דני נישליס, שבילדותו היה תולעת ספרים, מברך על חידוש המסורת. עכשיו רק נשאר לראות כמה אנשים יגיעו לדוכנים

מערכת רדיו חיפה פרסום: 11:00 - 24/05/19
חג הספר בחיפה | צילום (ארכיון): דוברות עיריית חיפה
חג הספר בחיפה | צילום (ארכיון): דוברות עיריית חיפה

בילדותי היה שבוע הספר חגיגה אמיתית בשבילי. כחובב ספרים מושבע – או מה שנקרא אז, "תולעת ספרים" – הייתי מחכה שנה שלמה ליום שבו ייקח אותי אבי לגן הזיכרון, שם נחגג שבוע הספר שנמשך למעשה רק יומיים-שלושה. קל לי לזכור את ההתרגשות שאחזה בי כשהתקרבנו לגן הזיכרון; זה נראה לי אז כמו איזה בית מקדש לחלומות, לחוויות, לכל מה שאני רוצה שיהיה לי על מדף הספרים בבית. את ילדי כבר לקחתי לשבוע הספר ברוממה. הכיף הזה, להלך בין הדוכנים, לדפדף בספרים החדשים, לחלום שאוכל לקנות כמה שיותר ספרים, ללחוץ יד לסופרים שכתבו את ספרי נעורי (אז עוד לא היה סלפי) – זו היתה חוויה אחרת, חינוכית, תרבותית, בעלת ערך לעידוד הקריאה, דבר שהיום הוא קשה ביותר, בעידן הטאבלטים והסלולריים, שמספקים לדור הצעיר עיסוקים אחרים מלבד קריאת ספרים.
עשר שנים לא היה בחיפה שבוע הספר. עד היום אני כועס על יונה יהב, שהלך שולל אחרי מי שרב עם איגוד המו"לים והתנתק מהם. יונה היה צריך להפסיק את המריבה המיותרת הזו ולהחזיר את שבוע הספר במתכונתו הקבועה. אך הוא לא עשה זאת, וחבל.
נכון שזוהרו של האירוע עומעם קצת עם השנים, כי גם מקומו של הספר בחיינו הפך לפחות מרכזי בעידן הדיגיטלי, ופחות אנשים הגיעו לדוכני יריד הספרים. אבל בכל זאת, תראו את שבוע הספר בכיכר רבין בתל אביב – נכון שלא באים עשרות אלפים, אבל אלפי חובבי ספרים עדיין מגיעים לחפש ספרים ומציאות.
אתמול נודע לי, שראש העיר החליטה להחזיר את שבוע הספר לחיפה. על כך אני מודה לה באופן אישי ומברך אותה. כל הכבוד. הגיע הזמן. נכון שיש עוד פרט קטן, והוא איך להביא ליריד אנשים, כדי שהאירוע לא יהיה "הקיץ של אביה". אבל כאן לא ארחיב, כי תמיד אחשב כחשוד וכבעל עניין. אבל באמת, אני מאוד שמח ומאחל הצלחה רבה. מצד שני, מי שראה את הסרטון המביך של הגברת קליש, שבא לקדם את שבוע הספר, אני מבקש לסלוח לה. זה לא היא, זה הצוות. תתקדמו, עירייה זה לא בית ספר תיכון.