ד"ר עינת גונן דוחה את המיתוס על ההידרדרות של העברית. ארד נגרי, תלמיד תיכון מקריית אתא, הוא רק דוגמא אחת לצעירים רבים שמקדישים מזמנם כדי ללמוד על השפה: "אין דבר שאני נהנה ממנו יותר מהלשון"
"אני לא שייכת למקוננים על הידרדרות השפה. תחשבי עד כמה העברית החדשה צעירה. מה היה המצב של הדוברים שלה בדור הראשון והשני? כמה דוברים לא ידעו עברית והיו צריכים להמיר את שפת האם שלהם בלשון חדשה?", מסבירה ד"ר עינת גונן, ראשת החוג ללשון העברית ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב, על רקע יום העברית שמצוין היום (חמישי) בישראל.
"מובן שגם בדורות הראשונים של דוברי עברית חדשה דיברו עם הרבה מילים לועזיות, ורבות מהן הומרו ברבות הימים במילים עבריות. אחרות הן מילים לועזיות בין-לאומיות, שגם ועד הלשון וגם האקדמיה ללשון אימצו".
ד"ר גונן נולדה וגדלה בחיפה אך בהמשך עברה לירושלים, שם למדה גם בשנות התיכון. במקצוע הלשון היא התאהבה כבר בכיתה ט'. "היה לי ברור שזה התחום שאני הולכת להתמחות בו". בתקופת התיכון היא נאבקה יחד עם 17 תלמידים נוספים להרחיב את לימודי הלשון בבית ספרה ולהיבחן בשלוש יחידות לימוד בבגרות בלשון, אך מנהל בית הספר דחה את בקשתם.
"אני הייתי חריגה", היא מסבירה את האהבה שלה ביחס לחבריה. "אבל אנשים אהבו לשון, היו לנו מורות מעולות. גם תוכנית הלימודים הייתה עשירה בהשוואה לתוכנית הלימודים כיום. ברור שלא כולם אהבו לשון, אבל מי שהתחבר לחומר, יכול היה להתעמק בו כי הייתה חשיפה לתחומים רבים יותר.
ואת מה שהיא לא קיבלה בבית הספר היא מבקשת להעניק כיום לנוער באמצעות תוכנית אקדמית שמתקיימת באוניברסיטת תל אביב. "חשוב לנו לנסות להעשיר את בני הנוער ולהציג בפניהם הזדמנויות אקדמיות להיחשף לתכנים דקדוקיים מתקדמים". התוכנית מתקיימת השנה בפעם הראשונה, לאחר שבשנה שעברה נערך פיילוט. בתוכנית רשומים 18 בני נוער, שעברו מבחני קבלה וסינון, ובמסגרתה הם מגיעים אל האוניברסיטה פעם בשבוע לכמה שעות ללמוד לשון.
התוכנית מאפשרת לבני הנוער ללמוד קורסים פרונטליים ובזום, לצבור קרדיט אקדמי לתואר ראשון ולהמיר את בחינת הבגרות ברמת 2 או 5 יחידות לימוד. לדבריה של ד"ר גונן, אין אף מוסד בארץ שמציע תוכנית כזו. "אנחנו פונים לחוד החנית של בני הנוער. אנחנו לוקחים את המצוינים ביותר שאוהבים לשון ואנחנו רואים את ההתמדה ואת הסיפוק של בני הנוער בתוכנית".
את רואה הבדל ביחס של הנוער לעברית כיום לעומת למה שאת הכרת בעבר?
"זה נורא מתעתע. עבדתי באקדמיה ללשון בשנות ה-90, וזאת הייתה תקופה שמאוד לא העריכו בה את הלשון. דווקא בעקבות העבודה המדהימה שהאקדמיה עושה ברשתות החברתיות אנחנו רואים עניין גם אצל בני הנוער, ורבים מהם עוקבים באדיקות אחרי פרסומיה ברשתות החברתיות. יש מעין באז כזה סביב הנושא".
