בטקס מצמרר אשר לא הותיר עין יבשה, קיימה היום (רביעי) מכבי חיפה טקס הנצחה וזיכרון לזכר 114 הנופלים והנרצחים שהיו אוהדי הקבוצה, בחלל ההנצחה שבסמי עופר. רישל צרפתי, אמו של אופיר ז"ל שנחטף ונרצח בשבי ותאמר חבקה, אביו של סלמאן ז"ל שנפל בקרב, סיפרו על יקירם ועל הקשר המיוחד עם המועדון
מועדון מכבי חיפה ערך היום (רביעי) טקס הנצחה וזיכרון לזכר 114 הנופלים והנרצחים במלחמת חרבות ברזל שהיו אוהדי הקבוצה, בחלל ההנצחה שבאצטדיון סמי עופר.
לעיני שחקני הקבוצה הבוגרת והנהלת המועדון, פתח המנכ”ל איציק עובדיה ואמר: “אנו ממשיכים את הדרך שכל אחד ואחת מהם היו רוצים שנמשיך. מכבי חיפה זה לא רק מועדון כדורגל, זו משפחה שבוכה יחד וגם קמה יחד. מחושך לאור ומכאב לתקווה. בימים אלו, שחלק מהחטופים סוף סוף חוזרים הביתה, אנו מתמלאים תקווה, אך יודעים שדרכנו לא הושלמה. לא ננוח עד שכולם יחזרו הביתה. זו חובתנו כעם, כקהילה וכמשפחה ירוקה”.
עובדיה ביקש מהנוכחים לעמוד דקת דומיה אל מול יציע השכול, קיר עליו פרוסים צעיפים ירוקים עם שמות החללים ובמשך דקות ארוכות הנוכחים מחאו כפיים, רגע מצמרר ומרגש שלאחריו הוקרן סרטון עם תמונות כל האוהדים, מי במדים, מי בתלבושת ירוקה וצעיף ואף עין לא נשארה יבשה.
רישל צרפתי, אמו של אופיר ז"ל שהגיע למסיבת הנובה כדי לחגוג את יום הולדתו ה-27 סיפרה על מה שעבר עליו בשעות הראשונות של מתקפת הטרור, על כך שהציל את חברתו ונחטף לעזה כשהוא פצוע יחד עם רומי גונן. רק לאחר 18 יום בהם נחשב נעדר, אופיר הוכרז כחטוף וכן סיפרה על אותו יום בבודפשט, כשהיא ובעלה ליוו את הקבוצה למשחק כדי לשבור שגרה, ועל כך ששגריר ישראל הודיע להם שאופיר נרצח.
רישל צרפתי, אנחנו שנתיים אחרי, כל החטופים החיים שבו הביתה. איך את מרגישה?
"עברו שנתיים ואנחנו נשארנו עם חור שנפער לנו בלב, חור מאוד מאוד גדול שלא מצליח להתמלא. שנתיים של אובדן ואנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את גודל האירוע. חזרתם של החטופים החיים הביתה, לראות את כל השבים מתאחדים עם המשפחות שלהם, עם האהובים שלהם, זה משמח. אני מאוד שמחה עם כל אמא שקיבלה חזרה את הילד שלה, שמחה בשביל כל השבים וכל המשפחות שמתאחדות מחדש, אבל עצובה מאוד בשבילי, שאנחנו לא זכינו".
זה סוג של קנאה?
"זו קנאה ואני לא מתביישת לומר. אני מקנאה מאוד, גם אני רציתי לחוות את התחושה הזו, גם אני רציתי את אופיר חזרה אלי, הביתה, לחיים, לחיבוק הגדול של הבית, שימשיך את כל החיים היפים והטובים שהיו לו. אופיר באמת היה בשיא".
האם את מצליחה לראות, למרות העצב והאובדן הנוראיים, משהו חיובי בזה שאופיר חולץ במבצע צבאי וזכה לקבורה בישראל?
