השריפות של הימים האחרונים ברחבי הארץ הוכיחו את הצורך בהרחבת מערך מטוסי הכיבוי. אלי לוי על מהלך שצריך לקרות כבר עכשיו, לפני האסון הבא

מערכת רדיו חיפה פרסום: 09:55 - 21/07/19
מטוס הסופרטנקר מגיע, לפעולות כיבוי סופי של השריפה, אסון הכרמל 2010 | צילום: מאיר בן סירא
מטוס הסופרטנקר מגיע, לפעולות כיבוי סופי של השריפה, אסון הכרמל 2010 | צילום: מאיר בן סירא

הקיץ בעיצומו, ולוחמי האש שוב עובדים מסביב לשעון. רק בחלק השני של השבוע שעבר מנעו הכבאים אסונות אש בנשר, בקציר וביקנעם. אבל הבוקר אני רוצה להתמקד בלוחמי האש שעובדים מהשמיים – "טייסת אלעד", קוראים להם. הטייסת, שנקראת על שמו של הנער הכבאי, אלעד ריבן ז"ל מחיפה שנספה באסון הכרמל. שם ראיתי אותו בעיניים שלי ב"עיקול המוות" בבית אורן, פועל עד נשימתו האחרונה בניסיון להציל את יושבי האוטובוס, צוערי השב"ס.

בישראל, כמו בישראל, היינו צריכים לחכות לאסון לאומי כדי שתהיה לנו טייסת כיבוי משלנו. 14 מטוסי כיבוי מרכיבים את טייסת אלעד, 12 מהם תמיד בכוננות. הימים האחרונים הוכיחו שוב שזה לא מספיק ושישראל זקוקה ליותר מטוסי כיבוי, ואולי אפילו לטייסת משולבת עם קפריסין ויוון השכנות. הרי עושים את זה בכל העולם. ביום רביעי שידרתי שעות מתחנת הכיבוי מנשר, ואחר כך שעות ארוכות עד הלילה בחפ"ק בקציר. ברקע נשמעו ברשת הקשר הדיווחים מכל מוקדי השריפות – בחיפה, בנשר, בוואדי ערה, בשפלה ובירושלים. ראשי הרשויות, כל אחד באזורו, התחננו למטוסי כיבוי שפעלו בינתיים באותן דקות בלי הפסקה וטסו ממוקד למוקד ומנעו אבדות בנפש ושריפת ישובים שלמים.

בישראל, אם שריפה לא נגמרת באסון לאומי ובהרוגים, הממשלה הרי לא תקצה אפילו תקציב לרכישת כפפות חדשות לכבאים האמיצים. כמה עצוב שזה ככה.

שבוע טוב לכולם, וחיבוק חם ללוחמי האש הגיבורים.