מפעל ההנצחה לזכרו של סרן ניר לקריף מקרית אתא, שנהרג בהתרסקות מסוק יסעור ברומניה, הגיע למרכז הרפואי רמב"ם. אביו, יובל: "ניר בלב שלי בכל עת, מניע אותי לעשייה חיובית שמשנה תפיסה וחיים"
בימים האחרונים עוטים כמה מאנשי צוות מחלקת פנימית ד' במרכז הרפואי רמב"ם מסכות שעליהן מופיע הציטוט "כשאני מטיס טיסנים, אני מרגיש חי", כחול על גבי לבן. מאחורי המילים מסתתר סיפור פשוט של אהבה – של איש לטייס, של אב לבנו, של אחים ואחיות למקצוע שבחרו, ולבני אדם. כולם שלובים במסר אחד.
"לפני כשבוע הגיעה למחלקה שלנו מטופלת, לא משהו מסובך", מספרת שרון קראוס, סגנית אחות אחראית במחלקה, "היא היתה יומיים בגלל אלרגיה כלשהי, והשתחררה. בזמן שהיתה שם שוחחנו איתה ועם בעלה, הכרנו קצת דרך שיחות חולין. הם עטו את המסכות הללו והסבירו לנו שמדובר במפעל הנצחה של הבן, ניר ז"ל, שנהרג במסגרת השירות הצבאי. בכל שנה הם עושים אירוע גדול לזכרו, והשנה זה לא התאפשר בגלל הקורונה, ולכן החליטו להדפיס את המסכות. הסיפור ריגש אותי מאוד, נכנס לי ללב, וביקשתי כמה מסכות עבורי. למחרת קיבלתי קופסא שלמה, ומאז הרבה מהמחלקה מסתובבים איתן. זו מחווה יפה, בעיני".
ב-26 ביולי 2010 התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי, במסגרת טיסת אימון שבוצעה ברומניה. הצוות כולו – ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים וקצין רומני – נהרג. ביניהם היה גם סרן ניר לקריף, תושב קרית אתא, בן 25 במותו, שהותיר אחריו אישה בחודשי הריון מתקדמים.
מאז מותו הפך אביו, יובל, את הנצחת הבן למשימת חייו – באמצעות התנדבות, שיתופי פעולה עם עמותות שונות, הרצאות ואירועים מרובי משתתפים, שבמרכזם עומדים ניר ז"ל ומה שסימל עבור אוהביו. בשנים האחרונות לקח יובל את אהבתו של בנו לטייס ולטיסנים, והפך אותה למפגן שנתי מרשים, בהשתתפותם אלפים. השנה, כאמור, מפאת הקורונה לא ניתן היה לקיים את האירוע. "ניר בלב שלי בכל עת", אמר לקריף, "בכל דבר שאני עושה ובכל מחשבה, הוא מניע אותי לעשייה חיובית, כזו שמשנה תפיסה וחיים. המסכות הודפסו לחלוקה באירוע הטיסנים השנתי שתוכנן לשנה הזו, אך לבסוף בוטל. מאז אני מחלק את המסכות הללו בכל מקום שאליו אני מגיע, אפילו בבית החולים שבו טופלה רעייתי במסירות. זה גורם לאנשים לשאול, לתהות, לברר, לדבר על ניר. להבין שיש דברים שהם גדולים יותר ממה שקורה כאן ועכשיו. פעולה פשוטה שמעוררת מחשבה עמוקה. זו המטרה".
כתבות נוספות
