בין חב"ד לרפורמים: שכונת אחוזה – גוונים ביהדות העכשווית

רבה רפורמית ששמה דגש על בין אדם וחברו, רב קונסרבטיבי שדוגל בתפילה מעורבת של גברים ונשים, מרכז לקבלה שמעמיק במיסטיקה היהודית, חב"דניק שמתעקש להסתכל על הטוב, וקהילת כיפות סרוגות המתבדלת זו מזו – זו לא התחלה של בדיחה, זו המציאות של שכונת אחוזה כפי שבאה לידי ביטוי בסיור 'ירושלים בקטנה: אחוזה כמיקרוקוסמוס של גוונים ביהדות העכשווית' שהעביר אמש (חמישי) דני שטיינר, מנהל מרכז חדרים, במסגרת פסטיבל הליכות ג'יין בחיפה.

תחנה 1 – רבות הדרכים להיות יהודי

"כדי להבין את אחוזה, צריך להבין קודם את ירושלים", מסביר שטיינר, שהתגורר כ-10 שנים בעיר הבירה, בעוד אנו יושבים במשרדו שבמרכז חדרים ברחוב קריית ספר וצופה מהחלון לנוף החיפאי. "בירושלים יש מגוון ועושר דתי מטורף. אם אתה מסתובב בירושלים, בטח בשכונות הדרומיות, אפשר לראות מגוון עצום של פרשנויות, של דרכים לחגוג את היהדות שלך.

"חלק מהדברים יותר מוכרים כמו 'נשות הכותל', חב"ד או כיפות סרוגות אבל יש גם הרבה דרכים של איך להיות יהודי שלא מוכרות לנו. התמזל מזלנו שכאן בשכונה, במרחק הליכה של כמה דקות, אפשר לעבור מעולם אחד לעולם אחר".

הסיור עצמו ארך כשעתיים והחל בבית הכנסת הרפורמי ברחוב הנטקה, המשיך למרכז לקבלה הסמוך לחורב, משם לבית חב"ד בתחילת פרויד והסתיים במרכז 'חדרים' ששם לו למטרה להציג תמונת עולם מורכבת ולהנגיש יהדות שהם מכנים יהדות ישראלית.

"בסוף הסיור אנשים הבינו שיש עושר עצום ביהדות והבינו מאיפה הוא נובע. יש לזה סיבות, יש היסטוריה רחוקה שמתחילה באירופה באמצע המאה ה-18, היסטוריה קרובה שתסביר איך זה הגיע לישראל ולחיפה, וגם דברים אקטואליים, על מדינה שבה יש חיבור בין דת ומדינה שהוא חיבור חשוב אך גם מכיל מתח בתוכו. במדינה כרגע יש חוקים שמאלצים אותך להיות יהודי בדרך מסוימת ואין לגיטימציה לכל דבר".

"אנחנו זרם ערכי, לא הלכתי"

אי הלגיטימציה מגיעה לידי ביטוי בכך שהרבנים הרפורמים בחיפה אינם מוכרים על ידי המדינה. אחת מהם היא הרבה נעמה דפני קלן, שביחד עם הרב גבי דגן מכהנת כראש קהילת 'אור חדש' המונה כ-230 משפחות.

"הייחודיות של הזרם הרפורמי זה שהוא זרם פתוח, שוויוני, יצירתי, שקודם כל מקבל כל אדם באשר הוא, בלי כוכביות", היא מסבירה. "אתה תמצא אצלנו אנשים ממגוון עמדות פוליטיות, מצב כלכלי, מגדרים ונטיות מיניות. אנחנו בבואה של הכל, ואנחנו רואים במגוון ובצבעוניות ברכה גדולה, מקור לחוסן וגם למשמעות ולרוחניות".

אז למה אין הכרה רשמית בך כרבה?

