חברי מועצת העיר הגאים: "חיפה הפכה לפחות ליברלית"

כבר לא מעט שנים פועלים תבור להט ויוסי שלום, חברי מועצת העיר חיפה, כדי לקדם את קהילת הלהט"ב בעיר. לקראת שבוע הגאווה, הם מספרים בכאב על הקושי לחיות בישראל כזוג גאה, התקווה לשוויון זכויות מלא, והאכזבה מראש העיר – שלא מאפשרת להם לקדם פרויקטים למען הקהילה: "היא לא נותנת סמכויות ולא מאפשרת לעבוד". 

"יש פה הקרבה אישית"

חבר המועצה יוסי שלום מתגורר כיום בחיפה עם בן זוגו, שמואל, שעלה לארץ לפני כשלוש וחצי שנים, עשה הסבה מהייטק להוראה, וכיום מלמד אנגלית בבית הספר חוגים. "הכרנו חודש לפני הקורונה ואז הוא עבר לגור איתי", משחזר שלום. "הוא הגיע בהתחלה לקיבוץ יגור, אחר כך התחילה הקורונה, ומאז אנחנו ביחד".

עם כל האהבה, שלום מבין שלשלב את הזוגיות עם הפעילות הציבורית זה לא דבר פשוט: "הוא מקסים, הוא תומך, אבל יש פה הקרבה אישית-משפחתית כי העשייה הציבורית שואבת. הוא עדיין מפרגן כי הוא יודע שזה בדמי, והוא מבין שזה בא על חשבון הזמן שלנו לפעמים. אני אומר לו שזה חיידק פוליטי ורצון לשנות את המציאות שבה אנו חיים".

"מתפלל שנקבל שוויון מלא"

חודש הגאווה שם את הקהילה במרכז, מתוך שאיפה לתת לה שוויון זכויות במדינה: "אני מתפלל שנקבל שוויון זכויות מלא", אומר שלום, "לא נצטרך לצאת ולהפגין, ושכל חבר קהילה יקבל את מה שמגיע לו. עד שזה לא יקרה נפגין ונמחא".

שלום, כאמור, הוא לא חבר מועצת העיר חיפה היחיד מהקהילה הגאה. לפני מספר חודשים התחתן תבור להט מסיעת מרצ עם בן זוגו דניאל זחריאס בחו"ל.

תבור, מה זה בשבילך חודש הגאווה?

"לפני הכל, יוני – חודש הגאווה – הוא החודש בו מתקיימים מצעדי הגאווה, ואלו בשבילי קודם כל קיימים כדי להזכיר לנו את המאבק לשוויון שהיינו בתוכו כל כך הרבה שנים, ולצערי אנחנו עדיין נאבקים שיתקיים באופן מלא.

"בנוסף, זה הזכות של כל אחד להיות מי שהיא/הוא, בלי שישפטו אותו/אותה ובלי רגשות אשם. פשוט להיות מה שאתה, כמו שאתה, בגאווה מלאה ואהבה ללא תנאים. חוץ מזה, זה גם חוויה וכיף – שזה תמיד טוב לכולם".

על מה אתם מפגינים?

שלום: "אנחנו מפגינים על זה שאנחנו לא יכולים להקים משפחה במדינת ישראל, על כל הזכויות באימוץ, בפונדקאות. גם החיים הקשים שעושים לנו עם זה בחו"ל, על התהליך של רישום אבהות של הורים. המצב האולטימטיבי הוא שיכירו בנו ונחיה כמו אזרחים שווים במדינה שלנו, ושלא נצטרך לשלם 700 אלף שקל עבור ילד".

"אני רוצה ואני אעשה ילד", מגלה שלום. "שנינו עובדים מאוד קשה כדי שזה יקרה כמה שיותר מהר כי זה יקר מאוד, וזה עוד לפני שמשלמים על בית, מחיה וכל מה שצריך. זה מטורף. לפני שנתיים בג"ץ אישר פונדקאות לזוגות חד מיניים בישראל אבל התור מאוד ארוך וזה יכול להיות כמה שנים".

