דפנה צורי, מנכ"לית היכל התאטרון מוצקין, על צעקתם של אנשי התרבות הישראלית שרק רוצים לחזור לבמה, לרגש, להצחיק – ולחיות

מערכת רדיו חיפה פרסום: 10:19 - 11/06/20

תחת הכותרת "הנשמה או מלחמה", יצאו אנשי התרבות של מדינת ישראל להילחם על חייהם ועל חיי התרבות של המדינה.

שלושה חודשים עברו מאז כבו אורות הבמה והמסך ירד. שלושה חודשים של התעלמות הממשלה ממאבקם. הם היו הראשונים שנפגעו – והאחרונים שיחזרו.

מאבקם החל בשקט. עמדו על במות, קראו שירים. מחאה תרבותית, כזו שלא מזיקה. ואכן, המחאה היתה כל כך שקטה שבאמת אף אחד לא שמע אותה.

וזהו, אתמול זה נגמר. הם יצאו לרחובות, חסמו כבישים. לא היה להם כבר מה להפסיד. חברי הטוב, במאי וכוריאוגרף מוכשר ביותר, עומר זימרי, שעוכב לחקירה, סיפר – ואני מצטטת: "היום אני גאה ומתבייש בו זמנית. גאה בחברים שלי שבאו בימים ללא פרנסה, עצרו הכל ולקחו חלק במאבק על עתידנו בעולם התרבות הכלכלי והנפשי. אני מתבייש במשטרת ישראל, שגררה את האירוע לאלימות; שוטרים, שברגע אחד התחילו להרביץ מכות רצח לאנשים מבוגרים".

מפיק הפסטיבלים, ג'קי בכר, התעלף תוך כדי המחאה, אושפז בבית החולים, ובכה. "אם לא יעזרו לנו, אני עוד חודש לא קיים", אמר בבכי. כדי שיסתכלו עלינו, אנחנו צריכים להתמוטט ולמות.

מילים קשות. מאוד.

לאחר ההכרזה שעולם התרבות נפתח ב-14 ביוני, נערכנו לפתיחה מחודשת של היכל התאטרון במוצקין בתום הפסקה של שלושה חודשי קורונה ארורים. צלצלנו לקהל, ש-99 אחוז ממנו שמח לחזור ולצפות בהצגות. "תודה שאתם נותנים לנו טעם לחיים", אמרו לנציגות השירות שלנו. ופתאום, בהודעה יבשה משהו, התבשרנו שאנחנו לא חוזרים "להצחיק ולרגש", כדברי הקמפיין, אלא נשארים בבית – עד הודעה חדשה. The show must go off. איזו מכה.

אתם, שמאזינים לי עכשיו. מחר תרצו לצחוק עם הסטנדאפיסטים, להתרגש מהשחקנים, לשיר עם הזמרים ולזמזם עם התזמורת. לא בטוח שהם עדיין יהיו פה. ייאושם גובר.

!The show must go on