אלעד טבקוב עזב עבודה בהיי-טק, והקים עם שותף מקום ייחודי שאין כמוהו בארץ, סביב משחקי קופסא – וזוכה להצלחה: "זה ז'אנר שמתפוצץ בעולם"
ביום שבת המקום נפתח בשעה 12:00, ב-12:30 כבר כל השולחנות מלאים. צליל קוביות מתגלגלות משולחן אחד מתערבב עם קריאות שמחה משולחן אחר, ואווירה של משחק מורגשת במקום.
"הרי מזה משחק?" שואל בכוונה לענות אלעד טבקוב, הבעלים יחד עם בן מסאס של "DRIX", שעונה על הקונספט BOARD GAME CAFFE, ז'אנר פופולרי בעולם ולראשונה, נחת בישראל, בחיפה. "משחק זה משהו שבן אדם עושה בהתנדבות, מרצון, מכיף. בשביל זה הוא לומד סט של חוקים שצריך לעקוב אחריו. בעקבות זה, אתה צריך לקבל החלטות שמעניינות, מאתגרות, גורמות לך לכיף".
200 משחקי קופסא מהאוסף האישי של אלעד נמצאות במקום, מפוזרים על פני שתי קומות בבניין אבן מרהיב ברחוב חטיבת גולני 18, ששימש למחסן מקררים. "הייתה לי רוח כזאת של 'אני בן 30 ואם לא אעשה את זה עכשיו, זה לא יהיה'", מעיד טבקוב.
"בן השותף שלי היה הספר שלי בכלל. ישבתי אצלו על הכיסא והוא סיפר לי שהוא רוצה לפתוח מקום של מג'יק (משחק קופסא, ע"מ), אמרתי לו שאני רוצה להיות מעורב. בשנייה שהוא הראה לי את המקום, תוך יומיים הלכנו על זה. חיפה מבחינתנו יותר נוחה פי אלף מתל אביב. הקהל מסוג אחר, השכירות, ההשוואה לא הוגנת בכלל".
"סליחה, אתה יכול להסביר לנו משהו?" קוטעת את השיחה שלנו שאלה מאחד השולחנות ואלעד, שהתשוקה למשחקים בוערת בו, ניגש להסביר, לבאר, לענות בסבלנות. "אני במקור מעצב גרפי. התחלתי לעצב משחקי מחשב. באותו זמן, הייתי מעורב בקהילה של משחקי קופסא, מארגן מפגשים. התחלתי להבין כמה העולם הזה גדול וגדל. זה פסיכי, משחקי קופסא זה ז'אנר שמתפוצץ בעולם".
איך? היום הילדים דבוקים למסך.
"זו לא קלישאה, יש במשחק קופסא משהו לכל אחד. תראה את החבר'ה האלו", הוא מצביע על חבורה של 6 אנשים מסביב ללוח, "הם משחקים במשחק שנקרא 'מסיבה', זה משהו שעוצב כדי להצחיק אותך, לתת לך כלים שתוכל להצחיק את החברים שלך. או החבורה למעלה שמשחקת מבוכים ודרקונים או הבחור ששלף עכשיו מהספרייה משחק שכולו חידה, מין סודוקו תחרותי. זה נע מצחוק, לאתגר, לחשיבה. זה נוגע בהכל".
שחק כפי יכולתך
הפתיחה הרשמית התקיימה ביום חמישי ונמשכה כל סוף השבוע שבמהלכו גדש המקום במבקרים. הקונספט פשוט, הכניסה בתשלום של 30 שקלים ואפשר להישאר כמה שרוצים. "אנחנו פותחים כל השבוע, תבואו מתי שאתם רוצים.
"אנחנו מגישים אוכל, בירות, יין במחירים סבבה. גם הגודל של המקום נותן לנו את היכולת לשמור על מרווח בין שולחנות ככה שיש פרטיות והמוזיקה נמוכה כדי שיהיה אפשר לדבר אחד עם השני. אנשים מרימים את הראש ופתאום קולטים שעברו 3 שעות מבלי שהם נגעו בטלפון".
אלעד, שעזב את העבודה בהיי-טק כדי להגשים את החלום, לא מתכוון לעצור. "כבר שבוע הבא יהיה טורניר של מג'יק, ערב פאזלים, שחמט. רוצים לאחד את כל תתי הקהילות לתוך מקום אחד. אבל לא רק הם, כל אחד שרוצה לבוא עם החבר'ה שלו ולהרגיש בבית. בואו לדריקס".
