מכל ראשי הערים שתמכו פומבית בתוכנית כחלון לניקוי ולשיקום המפרץ, עד כה רק אחת חתמה עליה. מה קורה בערים האחרות, והאם זה בכלל משנה?

מערכת רדיו חיפה פרסום: 15:30 - 08/08/19
מימין לשמאל: שר האוצר, משה כחלון; ראש עיריית קרית ביאליק, אלי דוקורסקי; ראש עיריית נשר, רועי לוי; וסגן ראש העיר חיפה, דוד עציוני | צילום: רדיו חיפה
שר האוצר, משה כחלון מציג את תוכניתו בפני ראשי הערים במפרץ חיפה | צילום: רדיו חיפה

לפני בחירות אפריל 2019 פרסם שר האוצר, משה כחלון תוכנית מפתיעה ומדהימה לשיקום כל אזור מפרץ חיפה, ולהפיכתו לאזור נקי ממפעלים פטרוכימיים ושוקק חיים חדשים. כחלון כינס מסיבת עיתונאים בנוכחות כל ראשי הערים בסביבה, שהיללו ושיבחו את התוכנית והודו לשר כחלון. ראש העירייה היחידה שלא הגיעה לאירוע, וספגה על כך ביקורת קשה, היתה עינת קליש-רותם, שהתעלמה מהתוכנית ומנושא הדגל שלה, שר האוצר. קליש שלחה במקומה לישיבה את סגנה, דוד עציוני, שבפורום זה היה בעל משקל נוצה. אבל בחלוף הימים, הנה מתברר שדווקא קליש היא ראש העירייה היחידה שהעבירה עד היום את התוכנית בוועדה המקומית, חתמה עליה ואף שיבחה את שר האוצר. איפה הם שאר ראשי הערים, ומדוע לא אישרו עד היום בשאר ערי הסביבה את הפרויקט כפי שנעשה בחיפה? ביקשנו לברר, אבל לפני כן תזכור קצרה:

מטרת הפרויקט, כפי שהוגש באותה ישיבה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, היתה לנקות את האזור מזיהומים סביבתיים, ביטול סיכונים הנובעים מהמצב הקיים – לרבות הזזת מפעלים פטרוכימיים מהאזור, בניית 80 אלף יחידות דיור ומשיכת אוכלוסייה צעירה מכל הארץ, העמקת הפיתוח הכלכלי ויצירת מקומות עבודה חדשים. במילה אחת – מהפך. נכון, העלויות למדינה הן אדירות; רק ניקוי הקרקע ומי התהום מוערך בכ-1.75 מיליארד שקל, סכום שעליו כבר התחייבה כאמור.

המדינה, אגב, בסך הכל תרוויח מהמהלך; המועצה הלאומית לכלכלה אישרה שהשינוי במפרץ יכניס למדינה מעל 20 מיליארד שקל, בעיקר משיווק מגרשים למגורים. תחילת הפעילות מתוכננות כבר לתחילת שנת 2023.
אז אם הכל נראה כל כך טוב ומבטיח, מדוע מתעכב אישור התוכנית בערים הסמוכות לחיפה? פנינו לראשי הערים בקריות ובאמת התברר לנו שאף עיר, להוציא חיפה, לא עשתה כלום כדי לאשר, לקדם או להעביר בוועדה המקומית את הפרויקט. מאף ראש עירייה לא קיבלנו תשובה חיובית, או תשובה המאותתת על חתימה והצטרפות רשמית קרובה. וזה אחרי שכולם שיבחו כזכור את הפרויקט במהלך מסיבת העיתונאים עם שר האוצר.

אני תוהה, האם היום אנחנו נחשפים לנסיגה של ראשי הערים בקריות מאחד המפעלים הלאומיים הכי גדולים שהיו אי פעם בארץ, ושלא נגזר מהתקציבים שלהם. מדוע אם כך, לא מזדרזים ראשי הערים בקריות להצטרף רשמית לפרויקט שיקום המפרץ. מדוע רק לעינת קליש היה האומץ והנחישות לעשות זאת? ייתכן והם נתונים כרגע ללחצים מצד ועדי עובדים, הפוחדים שאנשיהם ימצאו את עצמם חסרי עבודה, או איומים כאלו ואחרים מצד גורמים שלא מעוניינים בקידום הפרויקט?

בכיר באוצר אמר לי היום, שלמעשה אין כל חשיבות ברצונם או באישורם של ראשי הערים. לאחר החלטת ממשלה, שום דבר כבר לא יכול לעצור את הפרויקט האדיר הזה, גם לא ראשי הערים. המדינה מחליטה על פרויקט לאומי והוא מתבצע. נקודה. אמנם זה נכון, אבל מטרידה יותר העובדה שראשי הערים, שכל כך התלהבו רק לפני כמה חודשים כששר האוצר היה נוכח בחדר, התקררו קצת. שר האוצר בחר לא להגיב, כנראה בגלל העובדה שאנחנו בעיצומה של מערכת בחירות.

יד עזרא ושולמית 728_90