"אני מאלה שלרוע מזלם והתמזל מזלם שאופיר הגיע לקבורה ראויה ומכובדת. אז אני כן חושבת שהתמזל מזלי ומאחלת לכל אותן משפחות שיקירם חלל ועדיין בעזה, שיחזרו הביתה. מגיע לכולן סגירת מעגל וקבורה ראויה. אני מתפללת שלא ישאר אף חטוף מאחור. זה לא נגמר עד שכולם חוזרים. זה לא נגמר".
לעסוק בהנצחה תמידית, זה מקל על האובדן, או ששוקעים לתוך האבל?
"אני מתמלאת מההנצחות. אני חושבת שראוי מאוד להנציח, להמשיך את המורשת היפה והטובה שלו. אופיר השאיר אחריו חיים מלאים בהמון חום ואהבה ולא צריך לתת לזה להיעלם. להנציח בכל דרך אפשרית ומכובדת את כל האהובים והיקרים שלנו. זה ממלא, זה מרוקן, אבל צריך לעשות את זה".
לפי הסיפורים, אופיר היה אהוב וגם היתה לו המון אהבה לתת.
"אופיר היה איש של חיים, אוהב אדם, חי את החיים. היתה לו המון תשוקה לחיים והוא חי אותם בצורה מאוד יפה. הוא ידע לחיות את החיים בצורה פשוטה, טובה ויפה. הוא נתן המון אהבה וגם קיבל המון אהבה. בכל מקום שהוא היה, הוא ידע לראות ולגעת באנשים ולהיכנס ללבבות שלהם. יש לו המון מעגלים של חברים ואני קוראת לחברים של אופיר סיירת מובחרת, סיירת של אנשים טובים".
"אני לא צפיתי את הנפילה של סלמאן"
על אוהד אחר שנפל בקרב, סלמאן חבקה ז”ל, שנפל בקרב ברצועת עזה אמר עובדיה: “הפרופיל הכי מתאים למכבי חיפה. מצד אחד מנוי ביציע, מצד שני מפקד גדוד בשריון שמתרגש כמו ילד מכל דבר קטן שהשחקנים עושים. גיליתי משפחה מופלאה ואני מאוד מקווה שדרך המורשת של סלמאן, היא תצליח להגשים חלק מהרצונות שלו והחלומות שלו. אנחנו כמובן, מכבי חיפה, עם כל המשפחות של 114 הנופלים והנרצחים, נמצאים שם כל הזמן ולא שוכחים לרגע”.
אביו של חבקה, עימאד, הודה לקבוצה על התמיכה ואז סיפר את סיפור גבורתו המופלא. "אני לא צפיתי את הנפילה של סלמאן", הוא אמר, "הוא היה מפקד מצוין, כל פעם שרצו משימה שתתבצע בצורה מיטבית, בחרו בו. היה מחכה לו עתיד נהדר בצבא. לצערנו. סלמאן היה גם אדם שאהב את כל החיילים, והם אהבו אותו בצורה נפלאה. ב-7 באוקטובר סלמאן הבין מהר את המצב יותר טוב מכולנו, הוא עלה ראשון על הטנק ונסע שעה וחצי על הכביש עד בארי, הוא אמר לחיילים שלו שהולכים למלחמה”.
כשצה"ל נכנס לעזה, חבקה ביקש מאביו לשמור על אשתו ובנו. שלושה ימים אחר כך, לאחר שעזר יחד עם עוד ארבעה טנקים למג"ד 13 של גולני תומר גרינברג, אשר נקלע למצב קשה, חבקה יצא מהטנק שלו, כדי לראות מאיפה נורית עליהם אש. "בהיותו חשוף, הוא חטף רסיס מתחת לבית השחי ישר ללב. הוא נכנס לטנק ומודיע לחיילים שהוא נפצע, אבל תוך דקה שתיים כבר נהרג”.
גם מנהל הקבוצה הבוגרת, גיל אופק, סיפר את סיפורו המצמרר על אותה שבת ואיך משפחתו ניצלה.
