מי שיקבעו את תוצאות מערכת הבחירות יהיו דווקא אלה שלא ילכו לקלפי

מערכת רדיו חיפה פרסום: 22:00 - 15/08/19

טור מעניין שכתב ידידי, פרופ' גבי וימן מאוניברסיטת חיפה, שפורסם אתמול ב"גלובס", משך את תשומת לבי באופן מיוחד, כי מהצד האחד זהו נושא לא מדובר והמצד האחר השתכנעתי שפרופ' וימן צודק: אחוז המצביעים שכן יבואו להצביע הוא זה שיקבע את תוצאות הבחירות האלה. אני מרשה לעצמי לצטט כמה מהדברים שנכתבו, כדי שכולנו נבין עד כמה חשובה נוכחותנו בקלפי דווקא היום, כשכמעט לאף באחד אין חשק להצביע והבחירות לא מעניינות את רוב הציבור.

בנימין נתניהו | צילום: עמוס בן גרשום, ארכיון לע"מ
בנימין נתניהו | צילום: עמוס בן גרשום, ארכיון לע"מ

מה שיקבע את תוצאות הבחירות, מסביר פרופ' וימן, הוא אחוז המצביעים דווקא. בבחירות האחרונות הצביעו יותר מארבעה מיליון אזרחים, 68.46 אחוז מבעלי זכות ההצבעה; כלומר, כשליש מתושבי ישראל – לא הצביעו. פרופ' וימן משער שאחוז ההצבעה הפעם יהיה נמוך יותר מאשר במערכות בחירות קודמות. אני מסכים לגמרי עם ההנחה הזו. שימו לב שברחוב ובכלי התקשורת הבחירות האלה כמעט ולא קיימות בכלל. לכולם נמאס כבר, אף אחד לא מבין באמת מי נגד מי, מה החיבורים מביאים, ומתעסקים רק בדאחקות של ביבי ובפשלות של גנץ. אין באמת עניין, עד כמה שהדבר תמוה, שכן תוצאות הבחירות יובילו אותנו לעידן חדש במיוחד בתחום הביטחון והכלכלה, הבריאות והרווחה.

יד עזרא ושולמית 728_90
בני גנץ | צילום: מכללת ספיר, ויקיפדיה
בני גנץ | צילום: מכללת ספיר, ויקיפדיה

אז למה אנחנו אדישים? פרופ' וימן פיתח תיאוריה מעניינת והוא חילק את המצביעים לכמה קטגוריות. הכירו למשל את מי שפרופ' וימן מכנה ״המנוכרים״. זוכרים שבבחירות האחרונות כ-50 אחוז מהערבים לא הצביעו? גם תושבי הפריפריה מרגישים מנוכרים וכבר אי אפשר לעבוד עליהם, הם שבעו מהבטחות שווא.
הקטגוריה השנייה – ואני כולל את עצמי בתוכה, ומניח שעוד רבים אחרים – נקראת "מאבדי מפלגתם": בוחרים רבים מוצאים עצמם פתאום חסרי מפלגה, כי האיחודים והמיזוגים השונים העלימו מפלגות רבות, כמו "כולנו", או "גשר" של אורלי לוי-אבקסיס שהיתה לחלק מאיחוד חדש עם "העבודה" בראשות עמיר פרץ, "מרצ" שהיתה לחלק מהמחנה הדמוקרטי עם סתיו שפיר ואהוד ברק ועוד. חלק ממצביעי מפלגות אלה יעדיפו לא להצביע בכלל בגלל אכזבה, בלבול, ייאוש, כעס ותסכול. גם תמונת המצב שעליה מצביעים הסקרים שמה שהיה הוא שיהיה, מאותת להם שאין טעם להצביע כי ממילא התוצאה תהיה זהה לבחירות הקודמות. מרצים למדע המדינה מכנים את התופעה הזו ״תשישות מצביעים״, ותאמינו לי – גם אני מרגיש תשוש ומבולבל.

פרופ' גבי וימן | צילום: פרטי
פרופ' גבי וימן | צילום: פרטי

הקבוצה הבאה נקראת על ידי פרופ' וימן "המוחים": זוהי (אי) הצבעת מחאה וכעס. למשל, הדרוזים כועסים על חוק הלאום, האתיופים מרגישים מופלים, תושבי הדרום כועסים על ההתנהלות מול החמאס, וחברי קהילת הלהט"ב על אפליית זוגות חד מיניים. רבים מהם צפויים לא לצאת להצביע בכלל.
כל אלה, נוסף על מערכת בחירות קצרה ומנומנמת למדי, מרמזים על כך שהלא מצביעים תהיה קבוצה משמעותית מאוד, פוטנציאל תיאורטי של 40 עד 42 מנדטים. מי שישכנע אותם להצביע בעדו – יכריע את הבחירות. זהו קהל ענק שהמפלגות לא מתייחסות אליו בקמפיינים השונים ועוד יש זמן לתקן, אבל הרושם הכללי הוא שבכל מקרה אנחנו צפויים לאחוזי הצבעה נמוכים, ועכשיו אנחנו גם מבינים למה.