האם נתניהו הוא קוסם או מאחז עיניים, ועד כמה יש מקום לאופטימיות? טור אישי מאת אל"מ (במיל') אסף בר
אני מציע התבוננות נוספת על תוצאות הבחירות: אני מקווה שאני לא מצנן את ההתלהבות מ"הניצחון האדיר" בבחירות. הבסנו את "הקוסם" הכל יכול והבלתי מנוצח, בנימין נתניהו. הבה נסתכל על התוצאות במערכות הבחירות החל מעלייתו של נתניהו לשלטון. לשם כך לא נשתמש במונחים שנתניהו כל כך אוהב להשתמש בהם, "ימין" ו"שמאל", בעיקר כדי לבדל ולהקטין את המחנה הנאבק מולו; אלא, ב"קואליציית נתניהו" – הליכוד, הדתיים והחרדים, ולצורך הבדיקה נכלול בה גם את אביגדור ליברמן. ממול – כל השאר. מפלגות נוסדו והתפוגגו, אבל העיקרון נשאר זהה.
| בחירות | קואליציית נתניהו | כל השאר | פער |
| 2009 | 65 | 55 | 10 |
| 2013* | 61 | 59 | 2 |
| 2015 | 67 | 53 | 14 |
| 2019 מועד א | 65 | 55 | 10 |
| 2019 מועד ב | 63 | 57 | 6 |
ניתן לראות, כי באופן עקבי לקואליציית נתניהו יש יתרון. בחירות חריגות היו ב-2013, שם הפער לטובת קואליציית נתניהו היה רק שני מנדטים, אז הוקמה "יש עתיד" והבוחרים לא בדיוק ידעו היכן לתייג אותה בשלב הבחירות. השגיאה הזו, כמובן, תוקנה בהמשך ו"יש עתיד" הוצבה אחר כבוד על ידי נתניהו עצמו כמפלגה "שמאלנית", כלומר, בראייה של התוצאות אין הבדל משמעותי מהמערכת הזו למערכות קודמות. ובכל זאת, מדוע יש תחושה של ניצחון?
בעיקר, כי נתניהו – שנחשב בציבור כגאון של קמפיינים, קוסם פוליטי וכו' – חטף מכה מאוד משמעותית. למעשה, שתי המערכות האחרונות הציגו בדיוק מה שוויו כ "קוסם". מה זה בעצם, קוסם? קוסם הוא בסך הכל מאחז עיניים, מציג מקסמי שווא שמאחורי הכל אין בעצם אמת גדולה. אם תסתכלו על הדרך שבה הוא ניהל משא ומתן קואליציוני בכל אותן מערכות בחירות, תבינו שהוא קוסם קטן מאוד, לא הודיני, לא אורי גלר, אולי משהו כמו צ'יקו ודיקו.
ב-2013 שני הטירונים, יאיר לפיד ונפתלי בנט הכריחו אותו להקים קואליציה בניגוד לרצונו. לקח לו שנה וחצי להחליט שזה לא טוב לו. ב-2015 כל השותפים, הדתיים, החרדים סחטו אותו עד דק, עד שלא נשאר כמעט שום תיק משמעותי לשרים מהליכוד.
ב-2019 הוא פשוט לא הצליח להקים קואליציה. ואילו בבחירות האחרונות, חוץ מלהביא את דונלד טראמפ שירקוד על עמוד בכיכר רבין, עשה נתניהו כמעט כל מה שהיה יכול: מופעי אימים בפייסבוק, הבטחות שווא על ימין ועל שמאל, הסתה – מכל הכיוונים. הכל, וזה לא עזר לו. "הליכוד" נחלש משמעותית, לעומת "כחול לבן" שדווקא הוצגה כמפלגה יציבה וראויה, והשיא – הפוך על הפוך – בתוצאה של "הרשימה המשותפת", כשנתניהו הגזים לגמרי עם ההסתה נגד הערבים, יצאו אלו להצביע ועשו לו "נא" בעין.
אלו לא יכולות של "קוסם", אלו יכולות עלובות למדי. ולכן, יש כנראה בכל זאת סיבה לאופטימיות של אלו שאינם בקואליציית נתניהו. אולי כשיבינו שותפיו בימין, שהפרה החולבת עשויה להפסיק להניב חלב ירוק, יתעשתו ויסתכלו באופן יותר פתוח גם על שותפים אחרים.
כמה מילים על ליברמן:
אביגדור ליברמן הוא גאון פוליטי. הוא מבין היטב את התמונה ופועל לפיה, כמו שחקן שחמט הרואה כמה מהלכים קדימה. ראו את התוצאות של מפלגתו באותן הבחירות:
2009 – 15 מנדטים
2013 – הלך עם "הליכוד"
2015 – 6 מנדטים
2019 – 5 מנדטים
2019 מועד ב', לאחר תיוג מחדש – 8 מנדטים
אתם מבינים? בקואליציית "הקרובים לצלחת" לא היה לליברמן שום סיכוי, הוא לא יכול להציג הישגים בתחומים שחשובים לציבור שלו, כוחו הלך ונשחק, ולאחר מועד א' הוא פשוט הבין שבמערכה הבאה יש סיכוי טוב מאוד שמפלגתו לא תעבור את אחוז החסימה ותימחק. מה לעשות? לחבור ל"ליכוד"? הוא כבר עשה זאת וראה שאין לו יכולת השפעה מול הדומיננטיות של נתניהו. ללכת לבד? זה מסוכן, זו הסיבה שהוא פרש מהקואליציה באופן מושכל לחלוטין ומיצב עצמו כגוש נפרד.
לפי התוצאות, זה הצליח לו. זו גם הסיבה שלהתחבר לקואליציית נתניהו לא כדאי לו – זה כמו להצהיר, "בפעם הבאה אני PASS". לכן, יש בכל זאת מקום לאופטימיות זהירה, רק לא להגזים, הניצחון אולי נראה באופק, אבל לעתים כשמתקרבים אל האופק מתברר שהוא מתקדם יחד איתנו.
כתבות נוספות