להט: "הייתי נורא רוצה שיישמו את הזכות לנישואים ורישום זוגות במדינה ובעיר. זה אמנם נשמע לחלק שולי אבל זה מסמל המון וזה חשוב יותר ממה שנדמה לפעמים".

"רציתי לשים את הקהילה בפרונט"

במשך שנים נאבק שלום למען זכויות הקהילה הגאה. בקדנציה הקודמת, כשיונה יהב היה ראש העיר, הוא הפך לחבר המועצה הגאה הראשון בחיפה, החזיק את תיק הקהילה הגאה ודאג לכל זכויותיה. תבור, לעומת זאת, נכנס למועצה בקדנציה האחרונה, והשניים מחזיקים בתיק הגאווה.

"יונה נתן לי את המנדט של תיק הקהילה הגאה", אומר שלום. "אני פתחתי את בית הקהילות, שינינו תוכניות לימוד, מערך יועצות בתי ספר של השירות הפסיכולוגי, מנהלות בתי ספר. אז הייתה איגי – תנועת נוער גאה אחת, והיום יש שבע קבוצות.

"בית הקהילות פועל, שוקק חיים במהלך כל השבוע, ויוצר תוכניות לפעילויות אחר הצהרים ובערבים לקהילה הגאה. כמובן דאגנו כמו שצריך למצעד הגאווה והעלנו את התקציב שלו מ-30 אלף שקלים לפני שנכנסתי לתפקיד – עמדנו על 1.2 מיליון שקלים כשאני סיימתי".

המטרה, כך הוא אומר, הייתה לשים הקהילה הגאה בפרונט: "לתת לבני נוער מהקהילה את ההבנה שהעיר חיפה איתם ותומכת בהם ומקבלת את כולם. ראיתי את האושר הגדול כשתלינו דגלים של גאווה, כמה חיים זה הכניס להם ולמשפחות שלהם. אני גם הייתי הראשון שתליתי את דגל הגאווה בעירייה. לצערי הגדול זה כבר לא קורה בשנים האחרונות, היום כמעט אין דגלים תלויים".

"ראש העיר מנעה מעובדי עירייה לדבר איתנו"

להט ושלום מספרים כי רצו לפעול בקדנציה של קליש למען הקהילה הגאה אך לא תמיד היה פשוט והדברים השתנו.

להט: "היו חמש שנים מאתגרות מאוד לקהילה הגאה – מאירוע הדגלון בספריה, כלה בהחלטת המועצה שעברה לרישום זוגות להט"בים שלא יצאה לפועל אף פעם, ועד פיתוחו ומימונו של מצעד הגאווה שתמיד היה בסכנה כזו או אחרת.

"לצערי, למרות שהיינו שני חברי מועצה מהקהילה, לא קיבלנו רוח גבית מראש העיר וחיפה לא התקדמה לעיר פתוחה יותר, ליברלית יותר או בטוחה יותר לקהילה. זה גם מתבטא בדירוג הערים הארצי של אגודת הלהט"ב, בו חיפה צנחה בדירוג".

שלום: "היא (עינת קליש, א"ש) לא נתנה לנו באמת לעבוד. היא לא נותנת לנו סמכויות ולא אפשרות לנו באמת לעבוד, ומנעה מעובדי עירייה לדבר איתנו, ולכן זה לא קורה".

להט: "גם בתחילת הקדנציה הרגשתי שתמיד עליי להילחם על מקום, תקציבים, ותמיכה מצד ראש העיר. היא לא הביעה עניין גדול בקידום פרויקטים לקהילה. ההרגשה הייתה שתמיד צריך להתעסק בכיבוי שריפות, בגריפת מימון מהיקב ומהגורן, להגן על הקהילה ועל הקול שלה, ולקדם ללא גב מלמעלה.

