פעם בשנה מלמדת אותנו התרבות היהודית לאסוף את ההתחלות שלנו, את כל הפירות הראשונים שהצמחנו השנה ולשים אותם במקום מיוחד, בטנא | אילה דקל בטור לשבועות
מחר (חמישי) נחגוג את חג שבועות שנקרא גם חג הביכורים. בימים שבהם בית המקדש היה קיים הייתה מצווה להביא את הביכורים לירושלים, כלומר לחפש את הפירות הָראשונים שצמחו ולתת אותם לכהן בבית המקדש.
עד היום, בחג השבועות מתמלאות החנויות בסלי קש מעוטרים, וילדים וילדות אוחזים בטנא ומתהלכים איתם בחיוך שמח. פעם בשנה מלמדת אותנו התרבות היהודית לאסוף את ההתחלות שלנו, את כל הפירות הראשונים שהצמחנו השנה ולשים אותם במקום מיוחד, בטנא.
מצוות הביכורים מספרת לנו על ערכה החשוב והמיוחד של התחלה. ומזמינה אותנו להתבונן רגע במושג ההתחלה ולבדוק מה הוא טומן בחובו.
"כל ההתחלות קשות" אומר לנו המדרש על מתן תורה ומתייחס לקושי של בני ישראל להקשיב וקבל על עצמם את מערכת החוקים והכללים שבתורה. הביטוי הזה הפך לנפוץ מאד, כי כולנו הרגשנו פעם בחיינו לפחות את הקושי הזה שיש בהתחלה. מה כל כך קשה ברגע הזה של ההתחלה? למה קשה כל כך להיות ראשון? למה אנו זקוקים כדי להעז ולפרוץ את הדרך? חלוצים, הוגים ויזמים רבים התמודדו עם השאלה הזו כשהתחילו להוביל מהפכות. והמדרש מעניק לנו תשובה:
ההתחלות קשות כי בהתחלה אנו מביטים על כל מה שצריך לעשות ומקבלים פיק ברכיים. המשימה כל כך גדולה. האם נצליח? האם ניכשל? אולי אין לנו את הכוחות הדרושים לשם כך. כל ההתחלות קשות אומר המדרש אבל כדי להתמודד עם הקושי צריך פשוט להתחיל, להתעלם מהקולות הללו, לחדד את ההקשבה הפנימית ולצעוד קדימה. וינסנט ואן גוך כתב: "אם אתה שומע קול פנימי שאומר 'אתה לא יכול לצייר', אז אנא, החל לצייר והקול הזה ישתתק".
בספרו "מתחילים סיפור" מתאר עמוס עוז את המחשבה סביב המילים הראשונות בכל ספר, סביב נקודת ההתחלה של הסיפור. "נניח שאתה רוצה לספר סיפור על בחורה אחת מנהריה, מתילדה… אבל מה בא בהתחלה?… מה להכניס לעמוד הראשון? מה צריכה להבטיח הפסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח? ובעצם, מה תהיה המלה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן"?
נקודת ההתחלה היא נקודה קריטית, אומר לנו עמוס עוז, היא הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן. יש בהתחלה איזו בשורה, הבטחה להמשך. הביכורים, הפירות הראשונים מסמלים את ראשית הצמיחה ובעצם מבשרים לנו על הפירות שעתידים לצמוח.
אם נתבונן דרך נקודת המבט הזו על התחלות ספרותיות שונות נגלה שיש בהם תמיד רמז למרכיבים מהותיים בסיפור שיגיע בהמשך. למשל, הפתיחה של התנ"ך: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" – מספרת לנו כי אלוהים יהיה מחולל משמעותי בסיפור המקראי שיעסוק בחיים של בני האדם שנמצאים בתווך שבין הארץ לשמים.
לעומת זאת, הפתיחה של התלמוד במילים: "מאימתי קורין את שמע בערבית" – מספרת לנו ששאלות יהיו הדרך המרכזית שבה מסופר הסיפור התלמודי וסוגיית הזמן תלווה אותנו לאורך כל הדרך. המילים הראשונות של מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי" – מספר לנו כמה מקום יש לעם בתהליך הקמתה של מדינת ישראל וגם בכינונה מידי יום ומידי שעה. לעם, לנו, יש כוח להוביל אותה.
בימים האלה של משבר בחברה הישראלית, רבים ורבות חוזרים אל ההתחלה, אל המסמך המכונן של המדינה, אל מגילת העצמאות. המסורת היהודית מלמדת אותנו לאחוז את ההתחלות קרוב אל הלב כי בתוכם יש את הרעיונות הגדולים שמהם אנחנו ניזונים ואליהם אנחנו שואפים. ההתחלה, הראשית מייצגת תקווה גדולה.
חג השבועות מזמין אותנו להתבוננות על כל הביכורים שהיו מנת חלקנו השנה, על ההתחלות שהתחלנו, הרגעים של פריצת הדרך ועל הפירות הראשונים שכבר הבשילו בתהליכים הללו. עצם ההתבוננות הזו על הטנא המלא שבידנו מעודד אותנו להמשיך לשאוף קדימה וליצור התחלות חדשות שיניבו פירות נפלאים בשנה הבאה. משהו חדש מתחיל ממש עכשיו.
אחד מן האירועים שאנו עורכים בארגון בינ"ה (הבית של היהדות הישראלית) לכבוד השבועות וללא עלות, במסגרתם גם נרחיב בתכנים מאין אלה, ייערך ביום שישי (26.5) בשעה 10:00 בגן הכט בחיפה, אירוע לכל המשפחה, במסגרתו יתקיימו סדנאות ודוכנים של אמנים מקומיים בהם ביגוד יד שניה, תכשיטי מקרמה, קליעת צמות ושזירת שיבולים ופרחים בהן, שזירת זרים פרחוניים ועוד. כמו כן תערך תהלוכת ביכורי חיפה והופעה של עלמה זהר.
אילה דקל היא ראש הישיבה החילונית של ארגון בינ"ה, סופרת ואשת רוח.