בנוסף לתוכנית הנוער, האוניברסיטה מקיימת בפעם השנייה אולימפיאדת לשון לנוער בשיתוף ארגון המתמטיקאי הצעיר. האולימפיאדה נמצאת כעת בעיצומו של שלב המוקדמות, הפתוח בפני בני נוער בכיתות ז'-י"ב, ולמעשה גם לצעירים יותר. "בשנה שעברה התמודדו בשלב הראשון 1,815 תלמידים, ואנחנו שואפים השנה להגדיל את המספר כדי לתת לבני הנוער הזדמנות להכיר תכנים מיוחדים בלשון, אתגרים וחידות. אנחנו נושאים באחריות לאומית להעביר את אבוקת העברית הלאה, לדור הבא".
שלב המוקדמות, שהחל שלשום, יסתיים ב-16 בינואר בחצות. ניתן להיכנס לאתר האינטרנט של האולימפיאדה ולענות על השאלון, במסגרת הכיתה או באופן פרטי. הגמר יתקיים ב-24 במארס באוניברסיטת תל אביב. ד"ר גונן מציינת כי האולימפיאדה מתקיימת בתמיכה של משרד החינוך ובסיוע של שלושה נותני חסויות: חברות ההייטק 'צ'ק פוינט' ו'פיינל' ו'מרכז קורת לציביליזציה יהודית'.
ספרי על שיתוף הפעולה עם ארגון המתמטיקאי הצעיר. איך שני התחומים מתחברים?
"העברית היא שפה והמתמטיקה היא שפה, ופעמים רבות יש מנשק בין השתיים. יש תחומים שבהם ההשקה גדולה במיוחד, כגון פיענוח צפנים או לוגיקה. החיבור בין שני התחומים נועד להרחיב את האופנים שבהם בני הנוער מתבוננים בשפה".
איך התגובות מצד בני הנוער?
"התגובות מאוד טובות, הילדים צמאים לאתגרים. חשוב לאמץ את הגישה שזה לא מבחן שאפשר לקבל בו 100. הייתי רוצה להעביר כמסר שכדאי להתנסות באולימפיאדה בשביל החוויה ולהיפתח לסוג אחר של חידות."
מה השאיפה שלכם?
"אנחנו נשמח שיהיו הרבה ילדים שיתמודדו, שיצאו עם חיוך, שזה יגרום להם להסתכל אחרת על העברית, שיראו שזה תחום מדהים".
ובחזרה לאקדמיה ללשון – בעתיד את צופה שהיא תאמץ יותר מילים לועזיות או שדווקא תמצא להן פירושים עבריים?
"קשה לנבא. אני לא חוששת מאוד מהשתלטות האנגלית. אני כן מצרה על זה שלא קוראים יותר כמו שקראו בעבר. גם כשקוראים ספרי נוער, הרבה פעמים השפה שונה ממה שאנחנו צרכנו כבני נוער. אבל אני יודעת שהשפה משתנה וכל דור מצר על ההידרדרות הלשונית ועל כך שפעם דיברו אחרת.
"מבחינת כללי הדקדוק – השינויים מתרחשים על פני עשרות שנים ויש גם תהליכים הפוכים של שיפור ושל השבחת הלשון. אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת: מצד אחד יש תהליכים שמאיצים שינוי כמו הרשתות החברתיות והעובדה שאנחנו כותבים במקום לדבר, ומצד אחר החינוך מתרחב מאוד. לפני שניים-שלושה דורות לא כל אחד ידע קרוא וכתוב – בוודאי בעברית, ומספר הזכאים לתעודת הבגרות היה מוגבל. היום רכישת ההשכלה מתרחבת וזה מאפשר גם להשפיע על תהליכי לשון באמצעות התערבות.
"אין דבר שאני נהנה ממנו יותר מהלשון"
אחד מבני הנוער שמתכוונים להשתתף השנה באולימפיאדת הלשון הוא ארד נגרי בן ה-17, תלמיד כיתה י"א מקריית אתא. בדומה לעינת, גם הוא התאהב בלשון בגיל מוקדם. "הרבה זמן לא ידעתי שאני אוהב את זה או טוב בזה", הוא משחזר. "בכיתה ח' כשהתחלנו ללמוד על בניינים רציתי ללמוד עוד, חיכיתי לשיעור הבא ושאלתי הרבה שאלות. לפעמים השיעור היה דו שיח ביני לבין המורה, והבנתי שאני ממש אוהב את זה וזה לא משהו שאני רוצה לוותר עליו. לעומת דברים אחרים שאני אוהב – זה בא לי בקלות.
