במערת טבון התגלתה העדות הקדומה ביותר לשימוש בכלי אבן לשחיקה, המקדימה בכ-150 אלף שנה כל כלי אחר בעולם הנושא עדויות לשחיקה
הכלי הקדום ביותר אי פעם ששימש לשחיקה של חומרים שונים לפני כ-350 אלף שנים, בטרם הופעתו של הומו-ספיינס, התגלה במערת טבון (תנור) במערב הכרמל.
במחקר חדש של החוקרים ד"ר רון שימלמיץ, ד"ר איריס גרומן-ירוסלבסקי, פרופ' מינה וינשטיין-עברון ופרופ' דני רוזנברג מאוניברסיטת חיפה, שפורסם באחרונה בכתב העת Journal of Human Evolution, נכתב כי מדובר בעדות הקדומה ביותר לשימוש בכלי אבן לשחיקת חומרים.
החוקרים זיהו את סימני השחיקה על חלוק דולמיט מעוגל שנמצא במערת טבון, מקום הנחשב לאחד מאתרי הדגל של הפרהיסטוריה בארץ ובעולם. התגלית מקדימה בכ-150 אלף שנה כל כלי אחר בעולם הנושא עדויות לשחיקה.
"התגלית ממערת טבון מלמדת, כי הומינינים עיבדו חומרים שונים דרך שחיקתם כבר לפני כ-350 אלף שנה", קבעו החוקרים, "כלומר, בשלב כה מוקדם נוספה ל'ארגז הכלים' שלהם טכנולוגיה משמעותית, שמלמדת אותנו שהם יכלו ורצו לעבד חומרים שונים במגוון דרכים כדי לשפר ולמקסם את הדרכים בהם ניצלו את משאבי הטבע".
יצוין כי הממצא הייחודי נחשף באתר בשנות ה-60' של המאה הקודמת, אולם עד כה טרם נחקר. ד"ר שימלמיץ הבחין כי על אחת האבנים ניכרים סימני שחיקה ברורים שמוכרים מכלי אבן מאוחרים הרבה יותר, דבר שהעלה שאלות רבות. בבחינת חלוק האבן במעבדות המכון לארכיאולוגיה, נקבע שהפריט הקדום הופעל בתנועה אופקית – מצד לצד, כלומר בתנועה של שחיקה. החוקרים אף ערכו סדרה של ניסויי שחיקה מבוקרים בעזרת חלוקי דולומיט שנאספו בכרמל, ובהמשך הם הועברו לבדיקה מיקרוסקופית.
החוקרים קבעו כי גילויו של הכלי הקדום, והעובדה שאין לו מקבילות בשלב כה קדום של האבולוציה האנושית, מקנות לו חשיבות עולמית. "הופעתה הקדומה של טכנולוגיית השחיקה מדגימה את העומק והמורכבות של שרשרת החידושים הטכנולוגיים הקשורה באבולוציה האנושית", קבעו החוקרים, "מתי התחילו הומינינים לשחוק מזון וחומרים אחרים? היכן זה קרה? ומדוע? אלה הן חלק מהשאלות שמעסיקות את חוקרי האבולוציה של האדם. למעשה, האבולוציה של הטכנולוגיה הבאה לידי ביטוי בכלי האבן, משקפת ישירות את דגמי השינוי ביכולות של ההומינינים הקדומים לעצב את סביבתם".
ד"ר שימלמיץ ציין, כי פרק הזמן שלפני 400-200 אלף שנה מאופיין כתקופה של חידושים טכנולוגיים חשובים ושינויים משמעותיים בהתנהגות בני האדם, כדוגמת ניצול האש שהופך להיות חלק משגרת היום-יום והשימוש באתרי בסיס מהם יוצאים לפעילויות שונות שהופך לדרך חיים.