דודי, אביה של סגן משנה שירה צור ז"ל, שנרצחה בפיגוע דריסה בירושלים, מאמין שבאמצעות פעילויות ההנצחה הרבות – הם מקיימים את צוואתה, ומבקש להעביר מסר: "אנחנו עם אחד וצריכים להתנהל כעם אחד"

אודיה שווץ פרסום: 19:01 - 24/04/23
שירה צור ז
שירה צור ז"ל ומשפחתה | צילום: אלבום משפחתי

לפני שש שנים נרצחה סגן משנה שירה צור, צוערת בת 20 מחיפה, בפיגוע דריסה בירושלים. ב-8.1.2017 עמדה יחד עם חבריה לקורס בטיילת ארמון הנציב בירושלים, כשלפתע הגיח מחבל עם משאית ודרס למוות ארבעה חיילים ופצע 13 חיילם נוספים. דודי, אביה של שירה, מאמין שהוא מיישם את הצוואה שלה.

איך התחושות שלכם אחרי שש שנים?

יום פתוח בטכניון 728_90

"השכול לא משתנה, הוא מתעצם מיום ליום, גובר משעה לשעה, אין עניין של זמן. כל מיני קלישאות כמו 'הזמן עושה את שלו'… אתה לומד לחיות את החיים החדשים בצורה כזו או אחרת. גם שירה הייתה כזו – מלאת שמחת חיים, אהבה לחיות את ההוויה החברתית של אנשים שמחים מסביב. גם אני ועינת כאלה, שלא יתפרש שאנחנו בדיכוטומיה, מצד שני קמים עם זה בבוקר, הולכים לישון בערב וזה קשה.

"אנחנו מאמינים שאנחנו מממשים את הצוואה של שירה שלא להפסיק את החיים, לחיות וליהנות ממה שאפשר. לזכור את הדברים הטובים בשירה".

יום פתוח בטכניון 320_100
שירה צור ז
שירה ז"ל במדי צה"ל | צילום: אלבום משפחתי

צור מספר כי הם מגיעים לטקס בכל שנה בבית הספר הריאלי – בית בירם, לפני ששירה נהרגה ואחרי, ובית הספר עוזר להם בפעילויות הנצחה: "אנחנו בקשר עם המנהלים והמורות של שירה. יש בחנוכה אירוע מאוד מהותי, שמשולב יחד עם הבסיס שלה – הנצחה שנקראת 'מעוז צור' – באים לחיפה ועושים חצי יום התנדבות.

"היא מאד אהבה להתנדב בפעילויות שבט צופים כרמל בבית אבות, בית חולים, חלוקת מתנות. ובחצי יום השני מגיעים ל'ריאלי' ובשיתוף איתם מדברים על שירה ומתפזרים לשיח בנושאי מנהיגות. זה אירוע מאוד יפה, לראות את החבר'ה של י"א וי"ב, ומדברים על רומו של עולם. זה נמשך כבר כמה שנים".

"הייתה לה יכולת לחבר אנשים"

"לשירה הייתה באופן מאוד בולט, מעבר לילדה שמחה ונערה שמחה ואוהבת לחיות, יכולת לחבר אנשים, להסתכל על בן אדם – וזה לא משנה מי הוא ומה הוא – ותמיד לראות את הטוב שבאנשים, תמיד היא הייתה בשביל החברות שלה, גם בצבא והייתה אוזן קשבת וקשובה. היכולת שלה לקבל את האדם כמו שהוא ותמיד להיות מוכנה לעזור – הייתה יכולת מדהימה, וזה הדבר העיקרי שמאפיין אותה לכל אורך הדרך.

"היינו בשליחות בגרמניה כששירה הייתה בכיתה ו' ו-ז', והיא הצליחה לחבור ללבבות של הילדים בבית הספר הבינלאומי שם. אחרי שהיא נהרגה עשו טקס אזכרה בבית הספר לכבודה, נטעו 3 עצי תפוח ושמו אנדרטה לזכרה".

שירה צור ז
"הייתה לה יכולת לחבר אנשים". שירה ז"ל | צילום: אלבום משפחתי

אתה בקשר עם חברות שלה?

"אנחנו בקשר עם משפחה אחת מגרמניה. הייתה לה חברה בשם 'דומיניקה' והיא שמרה איתה על קשר. כל חצי שנה, היא הייתה נוסעת לשם או שהיא נסעה אלינו לפה, וגם עם המשפחה ואיתה אנחנו בקשר. מדי פעם איזה יש וואטסאפ מהמורה של שירה ומייל. לגבי החברים בארץ – מחבקים מכל הכיוונים. יש שני מעגלי חברים – צופים וחברים מבית הספר, והשני של הצבא, שהיו בקורס ואחר כך שירתו ביחד. זה קשר מיוחד".

