"רציתי להראות את מכבי חיפה כמו שאף אחד לא מכיר"

5,939 תמונות צילם הצלם מיכה בריקמן בעת תיעוד המסע של מכבי חיפה בשלב הבתים של ליגת האלופות שנמשך חודשיים. בסיומם, הוא ברר, בחן, ערך ורקח ספר צילום בשם 'מסע בין אלופות' ששואף לספר סיפור על קבוצה חד פעמית אבל בעיקר על האנשים שמרכיבים אותה – שחקנים, אנשי צוות ואוהדים, שביחד מרכיבים שלם שגדול מסך תמונותיו.

"אני לא אשכח את יום שישי הזה, שדודו בזק (דובר מכבי חיפה, ע"מ) מתקשר אלי ואומר 'מיכה, תגיע מיד לכפר גלים לספר על הרעיון שלך'", משחזר בריקמן את תחילת שיתוף הפעולה עם המועדון. "לא עניין אותי שום דבר, נכנסתי לאוטו ויצאתי. בחדר ישבו דני ענבר (יועץ מנטלי, ע"מ), גיל אופק (מנהל הקבוצה, ע"מ), איציק עובדיה (מנכ"ל הקבוצה) ודודו בזק, ששנייה לפני שהוא מכניס אותי לפגישה אומר לי את המשפט הבא: 'תשמע מיכה, הרעיון שלך מעולה אבל אולי במקום ספר, נעשה סרט. בכל זאת, העולם של היום שייך לווידיאו'.

"אמרתי להם: 'אם אתם רוצים סרט אני לא הבן אדם, מעולם לא החזקתי מצלמת וידיאו. אבל אם כולנו כבר כאן אז תשמעו את הרעיון שלי על ספר תמונות, שבסופו של יום יישב במוזיאון של מכבי חיפה ויתעד את הקבוצה מזוויות שאנשים לא מכירים".

להיכנס לממלכה – רק דרך אדם אחד

מהפגישה הזו בריקמן לא יצא עם אישור סופי, כי את האישור יכול לתת רק בן אדם אחד: "ברק בכר. להיכנס לממלכה של חדר ההלבשה זה רק הוא מאשר. נכנסתי אליו והוא אמר 'דבר עם דני (ענבר, ע"מ), מה שהוא יחליט – מקובל עלי'".

לבסוף, ענבר אישר ובריקמן נמצא בפתחו של פרויקט השואף לתעד, מזווית אישית וקרובה, את הסיפור האנושי מאחורי המותג 'מכבי חיפה'. "הסיפור הוא להביא לאוהדים את מכבי חיפה כמו שהם לא מכירים, להראות מה זה המועדון הזה שנקרא מכבי חיפה", הוא מסביר. "מכבי חיפה זה לא רק בכר ואצילי, זה המון המון אנשים: זה דין מהקופות וגיל פיינגולד מהכרטיסים, אלה אנשים שאף אחד לא מכיר ואלה אנשים שבמשחק בטורינו הקימו חמ"ל שלם שדאג שהאוהדים ישבו אחד ליד השני".

לסיפורים האלה מתווספים רגעים אישיים ממרחבים פרטיים שאליהם בריקמן זכה להיכנס, כמו מטוס השחקנים בו דולב חזיזה תועד בהנחת תפילין, צ'ארון שרי ומוחמד אבו פאני עושים צחוקים בחדר הלבשה או תמונה המראה את שחקני הקבוצה יושבים ביחד עם יענק'לה שחר בטורינו שבאיטליה בעת יום כיפור, לפני המשחק נגד יובנטוס, כאילו זה סלון ביתם.

"בגלל התמונה הזו הפרויקט שלי נעצר"

הספר, בעל 240 העמודים, מסודר באופן כרונולוגי החל ממשחק העלייה של הקבוצה נגד בלגרד, המשחק הראשון נגד בנפיקה בליסבון (אותן צילם הצלם עומרי שטיין) ועד האחרון בסמי עופר. התמונות מלוות בטקסטים של איציק שאשו, איש קריאיטיב ותסריטאי, כך שהכל ביחד מאפשר צלילה לתוך עולם שכולו מכבי חיפה, המלא ברגעים שכיף להיזכר בהם, בטח בתקופה הזו בה אנו עדים לשינויים המסמנים תחילתו של עידן חדש בקבוצה.

