מדוע מחאת העדה האתיופית וההפגנות נגד התעללות בגני הילדים הצליחו היכן שפעילי הסביבה כשלו? הטור האישי של דני נישליס, משודר מדי בוקר ב-09:55

מערכת רדיו חיפה פרסום: 09:55 - 08/07/19
הפגנה בדרישה למהפכה בחינוך לגיל הרך | צילום: רדיו חיפה
ההפגנה במרכז הכרמל בדרישה למהפכה בחינוך לגיל הרך, אמש | צילום: רדיו חיפה

לפני כשבועיים תהיתי ממש כאן, בפינה הזאת, מדוע אין מפגינים שיוצאים להפגנות בנושא זיהום אוויר ואיכות סביבה; גם כשמתפרסם דוח חמור ביותר של מבקר המדינה יוצאים אולי 20, לא יותר ממאה, מה שאני קורא "אביהו האנים", להפגין. והנה, רק בשבוע האחרון ראינו שאלפים יוצאים בכל הארץ בנוגע לאתיופים, אלפים יצאו אתמול להפגין בנושא של התעללות גננות בפעוטות. ואני שואל את עצמי, למה הם יוצאים להפגין, וכל אלה שסובלים מזיהום אוויר נשארים בבית?

המסקנה שלי היא חד משמעית וברורה: מאחר ושני הנושאים שעליהם דיברתי זכו לכותרות ולסיקור תקשורתי בלתי פוסק – טלוויזיה, עיתונות, דיונים ברשת – הנושאים האלה חלחלו לכל בית, ולכן הוציאו ציבור גדול החוצה, למרות שיש פחות אנשים מקרב הציבור שיש להם ילדים בגנים מאשר אלה שסובלים מזיהום אוויר. כל אלה שנפגעים מזיהום אוויר לא יוצאים מהבית, ואחרים כן. כלומר, הנושא של הפרסום והמידע מוציא אנשים מהבית.

יד עזרא ושולמית 728_90

אז אולי כשלב ראשון במאבק נגד זיהום אוויר צריך להגביר את המודעות תוך פרסום מאסיבי. ואת זה, מישהו כבר צריך לממן.