מנהל מחוז חיפה, ד"ר סער הראל מסביר מדוע זומנו מנהלי הריאלי לשימוע במשרד החינוך: "היו יכולים לבחור עמותות אחרות לנהל שיח מתון, אבל הם ידעו היטב לאן הם נכנסים – ונכנסו במכוון"
האזינו לקטע מתוך "אמא עצבנית" עם ענבר דותן. בתמונה: ד"ר סער הראל | צילום: רדיו חיפה
מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, ד"ר סער הראל מביע את עמדתו בנוגע לסערה בבית הספר הריאלי, ולשימוע שאליו זומנו מנכ"ל הרשת ומנהל סניף בית בירם. כזכור, יוסי בן דב ומנדי רבינוביץ' זומנו לשימוע על ידי מנכ"ל משרד החינוך, בטענה שהפרו את ההנחיה וזימנו ליום עיון את מנכ"ל עמותת בצלם.
"הבסיס להזמנה של העמותות האלו נשען על חופש הביטוי", כתב הראל בהודעה פנימית לגורמים במחוז, "בעיני, חופש הביטוי הוא ערך חשוב מעין כמותו – אך הוא לא הערך היחידי שאליו אנחנו מחנכים. אמנם הוא הערך בעל הבולטות המשפטית החזקה ביותר וניתן לייצוג משפטית – ולכן רבים משתמשים בו כמנוף ליצור פרובוקציות, תחת הסוואה של חשיבותו.
"על אף שבישראל חופש הביטוי הוא אחד הערכים המוגנים ביותר והמבוססים ביותר, הסכנה לפגיעה בו שואפת לאפס; כולם אומרים על כולם הכל כל הזמן, וככל שזה קיצוני יותר – כך טוב יותר. בצלם הוא דוגמה טובה שמגדירה את כולנו 'אפרטהייד' וגוררת אחריה את המנהלים הסהרוריים ביותר להקצין את השיח.
"לדעתי האישית, הערכים שזקוקים להגנה משמעותית יותר נדרסים תחת הפרובוקציה שהערך החשוב, חופש הביטוי, מאפשר; רק שערכים אלו נמצאים בטווח הנורמטיבי ולא בטווח המשפטי, משום שלא ניתן להציג אותם כערכים בבית משפט. לדוגמה, ערכי הערבות ההדדית, הסולידריות הממלכתיות, הרגישות, המתינות – ערכים חינוכיים שנעלמו בשם הצורך לאפשר לעמותות קיצוניות לשמר את השיח המשסע שלהן. כך, עמותת להב"ה או בצלם ורבות אחרות, לא משנה מאיזה צד של המפה – כולן מכניסות שיח של שנאה, הקצנה, חוסר רגישות והיעדר מתינות, רק בשם חופש הביטוי. כך ניתן להכניס עמותות, שבשם חופש הדיבור יעסקו בטיפולי המרה, בטרנספר, באיסור זוגיות בין יהודים לערבים, ועוד.
"כולם מדברים בשם חופש הביטוי ורואים בצד האחר אויב, פושע וכן הלאה, ודורסים כל ערך אחר שממילא לא ניתן להגן עליו בבית משפט, והם כולם מצויים בשיח הנורמטיבי ולא בשיח המשפטי כפי שהערך חופש הביטוי מצוי בו ומוגן על ידו בנחישות. על הערכים האלו בחר הריאלי לוותר בשם הערך החזק והשמור ביותר בישראל, ותחת הסוואה של מגוון דעות פופיליסטי. הריאלי היה יכול לבחור עמותות אחרות לנהל שיח מתון, יכלו להעצים את ערך המתינות והסולידריות, להיות רגישים כתפיסת עולם ערכית-חינוכית – אבל הם ידעו היטב לאן הם נכנסים, ונכנסו במכוון.
"הסכנה בהפרת הנחיות, כפי שאנחנו רואים היום בישראל, גדולה מהסכנה הלא קיימת לדעתי לחופש הביטוי. בימי הקורונה נחשפנו לסכנה הזאת לאורך כל הדרך, כל אחד מאפשר לעצמו להחליט מה חוקי ומה לא – אנרכיה! דעה זו אינה פופולרית, אך אני לא מחפש פופולריות ואני חושב שיש מקום להבהיר להנהלה הזאת את הדברים. השנאה, השיסוע, הקיצוניות, הזלזול וההכנסה של שיח מטורלל מכל הצדדים הוא הפוך ממגוון רחב של ערכים – והכל בשם ערך אחד חשוב מאוד; אך האמירה שדווקא הוא מצוי בסכנה היא פשוט פופוליסטית. יש לו שומרים רבים מתונים, ובעיקר קיצונים. שאר הערכים אבדו, נשארו יתומים, נדחקו לפינה – וכך, ממערכת חינוך מאחדת, ממתנת ורגישה שדוחה הקצנה ושיח משסע, שהיום לתפיסתי הוא הסכנה הגדולה ביותר לערכי החברה הישראלית, בתי ספר מסוימים מחפשים את הפרובוקציה, את השיסוי, את המפריד, על מנת להדהד את אשליית השמירה על חופש הביטוי.
"עוד לא מצאתי איך קיצוניות מעודדת שמירה על הערך הזה, שכפי שאמרתי אין גוף במדינה שלא שומר עליו או משתמש בו ככלי לניגוח של הצד השני. להעצים את המקום הזה בבתי הספר זו חוכמה פופוליסטית קטנה מאוד. ההגנה על סט רחב של ערכים חינוכיים אחרים מחייבת אומץ, שכולל גם דחייה של הקיצוניות, התנגדות לה ומניעת פלטפורמות שיאפשרו את הארס שלה. עליהם הם צריכים לתת הסבר".
כתבות נוספות