רגע כזה קרה בחדר הלבשה של הקבוצה, מעט לפני העלייה למשחק נגד פריז סן ז'רמן, שבו רואים את כל השחקנים מתגבשים ליחידה אחת, וברקע נראים גם ארונות ההלבשה עם תמונותיהם של השחקנים עצמם, שנראה שעוד רגע גם הם ישלחו יד לחיזוק.

"זו תמונה שאני נמצא בחדר הלבשה", הוא נזכר, "בא אלי טל כהן מהצוות ואומר לי: 'מיכה, קפוץ על הארון וצלם משם'. קפצתי בלי לחשוב פעמיים ואתה רואה את הביחד של הקבוצה, שסימן לי שהפרויקט שאני עובד עליו עלה על המסלול והוא בדרך הנכונה".

עוד תמונה מהדרך היא של המאמן ברק בכר, שכבר הספיק לעזוב את הקבוצה, ממרחק כמעט אפסי, מגבו, פורש את ידיו לצדדים כמו עיט המרחף בשמיים. "זו תמונה של מיליון דולר אבל היא פותחת סיפור שתכף אני אסיים אותו. הוא מתחיל במישהי שאמרה לי שאסור לי להיות במקום שממנו צילמתי. חשבתי שזה נגמר שם אבל לא. תמשיך לדפדף ותראה".

דפדפתי, נעצרתי בתמונה ארמגדונית בה בריקמן הצליח לתפוס את כל אנשי הצוות במין צורת חץ המסמנת הליכה נחושה לעבר מטרה. "זו התמונה הכי משמעותית בספר", הוא מסביר, "היא מייצגת את אחת התמונות הכי טובות שייצרתי ואת המשבר הכי גדול שהיה בספר.

"למה? הצוות המקצועי, שנכנס לאצטדיון בטורינו, הולך לפני צלם וידיאו ששייך לאופ"א שמצלם אותם. אני עומד לידו, מצלם, וכנראה שתוך כדי ההתלהבות מהפריים שראיתי נכנסתי לפני הצלם וידיאו. מה זה אומר? שברתי את קו השידור של אופ"א.

"כשאני חוזר לארץ עם מצלמה מלאה בחומרים מטורפים, אני מקבל הודעה מדודו ששואל אם צילמתי את התמונה הזו. כשהשבתי כן, הוא אמר לי: 'מיכה, מצטער, אני צריך לעצור לך את הפרויקט'. 'למה?', אני שואל אותו. 'קיבלתי עלייך הערה בפעם השנייה מאופ"א (הראשונה בתמונה של בכר, ע"מ), אני מתנצל, אנחנו לא יכולים להיראות ככה בפניהם, אני עוצר את הפרויקט'".

ההלם שתפס את בריקמן הכריח אותו להתנתק ליומיים מהמחשב, וכשהתאפס – דיבר עם אנשי הצוות שהמליצו לו על פתרון זמני: "לצלם כצלם מן המניין, בלי אישור מיוחד למאחורי הקלעים. הגלגל הזה היה חייב להתגלגל".

המשבר נפתר ובהמשך הקרדיטציה אף חזרה והגלגל המשיך להתגלגל אבל לא רק הוא, גם הכדור התגלגל, ועוד לתוך הרשת של יובנטוס בשביל לרשום ניצחון ראשון בליגת האלופות, ובהמשך לעוד שני משחקים שנגמרו בתבוסות לפריז ולבנפיקה שסימנו את סוף המסע של הקבוצה בליגה האלופות.

"הדבר הכי טוב לספר", אני מעיר לו בצחוק, "הוא שכשמכבי לא יעלו יותר לליגת האלופות והספר יישאר כמונומנט ייחודי". "למה?" הוא משיב, "אולי שנה הבאה נעשה כרך ב'".