"לדעתי ולצערי, העיר הפכה פחות ליברלית ופחות מזמינה ללהט"בים – ומה שכן השתנה או התקדם, קרה בעיקר אודות הפעילות הארצית של הקהילה או הממשלה הקודמת ולא בגלל העירייה".

"הייתי רוצה שתהיה יותר קבלה, הבנה והכלה"

השניים מאמינים שיש מה לעשות כדי לשפר את המצב, ואם רק יתנו להם – יוכלו לתרום הרבה לעיר.

מה לדעתכם צריך עוד לעשות בעיר?

שלום: "קודם כל להיות מעורבים בבית הקהילות – לתת להם תקציבים, לעשות אירועים. לא היינו מעורבים בכלל במצעד הגאווה. לא עושים שום דבר לצערנו. יש לנו ניסיון, אנחנו יכולים לתרום הרבה וראש העיר מונעת מאיתנו. פעם באו ללמוד מחיפה בבית הקהילות והיום כלום.

"המקום והתפקיד של העירייה הוא לשנות תודעה ולעזור לקדם דברים, לא לסמן וי. היא לא באמת מקדמת אותה, היא אפילו לוקחת אותה אחורה. הייתי לפני שבועיים בבית הקהילות וראיתי כמה שהמקום מוזנח. הוריתי למתנ"ס קהילת הדר – שאני מכהן בתפקיד היו"ר שלו – שישלחו אנשי מקצוע כי צריך שיפוץ גדול. בזכות זה שאני יו"ר שם יש לי עוד גישה לבית הקהילות".

להט: "הייתי מאוד רוצה שתהיה גם יותר קבלה, הבנה, הכלה ויישום של תוכניות בבתי ספר ובכל המגזרים והזרמים של הקהילות השונות בחיפה".

"בעוד כמה חודשים המצב ישתנה"

ומה עוד ניתן לעשות? חברי המועצה מאמינים כי צריך להתמקד בנושא ההסברה. "צריך לעשות הסברה לסגל הוראה, כדי שהם יקבלו כלים איך לדבר, איך לנהל שיעור", מציין שלום. "כשהגעתי לוועדת חינוך ושאלתי את השירות הפסיכולוגי 'מה המענה שאתם נותנים לילדים מהקהילה?' הם לא ידעו לתת, התחילו להעביר יועצות הכשרה.

"ככה משנים מציאות, אנחנו צריכים לתת להם כלים. היום על כל דלת של יועצת בית ספר יש מדבקה גדולה עם צבעי הקשת שכתוב מרחב מוגן, על מנת לאפשר לבני הנוער לדבר על זה בחופשיות ולקבל עזרה ותמיכה בזמן שהם הכי צריכים את זה".

"יש עוד הרבה עבודה לעשות בחברה הערבית, בחברה הדתית, החרדית והמסורתית", מוסיף להט. "זה אמנם נשמע הזוי לחלק מהאנשים אבל זה גם מה שחשבו כולם לפני חמישים שנים, ובזכות מאבק עיקש של שנים רבות וגאווה ללא פחד, שינינו תפיסות עולם ודעות קדומות. זה עדיין אפשרי באופן מלא בכל חלקי החברה הישראלית – בחיפה ובמדינה כולה".

ועם כל הכאב על המצב, שלום נשאר עם קצת אופטימיות שבחודש אוקטובר – בבחירות לראשות העיר – המצב ישתנה: "הבשורה שלי היא לתת אופטימיות לחברי הקהילה הגאה ולכל תושבי חיפה, שבעוד כמה חודשים, כשהמצב בעיר ישתנה וההנהלה תתחלף, אין לי ספק שהקהילה הגאה תחזור להיות בסדר היום, נמשיך את מה שראש העיר עצרה לפני 4 שנים ונוכל ליישם ולהעצים את זה".

תגובת עיריית חיפה טרם נמסרה.