לפני תשעה חודשים איחל דני נישליס לרב הקונסרבטיבי האלמוני, שרוחו תרחף על חיפה ותושביה עוד שנים רבות. עכשיו, כשעיניו של סגן ראש העיר נשואות לירושלים, הוא מרשה לעצמו להתאכזב

מערכת רדיו חיפה פרסום: 07:30 - 14/06/19
הרב דב חיון | צילום: רדיו חיפה
הרב דב חיון | צילום: רדיו חיפה

ב-14 בספטמבר 2018 ראיינתי ברדיו חיפה, במסגרת התוכנית "הנבחרים", את הרב דב חיון, רבה הקונסרבטיבי של קהילת מוריה, בשיחה של אחד על אחד. בשבילי, היה מדובר באדם אלמוני לחלוטין. כעבור חצי של ריאיון, אמרתי לו: "היה לי כיף אדיר לשוחח איתך, נהניתי מאוד, ואני חושב שאתה מביא בשורה חדשה ופותח חלון בעיר הזו, מחוץ לקופסה. אני כל כך מאחל לך הצלחה, כי הריצה שלך מביאה בשורה לעיר הזו. אני מאחל לך הצלחה רבה ושנה טובה, והלוואי והרוח שלך תרחף על תושבי העיר ועל העיר עוד שנים רבות".

"שנים רבות", אמרתי; ולא ידעתי עד כמה טעיתי. אני חייב להודות שאחרי שראיינתי אז את מרבית המתמודדים בבחירות למועצת העיר, היה זה דובי חיון שהרשים אותי יותר מכולם. בכלל, רב שעומד בראש מפלגה אנטי דתית מובהקת כמו מרצ, שהקו שלה ממש מנוגד לעקרונות היהדות, כמו שמירת השבת, נסיעה בשבת, כפייה דתית, פתיחת חנויות בשבת – מפלגה כזו העמידה בראשה רב? זה היה מופלא, בעיני. תוך כדי ריאיון נכבשתי בקסמיו של הרב חיון, שהתגלה לי כאיש נעים הליכות, רהוט, בונה רעיון בהגיון רב, לא מתלהם, משיב גם על השאלות הקשות, אופטימי להחריד ובעיקר, בעל משנה סדורה בעולם פוליטי מטורף ובלתי צפוי. זו היתה אחת הפעמים היחידות שהצטערתי שזמננו תם.

לאחר הבחירות המקומיות מצא את עצמו הרב חיון כסיעת יחיד במועצת העיר (וגם זה בקושי) – ועשה את הלא ייאמן: קיבל משרת סגן ראש עיר בשכר. סיעה של איש אחד, עם סגן בשכר! אבל, ושוב לזכותו, הרב חיון החל לממש את האג'נדה שלו בשיא המרץ ובשיא היעילות. הוא נכנס לתפקידו כיו"ר תיאטרון חיפה; קיבל על עצמו את תיק התרבות; הפך את אתו"ס לבובה על חוט שלו, ולמעשה בעיקר לקבלן ביצוע עבודות להקמת במות והזמנת אמנים; והשתלט על כל תחום התרבות והספורט בחיפה. הוא הוביל את חגיגות העצמאות בהצלחה רבה, והפך לאחד מסגני המועצה הפעילים ביותר בעיר. לא הופתעתי. את כל מה שהתחייב עליו לפני הבחירות, הוא החל לממש בנועם ובהצלחה לא מעטה. שיר הלל.

ביום רביעי הביאה כתבתנו אודיה שווץ ציטוט מדהים של הרב חיון, שגרם לי לנוע באי נוחות בכסאי. הידיעה החלה ב"סגן ראש עיריית חיפה, הרב דב חיון, יתמודד בפריימריז של מרצ לקראת הבחירות בחודש ספטמבר"; ואחריה, התייחסותו של חיון לעניין: "אני מתכוון להתמודד לכנסת, בתקווה להיכנס, כשהמטרה היא שלאחר סיום הקדנציה הנוכחית במועצת העיר, אכנס לכנסת. אני רוצה להיות במקום בכיר כדי להיכנס בפעם הבאה ותרום כך לעיר".

