מהכחשת זיהום האוויר ונזקיו, דרך הלחץ הציבורי ותוכנית "עמק החדשנות", ועד פסיקות בית המשפט: יו"ר איגוד ערים, שרית גולן, על המאבק החשוב ביותר בעשור האחרון
חיפה, העיר היפה בארץ שיש בה ים כחול, הרים ירוקים וואדיות מלאי חיים , היא גם העיר שבתוכה נמצאת עיקר התעשייה הפטרוכימית במדינת ישראל. במשך עשרות שנים היתה זו עובדה, כאילו מוגמרת, שמפרץ חיפה שייך לבעלי המפעלים הפטרוכימיים, והם יכלו לעשות בו כבשלהם: להוסיף מתקני זיקוק, לפתח קווי ייצור ולהשתמש בחופי המפרץ לשינוע חומרים מסוכנים.
נראה כי לאף אחד מבעלי ההון, משרדי הממשלה או ראשי הרשויות הגובלות במפרץ חיפה לא היה אכפת מהמחירים הכבדים: זיהום אוויר, זיהום הקרקע וזיהום הים. כולם טמנו את ראשם בחול מלהבין שהמחיר הכבד של הזיהום הוא תחלואה עודפת בשלל מחלות מסכנות חיים. והציבור המתגורר בסמוך למיכלי אחסון הדלקים, הצנרות הפזורות בכל המפרץ ומתקני הזיקוק, שילם את המחיר הכבד בחולי ובמוות.
תחילת העשור: הכחשת הזיהום
את תחילת העשור ניתן לאפיין באותה הגישה: הכחשה מוחלטת של המצב הזוועתי. היו אף ראשי רשויות שטענו שהאוויר פה נקי יותר משוויץ, שבלי תעשייה לא תהיה כאן תעסוקה בכלל ושתחלואה קיימת משלל סיבות (היה מנכ"ל עירייה שאף העלה השערה כי מדובר בגנטיקה רעה).
נקודת המפנה החלה כאשר בזן ביקשה להסדיר את כלל המתקנים בשטחה ולהרחיב את זכויות הבנייה בשטחה ב-300 אחוז. ארגוני הסביבה פעלו בנחרצות וגייסו אלפי התנגדויות לתוכנית.
נקודת מפנה משמעותית נוספת אירעה בשנת 2015, כאשר משרד הבריאות פרסם נייר עמדה נחרץ שהוגש למוסדות התכנון בהקשר לתוכנית להרחבת בזן ותוכנית קרקעות הצפון. במסמך נקבע כי קיימים קשרים מובהקים בין הזיהום החריג ממתחם בתי הזיקוק לאשפוזים של תושבי נפת חיפה ובין חשיפה ל-SOx ממתחם בתי הזיקוק ועלייה בהיארעות מקרי הסרטן.
כמו כן, נקבע כי קיימת עלייה של בין 3 ל-20 אחוז במקרי הסרטן כתוצאה מזיהום האוויר שמקורו במתחם בתי הזיקוק ובמקרי סרטן הריאה עד 54 אחוז. מדובר בנתונים משמעותיים שלא ניתן היה להסבירם בגורמים אחרים, כמו עישון או גנטיקה חריגה.
התוכנית לטיפול בזיהום האוויר
בעקבות הסערה הציבורית החליטה ממשלת ישראל להכין תוכנית לטיפול בזיהום אוויר במפרץ חיפה. היתה זו תוכנית מלאת תקציבים אך עסקה בשוליים של הבעיה. במקביל הוחלט לערוך מחקר אפדימיולוגי מבוסס וחוקרים מאוניברסיטת חיפה נבחרו להובילו.
אחת המהמורות הרבות בדרך אירעה כאשר הודלפו ממצאים ראשונים מהמחקר אשר הצביעו על כך שבמפרץ חיפה קיימות "נקודות חמות רבות". המשמעות: קירבה לתעשייה פטרוכימית שהובילה לתחלואת יתר משמעותית ומסכנת חיים. בתגובה, שר הבריאות ושר איכות הסביבה החליטו להפסיק המחקר של אוניברסיטת חיפה ו"להלאימו".
