רחובות הזעם: מפגינים שחצו קווים אדומים, משטרה שאיבדה שליטה והנהגה שלא פועלת להרגעת הרוחות. טור הדעה של דני נישליס, משודר מדי בוקר ב-09:55

מערכת רדיו חיפה פרסום: 09:55 - 03/07/19
מפגינים מבעירים פח | צילום: רדיו חיפה
מפגינים מבעירים פח | צילום: רדיו חיפה

רק אתמול אמרתי כאן, שאירועי הלילה הקודם בקריות הם לא פחות מפיגוע. הבוקר, הכותרות זועקות "אנרכיה". מה שחווינו אתמול, בפעם הראשונה אולי בתולדות המדינה, הוא משהו בין אינתיפאדה למלחמת אחים. פשוט נחצו כל הקווים האדומים. המשטרה איבדה שליטה, או מרוב רצון שלא לפגוע במפגינים, היא נעלמה.

המפגינים הגזימו; זו לא היתה הפגנה, זו היתה התפרעות אלימה. זו לא היתה הפגנה כמו שאנחנו רגילים לה במטרה לחסום צמתים, זו היתה אלימות שגררה בקבוקי תבערה, הכנסת מכוניות לתוך האש, ירי של זיקוקים אל תוך תחנת משטרה במטרה לפגוע בשוטרים. נכון, אנחנו לא שוכחים ששוטר הרג נער. אנחנו זוכרים מדוע כל ההתקוממות הזו התחילה. אבל איפה היתה אתמול המדינה? איפה ראש הממשלה שידבר? איפה ראש העיר שלנו? איפה מפקד משטרת ישראל?

מכבי קרית מוצקין 320_100

אתמול נחצה כל קו אדום, והמחאה הפכה לאנרכיה. אני מקווה שהמראות האלה לא יחזרו על עצמם היום. כשצפיתי אתמול בשידורים החיים של מלחמת האחים הזו, נזכרתי בשיר שכולנו שרים בזמן האחרון: "כאן זה בית, כאן זה לב, ואותך אני לא עוזב; אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים, המנגינות – שבט אחים ואחיות".