מה באמת מסתתר מאחורי האמירה הזו, של הרב חיון? האם שכרון הכוח בלבל את סגן ראש העיר? אני, באופן אישי, מזהה כאן משהו אחר בין השורות – חיפה כבר לא מעניינת אותי, אני נושא עיני לכנסת. וכשזה המסר שמתקבל, לפחות בעיני, אותי לא מעניין לוח הזמנים שמציג הרב חיון בנוגע למועד שבו יעזוב את מועצת העיר ומתי יישב במליאת הכנסת. מבחינתי, הוא סיים את תפקידו כבר כעת.

לא יכול להיות שאדם שמתמודד לפריימריז ארציים – וכולנו יודעים איזה מאמץ וכמה שעות דורשת התמודדות כזו – ימשיך לעבוד בעירייה, כנבחר ציבור. הפריימריז היא עבודה מסביב לשעון, יום ולילה של טיולים בכל רחבי הארץ. מכאן, שבתקופה הקרובה יקדיש חיון את זמנו בעבודה אחרת, מקושש קולות לפריימריז, בין השאר כנראה ממשרדו שבעירייה – ואני, ואתם, וכולנו, נמשיך לשלם לו משכורת.

ואיפה יהיה הראש בחודשים הקרובים? בחגיגות הקיץ בחיפה? ברפרטואר של התיאטרון? מה פתאום. כשאתה מתמודד, אתה עוזב הכל, פיזית ונפשית, ומתרכז כל כולך במשימה הכי חשובה – לתפוס מקום ריאלי שיכניס אותך לכנסת. ושאף אחד לא יספר לי סיפורים. מהרגע שהרב חיון החליט ויצא עם ההצהרה המפתיעה, הוא חדל מבחינתי באותו הרגע לתפקד כסגן ראש העיר וכמחזיק תיק התרבות. מהשבוע, הוא מועמד בפריימריז של מרצ. אין דבר כזה, גם וגם.

צר לי שהרב חיון הטעה אותנו. אינני רוצה להשתמש במילים חריפות יותר, אבל מועצת העיר חיפה היתה, כך מתברר, רק מקפצה בשבילו לכנסת בירושלים. עכשיו, משכבש את היעד העירוני, הוא כבר פוזל למישור הארצי. וחיפה? לא בטוח שהיא, תושביה ואפילו בוחריו יהיו בראש מעייניו של הרב חיון.

לכן, מוטב היה לו כבר עכשיו יודיע על פרידה, יוותר על שכרו, או לפחות ייקח חופשה ללא תשלום. בדיוק באותה רוח שבה נהג בשלושת החודשים הראשונים שלו בתפקיד, כשעבד יומם וליל עוד בטרם אושר שכרו על ידי משרד הפנים, בלי לקבל שקל.

"אם אכנס לכנסת, אני כבר מוותר לבא אחרי", הסביר בהמשך השבוע הרב חיון לכתבתנו אודיה שווץ, בתגובה לדברים שנאמרו בטור זה, "המטרה שלי כעת היא לתקוע יתד בעשירייה הראשונה של מרצ. אני רץ למרחקים ארוכים, כרגע אני כאן לחמש שנים, לטובת מועצת העיר חיפה ותיק התרבות".

מצטער, דובי, אני לא קונה את זה. אם תיבחר, למשל, במקום השלישי או הרביעי ברשימה שתצליח מרצ להכניס לכנסת ה-22, תמשיך לכהן כחבר מועצת העיר חיפה? לא נראה לי הגיוני. זה הרי כבר לא מעניין אותך.

אני כותב את הדברים הללו מתוך תחושת אכזבה. אכזבה מאדם שזיהיתי כבעל פוטנציאל למשוך את חיפה בקסמיו, ולהפוך אותה לפנינה של תרבות ויותר חשוב מכך, של דרך ארץ. הלוואי ואני טועה. הלוואי ובשבועות ובחודשים הקרובים, יוכיח הרב חיון אחד משני הדברים – או שחיפה היא עדיין משימתו המרכזית, לה הוא מקדיש את מיטב זמנו ומרצו; או שיפליא ביכולתו לנצח בכל המגרשים, ולעמוד במילתו גם אם ייבחר במקום שיכניס אותו לכנסת ה-22 בספטמבר הקרוב.

אנחנו, תושבי העיר והתקשורת המקומית, נבחן מעתה כל צעד שלו בזכוכית מגדלת.

ולך, דובי חיון, מתי שזה לא יהיה – לכתך לשלום, והלוואי ותצלח דרכך. אתה ראוי להנהגה הארצית.