"זו שאלה פוליטית", היא נאנחת, "במדינת ישראל אין הפרדה בין דת ומדינה והזרם היהודי היחידי שמוכר הוא הזרם האורתודוקסי לכן כל רב או רבה שאינם כאלה, לא מוכרים על ידי המדינה".

אבל מעבר לחוק היבש, הסלידה מהרפורמה נובעת מהחדשנות שהם מציגים – שינויים בהלכה, הורדת נושאי ליבה כמו ביאת המשיח או יחסי יהודי אל מול הגוי. "אנחנו לא זרם הלכתי, אנחנו זרם ערכי שפועל מערכים יהודיים ורק אז בוחנים את ההלכה כלומר אם ההלכה בעיניי לא מוסרית או לא מעניקה משמעות רוחנית, אנחנו לא נקיים אותה".

התפיסה הרפורמית נולדה בסוף המאה ה-19 בגרמניה כתגובה למודרנה שהכריחה את היהודים לבחור בין חרדיות לבין המודרנה, תופעות שעל פניו סותרות אחת את השנייה. "התנועה קמה ואמרה 'אתה יכול להיות גם מודרני וגם חרדי', אנחנו מדברים בשתי שפות אם – יהדות ומודרניות. אני רוצה להיות מסוגלת לחיות בשתי העולמות האלה. האם זה קל? לא. האם החיים קלים? לא, אבל הם מעניינים".

איך הגעתם לאחוזה?

"השטח בזמנו היה בקצה הרחוב ובקצה העולם, הציעו לנו את המגרש הזה ואמרנו כן. אני חושבת שזה נפלא שיש הרבה זרמים בשכונה כי האמת לא נמצאת אצלי, לא אצלך ולא אצל החרדים. יש חלק מהאמת אצל כל אחד, זה כמו משפחה שבה לכל אחד יש תפקיד משלו".

 תחנה 2 – אין עזרת נשים, תתפללו

"התנועות המתקדמות של הרפורמה הגיעו בייבוא מארצות הברית", מעיר דני שטיינר, שחי למשך תקופה באמריקה. "הרוב הנוצרי השפיע עליהם וגרם להם לשינויים. אני אתן לך אחד שישמע מוזר: ביום כיפור אנחנו רגילים לדממת אלחוט. בארצות הברית, אין בית כנסת כל שתי מטר ולפעמים צריך ללכת שעתיים כדי להגיע לאחד, אז התירו לנסוע ברכב ביום כיפור במקרה כזה.

"או עוד דוגמא: רוב יהודי ארצות הברית יושבים בבית הכנסת בתפילה מעורבת של גברים ונשים. סבא שלי התפלל בבית כנסת כזה וזה נראה לו הדבר הכי טבעי בעולם. אצלנו זה נראה מוזר".

בית כנסת כזה, קונסרבטיבי, נמצא ברחוב חורב 7 שהרב דוד אריאס מכהן בו כראש קהילת 'מוריה' שמונה 150 משפחות, והיא הקהילה הקונסרבטיבית הראשונה בישראל. "היהדות המסורתית שלנו משלבת נאמנות למסורת ולהלכה לצד ערכי המודרנה של שוויון, רב-גוניות, ואנחנו מאמינים בהתפתחות של ההלכה – שלא נשארת קפואה מאז ימי הביניים אלא מתחדשת ומקבל פרשנות מחודשת לאור השינויים בעולם ובחברה במאה ה-21".

תן דוגמא להתפתחות כזו.

"אצלנו אין מחיצה, גברים ונשים יושבים ביחד, ונשים יכולות לעלות לתורה, להיות שליחות ציבור ולקחת תפקידי הובלה בחברה, וזה על בסיס לא שינוי – לשם השינוי, אלא על בסיס המקורות היהודיים וההבנה שההלכה מתפתחת במרוצת השנים, ומאפשרת לנו להגיד שאישה יכולה להשתתף באופן פעיל בבית הכנסת".