לצור יש עוד שני ילדים: עדי, הגדול, כיום בן 30, וגאיה בת ה-20. שירה הייתה הסנדויץ'. "שירה הייתה באמצע", הוא ממשיך, "השכול הוא אישי וכל אחד מתמודד בצורה שלו ולוקח לכיוון שלו. עדי נשוי ויש לי גם נכד שמכניס המון אור לחיים שלנו, שמו עומר. כשמסתכלים על כל התהליכים והעולם ממשיך לחיות, אני מסתכל על תמונה של עומר וזה נותן טוב בלב".

איך אתה מנציח אותה?

"את הזיכרון של שירה אני מעביר בהרצאות, מגיע לקורס אע"מ (בצה"ל, א"ש) לדבר ולספר על שירה. גם שם עושים יום התנדבות ואני עונה על שאלות. כל מי שמזמין אותי, בתי ספר, כיתות י"א, י"ב, ועשיתי גם זום עם בית ספר אמריקאי.

שירה צור ז
שירה צור ז"ל עם דומיניקה | צילום: אלבום משפחתי

"אני עושה זיכרון בסלון לאבא שלי שהוא ניצול שואה, וגם פה אני מחבר את שירה עם התובנות שלה. היא כתבה מכתב לאבא שלי כשהיא הייתה בפולין והמכתב הזה מרטיט לב, פה אנחנו מדברים על שירה.

"יש עוד 2 אירועי הנצחה שהם מדהימים בעיני: כל אחד במעגל שלו החליט שהוא עושה אירוע הנצחה לשירה ביום הולדת שלה: החבר'ה של הצופים מארגנים מסלול ביערות הכרמל שבו היא אהבה לטייל, נפגשים שם כולם, עושים פיקניק והפנינג, זה אירוע שאנחנו מנציחים את שירה בשמחה; וחברים שלה מהצבא עושים אירוע אחר – היא מאוד אהבה מתוקים, הם אופים עוגיות, שמים בשקיות קטנות עם הקדשה, ומחלקים לעמותות ובתי ספר".

"חיבור ולא פיצול"

לסיכום, צור רוצה להעביר מסר לכל עם ישראל בימים לא פשוטים אלה – לשמור על החיבור במדינת ישראל: "בסוף, וזה מתחבר למסר שניסיתי להעביר במחאה, אנחנו עם אחד ונמצאים פה במדינה שלנו שהצליחה ב-75 השנים האחרונות להגיע להישגים פנומנליים. משווים אותנו למדינות שהן בנות 200 שנה ומעלה, זה לא דבר של מה בכך, הרבה בזכות האנשים האלה שקיפחו את חייהם, ואלה שנמצאים איתנו.

דוד ושירה צור | צילום: אלבום פרטי
שירה ז"ל עם אביה, דודי | צילום: אלבום פרטי

"אנחנו פה עם אחד וצריכים להתנהל כעם אחד, עם כל המחלוקות, וזה בסדר שיש, אף פעם אנשים לא יחשבו אותו דבר. מחלוקות צריכות להיות ברמה תרבותית ולא בהשתלחות חסרת רסן. אני פונה למנהיגים, לפוליטיקאים, צריך לשמור על החיבור שהוא קדוש, ולא לגרום לפיצול שקורה בשנה האחרונה מעבר למה שקרה ב-3 החודשים האחרונים. זה פיצול מלאכותי שנמשך כמה שנים שהוא לא צריך להיות וצריך לחזור למקורות".

מנדי רבינוביץ', מנהל "בית בירם", בית הספר הריאלי העברי בחיפה: "שירה מייצגת את כל מה שבית הספר הריאלי מכוון אליו – תלמידה מצוינת ושאפתנית, תמיד חיובית עם מאור פנים, מנהיגה ומתווה דרך, תורמת לכלל מתוך תחושת שליחות פנימית כשערכי הרעות ואהבת הארץ מול עיניה. ביום שלישי נתייחד עם זכרם של 306 הנופלים, תלמידים, בוגרים ומורים שנפלו בעת מילוי תפקידם, ובפעולות האיבה. גם היום, יותר משש שנים אחרי הפיגוע בטיילת ארמון הנציב בירושלים שבו איבדנו את שירה, אנו ממשיכים לשמור על קשר עם בני משפחתה ונוצרים לנצח את זכרה".