"כדורגל שעובר מאם לבניה"

מכבי חיפה היא אהבה שמקרינה מתוכי לכל הבית. אמא שיש בה את חיידק הכדורגל, אבל הכל יחד מתערבב למשהו מיוחד. כשהילדים שלי היו קטנים, הקבוצה היתה בריחה של פעם בשבוע כדי לסדר את הראש ולהתרענן. והיום? זה כבר בילוי משפחתי, אם כי שנת הקורונה הרסה לנו את הכיף וכולי תקווה שהקהל יחזור ליציע בקרוב.
בגיל שלוש וחצי, אבא שלי לקח אותי לראשונה לקרית אליעזר ומאז לא עזבתי. יציע 4 ביציעים של סבא, והיום אני יושבת בצפוני. אוהבת לשבת ולראות כדורגל בכיף, עבורי המשחק הוא בילוי לכל דבר. 40 שנה שאני ואבא שלי באים יחד, זה משהו שלא השתנה והלוואי שגם לא ישתנה. בגיל 26 הפכתי לאמא והיה לי ברור שמלבד הגנים שלי, הם ייקחו גם את האהבה למכבי. התאומים שלי בני 17 חזק בעניין, גם בני בן ה-11. אומרים שכדורגל עובר מאב לבן, והנה אצלי הוא עבר מאב לבת כעת מאמא לבניה. אנחנו שלושה דורות ביציע, אבא שלי, אני והילדים.
היום כבר יש הרבה אמהות ביציע וטוב שכך. ובבית? הילדים מרוויחים מזה. בוקר של משחק הוא התרגשות בבית, הם יודעים שאמא צריכה להשאר שלווה, אסור לעצבן אותה והכל צריך להיות בעדינות. וביום של דרבי או מכבי ת"א? בכלל. אמא שמחדירה בבית שגרה שכולה סביב מכבי. גם בעלי אוהד, אבל שומר שבת ואנחנו מכבדים אותו.
אמא שאוהבת כדורגל זו אחת שיושבת עם הילדים כשבאים ומדברים על כדורגל. כמה ילדים יכולים לקחת את אמא שלהם לשיחה עם החברים? בעזרת השם, שתהיה לי בריאות גוף והנפש, אז גם כסבתא אגיע למגרשים, ברור לי שגם הנכדים שלי יהיו ירוקים וכן הלאה. ממני לא יכול לעבור שום דבר אחר.