הרמת הגבה והתהייה לנוכח אמירות כאלה אינה זרה לרב דוד. "זה נובע מחוסר היכרות", הוא מסביר, "היהדות האורתודוקסית תפסה תאוצה מאד מהר בישראל עד כדי כך שגם האדם החילוני מגיע לבית כנסת רגיל שיש בו מחיצה ולכן זה נתפס כמשהו מוזר, לא מקובל. אבל זה לא אומר שזה אסור. בשיחות שלי עם אנשים על המקורות ועל מה אנחנו מתבססים הם מבינים שהשינוי הזה, שאולי הם לא מסכימים לו, הוא לא מופרך לחלוטין".

ואיך הגעתם לאחוזה?

"התפיסה של יהדות ליברלית הייתה אופיינית ליהודים שהגיעו מגרמניה ומארצות אשכנז, והם אלה שהיו על הכרמל באותם שנים. הרעיון היה לייסד בית כנסת ברוח הזו ולכן הקהילה נקראת 'מוריה' – על שם הרחוב שבו התחילו המייסדים את הקהילה".

תחנה 3 – אין כפייה ברוחניות

בהמשך הרחוב, חורב 17, נמצא המרכז לקבלה. תורה אפופת מסתורין שמלמדת את חוכמת הנסתר, את תורת הסוד כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזוהר ובכתובים שעוסקים במיסטיקה היהודית.

"לא כל כך יודעים איך לאכול אותנו", מודה יעל אבנט, מנכ"לית המרכז לקבלה בישראל. "הדתיים האורתודוקסים חושבים שאנחנו רפורמים או קצת כופרים והחילונים חושבים שאנחנו דתיים, אנחנו לא זה ולא זה".

אז מה אתם כן?

"תורת הקבלה בעצם מסבירה את התורה. כשאנחנו קוראים את התורה זה נראה לנו כמו סיפורים על היסטוריה של עם ישראל, והקבלה אומרת שכל הסיפורים האלה הם בעצם קוד, וברגע שמבינים אותו, יש הרבה תובנות וכלים לחיים מלאי משמעות והבנה".

הקבלה מערבבת בין ניו-אייג' שמעודד לחיים בריאים, מלאי הגשמה עצמית, עם יסודות עמוקים מתוך היהדות. הרב אשל"ג, שעל הפרשנות שלו מתבסס המרכז לקבלה, מחלק את העולם למה שהוא כינה 'ספירות' – צורות שונות שבהן האור האלוהי מתגלה בעולם הגשמי.

"אם אני אשאל אותך 'מה אתה רוצה בחיים?', אתה תגיד שמחה, אהבה, חיבור ומילוי. זה לא נמצא בעולם הפיזי, זה בעולם הרוחני שאנחנו לא רואים אותו, והקבלה מלמדת אותנו איך להתחבר לעולם הזה".

דרך החיבור לעולם הרוחני אינה מחויבת בפרקטיקות דתיות ואף אינה מחייבת אמונה באלוהים או שייכות לדת מסוימת. "הקבלה שונה מהדת הרגילה. אצלנו הדבר הכי חשוב זה לשאול 'למה?', לא לעשות בגלל שכתוב. אצלנו זה ההיפך מ'נעשה ונשמע', אצלנו כולנו מוזמנים ולא 'בודקים לך בציציות'. אין כפייה ברוחניות".

תחנה 4 – "לא פשוט להיות חב"דניק באחוזה"

במרחק הליכה, במעבר חציית כביש, בתחילת רחוב פרויד, נמצא בית חב"ד עם דיוקנו המפורסם של הרבי מלובביץ' והחנוכייה הגדולה הנראית למרחוק. "לא פשוט להיות חב"דניק באחוזה", מודה יודק'ה דונין, רב הקהילה שמונה 50 משפחות, ומתייחס לאוכלוסייה היושבת בכרמל שלא ששה לראות חרדי לבוש שחורים ופאות.