"חשבתי להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, אבל היה לי קשה לקלוט מה זה אומר ומה זה מצריך ממני, והיו לי קשיים אחרים בבית ספר אז ויתרתי על זה.
היו לך חברים נוספים שאהבו את העברית כמוך?
"הייתי לבד. לא חשבתי שאני אמצא עוד מישהו בזמן הקרוב שאוהב את זה כמו שאני אוהב".
בשנה שעברה הוא נרשם לאולימפיאדת הלשון והתמודד בשלב הראשון אך לא עבר אותו. "לא ידעתי לקראת מה אני הולך ולמה לצפות כי לא התכוננתי כמעט. אמרתי: 'אוקי, אני יודע מה אני עושה, שנה הבאה אני אעשה את זה שוב ואני אתן כל כולי הפעם'".
השנה הוא מתכוון להתמודד שוב אך הוא מעיד כי הוא יגיע מוכן יותר. "עברתי על מבחנים של השנים הקודמות, ראיתי מה היו הטעויות שלי, למדתי איך לחשוב וגם עיינתי באתר של האקדמיה ללשון בכל הדברים של הטריוויה של האולימפיאדה".
אתה מרגיש מוכן יותר?
"כן אבל אני לא יודע מה יהיה ואיך זה יהיה. פגשתי את הזוכה של השנה שעברה והוא נתן לי השראה, הוא נמצא איתי בתכנית של האוניברסיטה".
ארד לוקח חלק גם בתוכנית הנוער של החוג ללשון באוניברסיטת תל אביב לנוער, וכחלק מהתוכנית הוא נוסע מקריית אתא לתל אביב פעם בשבוע. "אנחנו לומדים נושאים שונים הקשורים לדקדוק ולבלשנות, למדנו על גישות שונות לתיקוני טעויות בשפה, על דרכים לחקור לשון ועל ההיסטוריה של השפה העברית".
אתה מחובר לרשתות החברתיות?
כן, הגעתי לתוכנית הזו דרך האינסטגרם של האקדמיה ללשון".
מה אתה חושב על טעויות של בני נוער ואפילו מבוגרים שלא תמיד יודעים עברית תקינה?
"זה תלוי מאוד איזו טעות: טעות כמו 'אני ילך' זה מעצבן אותי אבל אני לא מתקן, לפחות לא ברשתות החברתיות. פנים מול פנים – הייתי נוטה לתקן יותר, עכשיו פחות כי השפה מתפתחת ויש דברים שההגייה שלהם לא נכונה כבר הרבה מאוד זמן. למדנו שהרבה מהטעויות של הנוער הם ברבדים הקודמים של השפה, לדוגמא כשאומרים 'תביא לי ת'ספר' במקום 'את ה..' זה זאת טעות של משהו כמו לפני אלפיים שנה.
"ואם זה טעות בדיבור או בביטויים אני כן אתקן כדי שישתמשו בביטויים בצורה נכונה. יוצא לי גם לתקן מבוגרים, לפעמים מורים אבל זה תלוי איזה מורה ובאיזו סיטואציה".
יש לך מסר להעביר לילדים שיקראו את הכתבה ומעניין אותם גם לדעת על העברית?
"שהם לא לבד. יש עוד כמה אנשים בגילם בארץ שגם מתעניינים בזה שפגשתי בתכנית, יש כאלה שלא פגשתי ועדיין מתעניינים בזה, ושייגשו לאולימפיאדה כי זה כולל גם דברים בלשון וגם דברים שקשורים לשפה אבל הם יותר מתמטיים ככה שזה פונה לקהל רחב ואולי הם יבינו שהם מעוניינים בזה. שימשיכו ללמוד ולחקור, שיבדקו מה הם יכולים לעשות ואיך הם יכולים ללמוד ברמה יותר גבוהה".
תרצה להתעסק בתחום הלשון בעתיד?
"אני חושב שכן. אם זה הדבר שהכי בא לי בקלות והכי אינטואיטיבי אין סיבה שאני לא אלמד את זה. למרות שיש דברים אחרים שאני אוהב, אין דבר שאני נהנה ממנו יותר מהלשון".
כתבות נוספות