מילת המפתח – פרגמטיזם
ביחד עם פעילי סביבה פרגמטיים החלטנו: לא עוד התמקדות בצעדי מחאה כמו הפגנות, אלא כתיבת ניירות עמדה, הגשת התנגדויות, הופעה בוועדות הרלוונטיות והפעלת המון לוביזם בקרב מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות ומשרדי הממשלה. וזה עבד, הרבה מעבר לצפוי.
כך למשל, הצלחה משמעותית שניתן למנות היא פסק הדין שקיבלנו לפני כחצי שנה בבית המשפט העליון במסגרת ערעור שהגישה עיריית חיפה לפני כשנה ביחד עם ארגוני הסביבה אדם טבע ודין, מגמה ירוקה והקואליציה לבריאות הציבור.
ביחד עם ארגוני הסביבה, אשר החליטו לפעול בפרגמטיות (לא עוד פסילה אישית של פוליטיקאים, אלא עבודה לגופו של עניין) תוך גיוס כלל ראשי הרשויות בסביבה, נאבקנו בהחלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את התוכנית להרחבת בזן.
החלטת בית המשפט העליון
כנגד כל הסיכויים, החלטנו ללכת עד הסוף לבית המשפט העליון. ידענו כי לא כל יום בית משפט ממהר להתערב בהחלטות תכנוניות של מנהל התכנון, אבל האמנו כי הצדק איתנו. ידענו שבסוף יהיה מי שיבין את הברור מאליו – לא הגיוני לאשר למפעל מזהם ומסוכן להתרחב במסלול תכנוני מקוצר וללא הליך התנגדויות מאת הציבור.
ואכן, בית המשפט העליון סירב להסכים עם אישורה של התוכנית להרחבת בזן באופן שבו אושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה ובתמיכתם של משרדי הממשלה. שלושה שופטים ביטלו את האשראי הפתוח שהעניקה התוכנית לבזן להתרחב עם מתקני זיקוק מסוכנים במסלול מהיר ומקוצר. היכן שמשרדי הממשלה נכשלו בלהגן עלינו בחומות הגנה בצורות, הרימו שופטי העליון את הדגל האדום.
פסק הדין הוא שלב נוסף משמעותי בדרך לסגור את בזן ולהוציא את התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. לצידו ניתן למצוא הצלחות נוספות כמו הורדת התיקון לחוק רישוי עסקים, שביקש לאפשר לממשלה לאשר רישיונות עסק למפעלים מזהמים תוך עקיפת הרשות המקומית (חוק שבא לאוויר העולם בעקבות מאבק עיריית חיפה במיכל האמוניה של מפעל "כימיקלים"). גם כאן, בעזרת לובי מאורגן שלנו שכלל בראש ובראשונה את ארגוני הסביבה ואת עיריית חיפה הצלחנו להפיל החוק.
כך היה גם כאשר שר הפנים דרעי נעתר לבקשת בזן לבחון הקמת מועצה תעשייתית שתאפשר להם להשתחרר מכבלי הרשויות המקומית. נלחמנו בוועדה, גייסנו ראשי ערים להתנגד בדיוניה וגם את מרבית משרדי הממשלה. ההתנגדויות היו מקיר לקיר, למעט של בזן והתאחדות התעשיינים, והביאו להקפאת הנושא.
משמרות המחאה כנגד הרחבת בזן ותוכנית "עמק החדשנות"
אבן דרך משמעותית במאבק הסביבתי הגיעה לפני כשלוש שנים. פעילי הסביבה לא זנחו לגמרי את המגפון, והקימו משמרות מחאה מתחת לביתו של שר האוצר כדי שישתמש בסמכויותיו לעצור את הרחבת בזן.
