מרוואן אבו שקארה משחזר את הדרך עד לאימפריית הבשר: "התחלתי כשהייתי בן 15 ואפילו לא ידעתי מה ההבדל בין שוק טלה לשוק עגל", והרגע שהבין שמדובר בעסק מיוחד: "רציתי שנהיה הכי טובים בחיפה"

אודיה שווץ פרסום: 12:04 - 22/12/22
מרוואן אבו שקארה באטליז | צילום: רדיו חיפה
מרוואן אבו שקארה באטליז | צילום: רדיו חיפה

איטליז אבו שקארה חוגג 35 שנים. אין מי שלא מכיר את חווית הקנייה אצל מרוואן, בעל הבית – הצייסרים שהוא מחלק ללקוחות, המוסיקה הנעימה ברקע, הסנדוויצ'ים המטריפים ואיך לא? הבשר. זו חווית קנייה שבשבילה שווה לעשות לפחות שלושה סיבובים עד שמוציאים חנייה. ראיון שאיתו בא התיאבון.

"צריך לחגוג את חג החגים כל חודש, לא פעם בשנה", אומר מרוואן אבו שקארה בעיצומו של חג החגים, סערת השאטלים, התושבים המתלוננים וחגיגת ה-35 שנים לאטליז אבו שקארה הוותיק בוואדי ניסנאס.

"רציתי שנהיה אחד הטובים בחיפה"

אין מי שלא מכיר את אטליז אבו שקארה בוואדי ניסנאס ואת מרוואן שמנצח עליו ביד רמה שקשה לתאר במילים. העסק המשפחתי הזה נותן חווית שירות מטריפת חושים. הלקוחות באים בהמוניהם לא רק בגלל הבשר המצוין, אלא בגלל היחס שהם מקבלים ותשומת הלב שמרעיפים עליהם. בשביל זה הם מוכנים להתאמץ בחיפוש חנייה ולעמוד בתור לפעמים דקות ארוכות. אצל מרוואן כמעט תמיד המקום מפוצץ. בזמן ההמתנה לקצב, הם מקבלים צ'ייסר ויסקי שלא ניתן לסרב לו.

"הכל התחיל ב-1987", הוא משחזר. |קודם זה היה בית קפה של סבא שלי, ואחר כך אמרו: 'די בואו נעשה משהו אחר', ועשו חנות של סנפרוסט רק עם דברים קפואים. אחר כך באו אנשים וביקשו קבבים, אמרו 'באנו לוואדי – אין קבב ביתי?' דוד שלי ויקטור הלך לקצב והוא הכין לו מגשים של קבב, שישליק, צלעות כבש ושמו במקפיא. אחרי כמה חודשים ביקשו טרי, לא קפוא, כי רצו לעשות פיקניקים, ואז הלכנו שוב לקצב והבאנו טרי. אחר כך רצו לראות מה הם קונים ואיך חותכים, אז כבר הבאנו קצב.

"אני הייתי רק בן 15. התחלתי ללמוד את העבודה ואפילו לא ידעתי מה ההבדל בין שוק טלה לשוק עגל, עם הזמן רציתי שנהיה אחד הטובים בחיפה".

והגשמת חלום.

"היום אני אחד בין הטובים".

במקומות אחרים די ריק, מה הסיבה?

מרוואן עונה בציניות וצוחק: "אני מוכר הכי זול בעיר".

מה הסוד?

"זו האיכות האמיתית, לא הדיבור על איכות, לספק שירות מהיר ולהביא עוד עובדים, יש לנו 20 עובדים בסופ"ש וזה גם משפחה, זה אחים, ילדים ואחיינים. זה לא קל לעבוד עם משפחה, כל אחד מרגיש שהוא בעל הבית. ז'אן (בן הדוד, א"ש) ממשיך את אבא ויש גם ילדים שצריך להכשיר אותם. אנחנו מספקים חוויה ללקוח".

