טור דעה: שושלת או סיומה של תקופה? מכבי חיפה שוב, עם הגב לקיר, מספקת רגעים בלתי נשכחים. מהשידור של פלטקביץ׳, דרך השער האייקוני של חזיזה, מכבי דוהרת לאליפות שלישית ברציפות.
״דולב חזיזה היחידי באצטדיון שלא ויתר על הכדור הזה!״. משפט אחד מפי אחד מקולות השדרנים המוכרים ביותר כיום בארץ -עמית ׳פלטקה׳ פלטקביץ׳ – שלא רק ממצה את הסיבה לניצחון הירוק אתמול על מכבי ת״א, אלא מספר מי הוא דולב חזיזה כשחקן וכאדם.
עם הגב לקיר
לאחר אחד ההפסדים הכואבים והצורמים של השנים האחרונות, מכבי חיפה של ברק בכר הגיעה למשחק על עונה שלמה, קדנציה שלמה ועל אליפות שלישית מול היריבה הכי קשה שיכלה לבקש, בעונה רגילה, נורמלית, לא העונה. מכבי חיפה של העונה חיה, מתעוררת, נושמת ורק מחכה למשחקים כאלה – משחקים שכמעט ואין למאמן מה להגיד, הם מביאים את זה מהבית, את התחרותיות, את הרצון לנצח, את המלחמה, את האופי, וכפי שפרשננו איציק אהרונוביץ׳ נוהג לומר – את הלכלוך.
עוד על המותחן אמש:
- סיכום המשחק המלא
- עדיין לא ראיתם?? ה-קולאז׳ המלא כאן
- ״התנהגות מבישה של שני הקהלים״ – ניסן קניאס על מופע הפירוטכניקה אמש
כבר בפתיחת המשחק היה ניכר שמכבי חיפה עלתה מוכנה ורוצה יותר תוך שהיא שוטפת את המגרש בהנעת כדור דינמית, חילופי מקומות ולבסוף גם מצבים מצוינים, אך בדקה ה-14 הגיע הסיוט של האוהדים בירוק שכל משחק מול מכבי תל אביב מהרהרים לעצמם כמה מוקדם יגיע ה-1-0 של הצהובים. דלילות בלתי נסלחת באזור ה-20 מטר מהשער השאירה לבסוף את גבי קניקובסקי שבבעיטה שמזכירה מאוד אינספור שערים של צ׳רון שרי, דייק לפינה. שוב חוזר הניגון, שוב מכבי בפיגור, שוב עם הגב לקיר, שוב בבית, שוב מוקדם.
״איזה ווינר, ווינר!״
המבוגרים בנינו ודאי זוכרים את אחד מהחלוצים המבריקים שהכדורגל ייצר בשנות ה-90 וה-2000 המוקדמות והוביל את ריאל מדריד לאינספור תארים – ראול. לראול הייתה תכונה יוצאת דופן. לא משנה, איך, מתי ואיפה, שכל שחקני הקבוצה שלו כבר חזרו לעמדות המוצא, ששחקני היריבה כבר היו עם הפנים קדימה, ואחד מהם היה מעלה בדעתו להחזיר כדור לשוער, ראול כבר היה יודע את זה לפניו ופותח מבערים לקראת השוער. עשרות משעריו היו כאלה. חזיזה, אתמול, היה ראול, מהדקה הראשונה, ועד לאחרונה. לא משנה איפה הכדור, לא משנה איפה השחקנים, חזיזה כבר חושב על המהלך הבא ופותח בספרינט, מחלץ כדור בהגנה, מפנה שטח באגף, ודולק לכיוון דניאל פרץ עוד לפני שלוקסן הניף את הרגל למסירה. מהרגע הזה, היה ברור ביציע שהשאר זה רק עניין של זמן, בטח שמחברים את העובדה שמכבי תל אביב בדרך כלל חלשה יותר במחצית השנייה.
ברק בכר נשאל אתמול לאחר המשחק למה בחר להוציא את סבע ולא את חזיזה, ותשובתו הייתה הכי פשוטה וכנה, כהרגלו: ״אני מצר על זה שהוצאתי אותו בשבוע שעבר מוקדם, כי שהוא על המגרש יש הרבה יותר מחויבות ויש גם ברכה כמו שאומרים משחקנים שעובדים אז היום השתדלתי שלא הוציא אותו למרות שכבר לא הייתה ברירה״.
7-0 מסירות מפתח, 4 מטר קרוב יותר לשער
אז מעבר ליתרון באופי, ברצון ובהקרבה, למכבי היה גם יתרון מובהק במספרים. 7 מסירות מפתח מתוך 10 ניסיונות (נתון מטורף) לעומת 0 של מכבי ת״א מניסיון אחד בלבד, הביאו את מכבי קרוב מאוד לשער של דניאל פרץ, כמה וכמה פעמים עד שלאוהדים כבר לא נשארו שערות לתלוש מרוב ההחמצות. בגזרת האיומים למסגרת, אמנם היה יתרון קל לתל אביב עם 6-5 אבל כאשר בוחנים את ממד ה-XG (expected goals – מדד שמחבר את סכומי הסיכויים של בעיטות להיכנס לשער), הירוקים מובילים 2.13-0.82 – המשמעות, הבעיטות של מכבי חיפה היו מאזורים מסוכנים יותר, ולמעשה בממוצע כ-16 מטר מהשער, בעוד למכבי תל אביב הממוצע עמד על כ-20 מטר מהשער.
עוד ערב בלתי נשכח
אין לדעת האם מדובר בסיומה של תקופה קסומה שהחלה באליפות הראשונה בסבב הנוכחי והגיע עד ל-3 נק׳ מול יובנטוס באלופות, או רק בתחילתה. דבר אחד ברור, אחד מגדולי המאמנים בכדורגל הישראלי מסיים את דרכו ויחד עם הצוות שלו ישאיר בור שכמעט בלתי אפשר למלא. כולנו תקווה שברק בכר רק החזיר את מכבי לימים הטובים, הזכיר לה מי היא באמת, ופתח שושלת ארוכת שנים בה חיפה לא רק תשלוט בכדורגל הישראלי, אלא תדע להמשיך לשאוף, להתקדם לשלבים גבוהים באירופה, לשבור את תקרת הזכוכית פעם אחר פעם, ולתת לקהל שלה אינספור רגעים של פעם בחיים.
