ניסיון החיים של הרוטוויילר הוא שגורם לו לדעת בדיוק כיצד מצופה ממנו להתנהג, בעיקר מצד בעל הבית שלו. תשאלו את ח"כ מיקי זוהר
ח"כ מיקי זוהר | צילום: רדיו חיפה
מכירים רוטוויילר? כן, כן, הכלב – ליתר דיוק, גזע ממשפחת הכלביים. הוא התחיל בכלל בליגיון הרומי, שאיתו חרש ושרף את כל אירופה; ועם הניסיון הקשוח הזה, הגיע לגרמניה, ולעיר שהעניקה לו את שמו: "רוטוויילר מצגרהאונד" – או בעברית, כלב הקצבים של העיר רוטווייל.
שם, באחת מהעתיקות שבערי גרמניה, הפך המצגרהאונד לידידו הטוב של הקצב, ופחות של הבקר; אותו הוא היה מוביל בשיניים חשופות – במקרה הגרוע למכירה בשוק; ובמקרה היותר גרוע, לשחיטה. והכל תוך שהוא מגן בחירוף נפש על כל מי שרק ניסה להתקרב.
בימינו, הרוטוויילר מקבל בעיקר כותרות שליליות. ככה זה כשבכמה מדינות אתה מדורג כ"קטלני", או מחויב ברצועה ובמחסום במקומות ציבוריים. בישראל, אגב, בעקבות לחץ ציבורי, הוא הוגדר לפני כמה שנים בחוק כ"מסוכן", ומי שמחזיק בו מחויב ברישיון וחל עליו איסור חמור להסתובב לבד בחוץ. בקיצור, לא מדובר בפודל.
עכשיו, אל תטעו – ואם יש לכם רוטוויילר – בטח לא התכוונתי להכעיס. פשוט, מה לעשות, הרזומה של הרוטוויילר לא ממש תרם ליחסי הציבור שלו, בעניין הדימוי של כלב, איך נאמר, סימפטי. מצד שני, ניסיון החיים של הרוטוויילר הוא שגורם לו לדעת בדיוק כיצד מצופה ממנו להתנהג. בעיקר מצד בעל הבית שלו, כמובן. ובלהיות רוטוויילר, הרוטוויילר הוא הכי טוב בעולם.
ולמה אני מספר לכם את הכל זה? כי לפני כמה ימים, כשירון דקל מ"כאן11" שאל, האם התואר "הרוטוויילר של ראש הממשלה" הוא עבורך גאווה או עלבון, השיב לו חבר הכנסת, מיקי זוהר: בעיני, זה סוג של מחמאה.
מסתבר שעם מחמאות דווקא כן הולכים למכולת, או לכיכר השוק – ומוכרים שם את כולנו, במקרה הגרוע.
אבל אני בכלל טיפוס של חתולים, מה כבר אני מבין ברוטוויילרים.
כתבות נוספות