איזו חוויה?

"לגעת בכל החושים: אנחנו שומעים אז צריך לשמוע מילה יפה – אהלן, ברוך הבא, או מוסיקה ברקע; טעם- לתת משהו טעים – קפה או צ'ייסר ויסקי או נקניק; ריח טוב, לא של בשר מופשר; לראות – נקי בעיניים, חיוך ואז שלום או חיבוק, ואתה נוגע בכל החושים. אני שם לספק את הכול אפילו בטעינה לטלפון. אני דואג שיהיה לי מטען לטלפון שלך בזמן הקנייה. הלקוח מגיע הביתה רואה שלא עבדו עליו, אין בולשיט".

פלטת הבשרים באיטליז אבו שקארה | צילום: רדיו חיפה
פלטת הבשרים באיטליז אבו שקארה | צילום: רדיו חיפה

איך זה מרגיש לראות את כל ההצלחה הזאת?

"אנחנו עובדים קשה בשביל זה, בחגים אנחנו לא ישנים. משלמים בשביל זה. בחג את מזמינה בטלפון ולמחרת הכול מוכן, אז מישהו בערב צריך לעבוד. בזמן האמת כשצריך, רק משפחה תהיה איתך, לא כל עובד יסכים לעבוד ב-2 בבוקר. יש לקוחות קבועים ומצטרפים עוד ומכל הארץ באים".

איזה דברים מיוחדים אתה מציע?

"יש לנו את הרולדות, שוק טלה, צלעות, עוף, והאיכות שלא מתפשרים גם בחגים".

רבים באים לאטליז בגלל מרוואן. אנשים באים ואומרים: "אני מכיר את הקצב שלי, את מרוואן".

אנשים אוהבים לקבל ממך יחס נכון? 

"אחרי הבשר הטוב זה עוד חוויה, לספק את כל החושים, לתת לבן אדם את כל הכבוד. ברגע שהוא הגיע אלי ובחר בי מבין כולם אני חייב להחזיר לו. לא רק בבשר טוב, היינו בסרט הזה שהיינו חאפרים, היום אין מקום לזה".

"מבקש לכבד את חיפה"

מרוואן, מהו חג החגים בשבילך?

"חג החגים זה חיפה, העיר שלי. להביא את האנשים שיכירו מה מציין אותנו, מה מאפיין את חיפה. עם כל הכבוד יש בכל עיר את היופי שלה, בחיפה גדלנו יחד".

אתה מרגיש את הדו קיום?

"אני גדלתי בבית שהשכנה שלי זו סבתא רינה, כשההורים שלי הלכו לחתונה היא שמרה עלי. אני מרגיש דו קיום. חיפה זה מקום שאין בו אנשים רעים, אבל יש לי בקשה – כל מי שמגיע לחיפה שיכבד אותה. להתנהג כמו חיפאים, לחבק ולחייך לכולם.

"אני בחג החגים מוציא את הלב ומפזר את השמחה מול העסק שלי. אני משמח אנשים ואני מפסיד כסף ביום הזה. לעסק שלי קשה להגיע, האטליז עצמו מפסיד. אם אני חושב לטווח ארוך ולתושבים – אנחנו על המפה. מה יש יותר טוב מזה?"

מה העירייה צריכה לעשות יותר?

"העירייה צריכה להשקיע, לא להפריע. גם אם לא רוצים להשקיע, ולנו זה לא חשוב מי יהיה בכיסא ראש העיר, אנחנו ניתן את הכבוד לכולם אבל רוצים קבלות, רוצים לראות שהעיר מושקעת ולא מפריעים, שלא יגידו לנו לא להוציא כסאות, לא לשים דיג'יי, מקשים בהצבת דוכנים. אנשים השקיעו כסף לאורך הרבה זמן, פרסום לבוא לחיפה.

