים מאפס, מכלום. בשנת 1978 ראה מיכה לינדנשטראוס שאיש-איש לעצמו, לדרכו, לרעיונות שלו, ושאין אף תנועה המאחדת את הציבור למען ולטובת מדינת ישראל היפה. הוא הזמין אותי ללשכתו וביקש אותי להיות חבר בעמותה, שכל מטרתה הוא לכוון זרקור על אנשים שעושים למען החברה, למען החלשים, הזקוקים לתמיכה. בכך, הוא אמר, נסיט קצת את השיח הציבורי מהרע ששולט בכלי התקשורת ונביא גם את הטוב. הוא הקים את התנועה בלי תקציבים, רק מתרומות של אנשים טובים, חילק פרסים וערך אירועים, בלי לבקש או לקבל שום תמורה לפעילותו החברתית. אני שואל – באמת, לא יודע – כמה שופטים תמצאו היום, שמעבר להיכל המשפט עובדים ועושים למען הציבור? כזה היה מיכה.
מעבר לפגישות שלנו שעסקו ב״איך לעשות טוב יותר לאנשים״, היתה לנו עוד פגישה מעניינת, באולפני הטלוויזיה של הוט שבסמוך לקסטרא. הגשתי אז תוכנית שבועית בערוץ 3, ואירחתי אנשים מעניינים, או שיש להם קשר לאירועי השבוע. הזמנתי את מיכה בתקופה שבה הוא הותקף על זה, שכמבקר המדינה החליט להתחיל בביקורת בעת התרחשות אירועים משמעותיים בזמן אמיתי, ולא כמו היום – לתת דוח שנה אחרי (ראה פרשת הר הרצל). מיכה ענה לי בנחת, כדרכו, "תראה… נגיד שאתה עומד על צוק רם ונישא, ורואה סלע ענק שעומד להידרדר במדרון בעוד שניה ולהרוג אנשים העומדים למטה, ולא יודעים שאוטוטו הם מתים. מה אתה עושה? מנסה לעצור את הסלע מלהדרדר ואומר לאנשים 'תברחו', או נותן לסלע לצנוח מטה, ואחרי שנה מוציא דוח ובו, בין השאר, גם שמות ההרוגים? תן לי אתה תשובה". לא היתה לי תשובה. זה היה מיכה. הוא חשב אחרת, הוא פעל אחרת והכניס הגיון לכל תפקיד שבו נשא. הוא חשב שאם הביקורת תתחיל בזמן מלחמה, או אירוע קשה ולא אחריו, היא תהיה משמעותית יותר ותביא לפחות נזק. הוא צדק, אבל מחליפיו לא המשיכו בדרכו בקטע הזה.
בשנים האחרונות מיכה חלה ולא היה בינינו קשר, אבל לעולם אזכור שהוא היה מגדולי אנשי הציבור שיצאו מחיפה, אהב את חיפה וגם נקבר בה.