"גם אין כמעט מוסדות חב"דניקים באחוזה. מי שנמצא פה, רואה בזה שליחות. הרבי לימד אותנו לראות את הטוב, לדבר אל הלב, לעבוד בצורה אמיתית ונכונה".

דבריו של דונין – שמחזיק בייחוס כבנו של ראובן דונין ז"ל, מי שהיה 'משפיע' ומוכר בקהילת חב"ד ("הוא היה טרקטוריסט, הוא סלל חצי חיפה. הרבי אמר לו 'לראות בחיפה יהודי עם זקן ארוך על הטרקטור זה מרגש יותר מכל דבר אחר'") – נופלים היטב לאג'נדה המוכרת של חב"ד שפועלת בכל העולם לקירוב לבבות וחיזוק הנפש היהודית.

"הקו שלנו, מאז ומעולם, הוא להאיר את העולם בטוב וחסד. זה שיש זרמים שנוהגים כך או אחרת שאנחנו חושבים שהם לא הולכים בדרך הנכונה או בדרך התורה – זה נכון אבל זה לא ענייננו, אנחנו לא מתעסקים בזה, אנחנו מתעסקים באיך לעזור, לקרב, לעורר, כולנו צריכים את זה".

יודק'ה, יש דבר כזה יהדות נכונה?

"חכמינו כבר אמרו לפני אלפי שנים שיש 70 פנים לתורה שלנו שמלאה במחלוקות וסברות לכאן ולכאן אבל תמיד היה את העניין של שולחן ערוך ותורה, זה אף פעם לא עבר את הגבול הזה. אם יש זרם שחוצה את הגבול הזה אז זה קו אדום מבחינתו אבל אנחנו לא נותנים ציון לאף זרם, אנחנו לא במקום הזה".

תחנה 5 – בין סמוטריץ' לנפתלי בנט

ועם כל הכבוד לזרמים השונים, המסה הקריטית באחוזה היא של 'כיפות סרוגות' – אנשי תורה ועבודה שמגלמים באורח חייהם השתלבות מוחלטת בחברה תוך שמירה על המצוות. "נפתלי בנט הוא כזה, הוא גדל ולמד בנתיב אליעזר כרמל והתפלל בבית הכנסת בשכונה", מצביע שטיינר, שמשתייך לזרם הזה, על הפנים הכי מוכרות של יהדות הכיפה הסרוגה.

"גם בתוך הפלח הזה יש מגוון לא קטן – יש את אלה החרד"לים שאפשר לראות בציונות הדתית כמו בן גביר וסמוטריץ' – שכולם יוצאי הרב טאו (הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור, ע"מ), ועד לדתיים יותר ליברלים שמנסים לייצר קומבינציה בין העולם המודרני לדתי ולכן קל יותר לחילוני להזדהות איתם, הוא יותר דומה להם".

בשנים האחרונות, הפער בין החרד"לים לליברליים גדל?

"אני לא אכחיש שהפערים גדלים", מודה שטיינר, "אבל יש גם הרבה שפה משותפת. אחד מהמסרים שלי בסיור הוא שהיהדות הייתה תמיד דרך חיים פלורליסטית, היא לא הייתה דת מונרכית שכולם הולכים באותו דרך. יש מסגרת מסוימת אבל היא רחבה".

איך אתה מסביר את זה ש'אחוזה' מרכזת את כל הזרמים בתוכה?

"אני חושב שחיפה בכלל זו עיר של חיים משותפים וקבלה של האחר. ספציפית על הכרמל, אתה תמצא אצלנו במרכז חדרים פאנל מגוון שמסוגל לנהל דיאלוג. דווקא בגלל שהזרקור של הדת נמצא על י-ם ולא עלינו זה מאפשר פתיחות מסוימת", הוא אומר ומוסיף: "בסוף, הערבוב באחוזה זה בין סיבות שאפשר להגדיר אותם לבין עניין של מזל".