"שנה שעבר כשאמרו שאסור לשים דוכנים, אמרתי שאסגור את העסק והשפעתי על כל הוואדי, כדי שאנשים יראו שהכל סגור' ואז כשישאלו – יגידו 'כי העירייה לא מרשה להציב דוכנים'. אחר כך הכל נפתח והעירייה הסכימה לשים אבל למה להגיע למצב של איומים?"

התור בכניסה לאטליז אבו שקארה | צילום: רדיו חיפה
התור בכניסה לאטליז אבו שקארה | צילום: רדיו חיפה

"גם היום הם מקשים אלינו", הוא ממשיך. "העירייה צריכה לעשות את זה בצורה מסודרת ולהשקיע כסף בכל המקומות, בכל העיר, לא רק בשוק תלפיות או בעיר התחתית, כדי שהכל יעבוד והצעירים לא יברחו. מה עם מוסיקה? תרבות? אירועים? היום אנשים באים ורואים רק דוכנים. רוצים תרבות, אומנות ואוכל. גם אם באים אנשים וצריכים לאכול, העירייה תביא סנדוויצ'ים? אז אי אפשר למנוע ממנו לעבוד. לא בכל מקום מותר להוציא החוצה. מנגלים אסור, גז, חשמל אסור".

"תאווה לעיניים"

מרוואן מתייחס לחג החגים ואומר שלראות את השמחה של האנשים בחג החגים זה תאווה לעיניים וכבוד לכל חיפאי. "עם כל הכבוד לכל השכנים, ואני חי פה ויודע מה קורה, אז מה? בכל מדינה בעולם עושים את זה חודש וסוגרים כבישים בשביל הפסטיבל היפה הזה, אז בשביל זה שווה שחיפה תהיה על המפה.

"אני הייתי עושה את זה כל שבוע בחיפה באזור מסוים – שיבואו מכל המדינה, שכל שבוע ישמחו אנשים, עד שיש משהו שישמח אותנו?! לא חסר מה שיעשה לנו רע. בואו נעשה דברים שמחים ובצורה מסודרת. זה התפקיד של העירייה, זה דבר שצריך ארגון, שהרחובות יהיו נקיים ומסודרים, שיגיעו באמצעות שאטלים ויהיה מעבר לשכנים".

"הצידנית של מרוואן בסמי עופר"

והנה טיפ לאוהדי הכדורגל – אם מישהו רוצה לאכול שיפודים כדאי לו לשבת במשחק ליד מרוואן. "לפעמים המשחק יוצא ביום ראשון אז אני מגיע בלי וכולם כועסים. ביום אחר אני בא עם שיפודים ומחלק לכולם", הוא מגלה.

מרוואן והשיפודים בסמי עופר | צילום: שירות רדיו חיפה
מרוואן והשיפודים בסמי עופר | צילום: שירות רדיו חיפה

35 שנה אחורה – במה אתה שונה מאחרים?

"ב-35 שנה אני רק מתחדש, חושב איך להביא חידושים גם בבשר. פעם היינו אוכלים רק שישליק וקבב, היום יש עראייס (פיתות עם בשר, א"ש), הבאנו שוק טלה ממולא, רולדה, לוליפופ ובכל מקום מחכים לזה. צריך כל הזמן לחדש, יש אופציות אחרות, אנשים קונים קרפצ'ו לפני על האש, דפי סינטה, יושבים ואוכלים סנדוויץ' מעושן, צריך לחשוב מחוץ לקופסא".

מה התוכניות שלך לעתיד?

"אני חולם שתהיה לי אחוזה כזו של מסעדה שהכול יגדל באדמה – ירקות, כבשים, המסעדה שם והכל יהיה טרי ואורגני באזור יערות הכרמל".

אז אולי בעוד כמה שנים נגיע לאחוזה של מרוואן. עד אז הוא ימשיך לתת חוויה מטריפת חושים ללקוח באטליז שלו בוואדי ניסנאס, חוויה שאתם לא רוצים להפסיד.

 

מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.