ולריה גסלב שוחחה עם 39 סטודנטים מהטכניון, שמעה מהם על הפריטים הייחודיים בחדריהם, ויצרה תערוכה שפתוחה כעת לקהל הרחב: "הבנו שיש פה מרחב שהוא זמני עבורם ורצינו לבדוק איך הם מתייחסים אליו"
"מאחר ששובצתי במעונות הבנים, רציתי לתלות משהו שיהווה פולחן נשי במקום מאד גברי. תליתי שלט של שירותי נשים שמצאתי ליד בית כנסת, שעליו הוספתי קצת צבעי רקע בשמן. את הדיוקן שלי העניק ליום הולדת חבר טוב, אוסקר, שהוא אמן מקומי. את הניצן ציירתי לפני הלימודים על סמך צילום", זהו ציטוט של טאב מנדלר, סטודנטית טרנסג'נדרית במכינה הקדם אקדמית בטכניון, המופיע ליד צילומים של קירות חדרו המעוטרים באמנות מעשה ידיו. מנדלר הוא אחד מתוך 39 סטודנטים שהשתתפו בתערוכה החדשה 'סקר אומנות המעונות' בגלריית המסדרון בבניין אולמן בטכניון אשר פתוחה לקהל הרחב.
"אחרי תהליך חשיבה שנמשך ימים ארוכים, הגעתי למסקנה שאני רוצה כותרת ניטרלית לתערוכה, כמעט כמו דף של מחקר", מסבירה אוצרת התערוכה ולריה גסלב, את הבחירה בשם שנראה כלקוח מעוד קורס בטכניון, אבל מחביא מאחוריו סיפורים על זמניות, בעלות על מרחב ועל איך הופכים מקום לבית.
"לפני שהיה משהו על הקירות האלה, זה היה נראה כמו סניף של קופת חולים או סניף של איזה תאגיד תורן. תראה את הריהוט, את הניקיון, את ההיי-טייקיות הזו, זה לא בייתי. אחד הדברים שהתערוכה עושה זה להביא את האסתטיקה של הסטודנטים לקמפוס. עולה פה שאלה של מי הקמפוס? של מי המרחב? הוא כאילו של הסטודנטים ובשבילם, אבל מצד שני יש הנהלה, ציונים, חרדת מבחנים, יש פה דינמיקה מאד מעניינת, כזו שמזכירה עיר".
ובעיר הטכניון יש כ-15,000 אנשים, מתוכם 5,000 הגרים במעונות המתפרשים על שש שכונות, ובתוכם אפשר למצוא מסעדות, סניף דואר, חנות יד שנייה, תחנות אוטובוס ולאחרונה גם תחנת רכבלית חדשה.
"הבנו שיש פה מרחב שהוא באמת זמני עבור הסטודנטים", מוסיפה גסלב. "לחלק זה הבית הראשון מחוץ לבית של ההורים ורצינו לבדוק איך הם מתייחסים אליו. האם הם מנסים להפוך אותו לשלהם? מה עושים עם הזמניות הזו? איך משלבים חוויה של לימודים ומגורים?"
התשובות מגיעות בצורת קיר באורך 27 מטר המכוסה בקולאז' מרהיב וחכם של צילומים מדויקים של הצלמת תאיר זרגרי שדאגה להכניס לפריים את הפרטים הקטנים ביותר – חתיכות סלוטייפ שבעזרתו נתלו התמונות המקוריות, סיכות שדכן, קמטים שונים. "הפעולה של תליית אומנות כפעולה של 'הום-מייקינג'", מסבירה ולריה, "ההחלטה לעשות בית, לא משנה כמה זמני הוא".
החדר האינטימי שלי
"החדר שלי מאד משפיע על המצב רוח שלי, ולכן חברים שלי דואגים להביא לי מתנות לחדר. הרקמות הן משדא ומהאלה, את הדיוקן שלי ציירה מונא, את התקליט קניתי ביפו, והדרוויש הסופי המחולל הוא מתנה בטיול בטורקיה", כתבה אליאנה ג'ובראן, סטודנטית להנדסה אזרחית וסביבתית. "פתאום סטודנטיות ערביות הרגישו שמשהו מתחבר אליהם, שזה לא רק מרחב גברי, לבן ואשכנזי", אומרת אפי ברקאי גורל, ממונה תקווה ישראלית בטכניון, שהייתה שותפה להקמת התערוכה כפעולה המקדמת רב תרבותיות בקמפוס, ונוגעת בסטיגמה שאופפת את המוסד. "פתאום הרגישו שזה שלהן, הן נעמדו, הצטלמו, דיברו, הן היו מאושרות מזה".
עוד קיר מסקרן ותופס עין הוא של הסטודנט להנדסת אווירונאוטיקה, בהארגאב ג'ה, שמכיל עבודת אמנות צבעונית ובולטת בגודל של 2 מטר. "השותף שלי, נועם, מצא את הציור הזה ליד הפחים, לא עמד בפיתוי והביא אותו לסלון המשותף שלנו. מאז הוא חזר לארה"ב, אבל הציור נשאר במעון. אני לא יודע מי האמן, חתום דן", הוא כתב וולריה מוסיפה: "אנחנו רואות את הדבר המהמם הזה, המקורי, והתחלתי לחשוב איך מגלים מי האמן. פניתי ליחידה להצלת יצירות וגם ליו"ר ארגון הבוגרים של הטכניון שפרסמה בפייסבוק 'בואו נחפש את דן', זו עדיין נשארה חידה".
חידה נוספת היא האנשים עצמם. בתערוכה מוצגים החדרים האינטימיים של הסטודנטים, מיטות לא מוצעות, מזכרות סנטימנטליות, ציטוטים נוגעים, אך הפנים עצמן חסרות. "אתה מנקה את הרובד הזה", מסבירה ולריה את ההיגיון מאחורי הבחירה, "מצד אחד – בא לי לראות את הבן אדם, מצד שני – זה יזרוק אותי למקומות, זה יגרום לי לא לראות את הבן אדם.
"אני כל כך שמחה שהשיחה שניהלתי עם 39 הבתים האלה הייתה על האמנות שלהם ולא על איך זה להיות דתייה עם ילד בטכניון או להיות מוסלמית עם חיג'אב בטכניון או טרנס או סטודנט זר, הם לא תויגו ככאלה וזה כל כך משחרר, זה חוגג את האינדיבידואליזם ולא את הציונים שלך ולא את הדמוגרפיה שלך. זה מאפשר לראות באמנות את תמונת הפרופיל שלך, גם של היחיד וגם של הקולקטיב כולו, התמהיל הוא הפורטרט הקבוצתי של הטכניון עצמו, והוא סופר יפה".
נציין כי תערוכת "סקר אמנות המעונות" נוצרה במסגרת פעילות דקנט הסטודנטים בטכניון ובשיתוף פעולה בין לשכת דיקנית הסטודנטים להנהלת המעונות.
כתבות נוספות
יום הזיכרון 2023
מגזין
מגזין
מגזין
מגזין