בקיץ 2017 המאבק הזה הגיע לשיאו. פעילי סביבה נחושים ישנו מתחת לביתו של שר האוצר במשך יותר משבועיים – בדרישה שיפעל לעצירת בזן. אז השיח כבר השתנה והדרישה היתה להביא לפינוי של המפעלים המזהמים במדינה.
בסמוך לאחר מכן, הורה שר האוצר כחלון למנהל מקרקעי ישראל הנמצאים תחת אחריותו, להכין תוכנית כוללת למפרץ חיפה, תוכנית "עמק החדשנות". במקביל, המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה הורתה לוועדת מקינזי לבחון האם ניתן להעתיק את בזן ממפרץ חיפה.
מסקנות הדוח הממו את כולם. לא רק שניתן לסגור את בזן, הרי שאין מקום להעתיקו ולפתוח מפעל חדש. נקבע בדוח כי המשק הישראלי יוכל להסתדר גם בלי מפעלי בזן במפרץ חיפה וניתן יהיה להשתמש בייבוא תזקיקים, לצד העובדה כי התחבורה הפרטית תעבור בהדרגה להנעה חשמלית.
תוכנית "עמק החדשנות" של רשות מקרקעי ישראל בהובלתו של השר כחלון, אשר הוכנה על ידי משרד אדריכלים מוביל ולוותה בחברת תכן כלכלית קובעת כי עתיד מטרופולין חיפה הוא בהוצאת המפעלים המזהמים, ניקוי השטח ובניית שטחי מסחר, מגורים, פארקים ציבוריים ותעשייה נקייה.
על פי התוכנית, יש לפנות את התעשייה הפטרוכימית ולייצר חיבור בין צומת יגור עד לרחוב חלוצי התעשייה וחוף הים בשדרה ארוכה שלאורכה ניתן יהיה לפתח חיים שלמים ושוקקים.
"עמק החדשנות" במועצת העיר
העובדה כי ראש העירייה קליש הביאה, בצעד אמיץ, את תוכנית "עמק החדשנות" הכוללת את סגירת בזן וניקוי המפרץ מתעשייה פטרוכימית לאישור במועצת העיר חיפה בוועדה המקומית, מראה כי אנחנו בנקודת האל-חזור.
השלב הבא שלנו יהיה לפעול מול הממשלה שתוקם לאחר הבחירות ולהביא את התוכנית לאישורה ולהקים מנהלת שתחל בקידום התוכנית כבר השנה. החלטה שכזו תסייע בעצירת שלל התוכניות הנוספות הנוגעות למפרץ חיפה.
אף אחד מהשלבים האלו לא היה קורה אלמלא הלחץ הציבורי של כולנו ובעיקר של עשרות פעילי סביבה נחושים ומסורים המקדישים את חייהם להצלחת המאבק הסביבתי. רוית שטוסל, ליהי שחר, תומר חזן, מימי פרץ, עליזה ברקן, רויטל גולדשמיד, יובל ארבל, רותי בנין, ליהיא גולדברג, כרמית בן ימיני, פנינה מדן, יאיר גיל ורבים וטובים אחרים. הם אלו שסובבו את הגה האונייה ברגע האחרון לפני התנגשות בקרחון.
ומה לבינתיים עד שתקום ממשלה יציבה שתאפשר קבלת החלטה ליישום התוכנית? אני משתמשת בכובעי כיו"ר איגוד ערים להגנת הסביבה במפרץ חיפה וכיו"ר הוועדה לאיכות הסביבה כדי לחזק את הגופים שתחת אחריותנו, ולאכוף ביד חזקה את החוק והנהלים מול המפעלים המזהמים באמצעות הרחבת מערך הניטור, שימוש במומחים בעלי ידע והליכים משפטיים שהוכיחו עצמם.
כל זאת עד שהמזהמים יבינו בעצמם כי במלחמה הזו ינצחו רק תושבי חיפה, ולא משתלם להם כלכלית להישאר פה.
כתבות נוספות
