מבעד לאיפור: ראיון חשוף עם מלכות הדראג של חיפה

דמיינו לכם מופע דראג – גברים מחופשים לנשים, עוטים על עצמם פאות מוגזמות, איפור צבעוני, תלבושות נוצצות, שירים מרימים על במה מול אלפי אנשים. ובכן, לא צריך לדמיין, כל זה קרה אתמול (חמישי) על במת ההופעות בגן האם בתום המצעד.

עכשיו, מלכות הדראג מסירות את האיפור, מורידות את הפאה, ומזכירות שמתחת לכל מלכה יש בן אדם, שבשבילו הדמות היא יותר מבידור. "הדראג נתן לי עוגן בחיים", אומרת ליידי מחבט או בשמה האמיתי עוז שפר.

"תחפושת זה משהו חיצוני, דראג בא מפנים החוצה"

"דראג מבחינתי זה אמנות", אומר אסף שחר, מייסד הליין 'דראג בסלון' שהחל בסלון ביתו החיפאי, התפשט לכל רחבי הארץ ומנגיש את הדראג לקהל הרחב. "זו אומנות שהביטוי שלה גם בפרפורמנס אבל גם באמירה, בתפירת הבגדים, ביצירת האביזרים, בבחירת הנאמבר, הכל ביחד יוצר אמנות".

היצירה באה לידי ביטוי בדמות עם סטייל ושם במה, וקל להתבלבל וליפול לקלישאת האלטר אגו המתפרץ מתוך הדמות. "זו לא דמות, זה אני שיוצא החוצה", הוא מבהיר. "אם כבר, ביום יום אני דמות. מכיתה ח', כשהתחלתי להיכנס לארון, כשדאגתי להתנהג כמו גבר בהליכה שלי, בתנועות, בדיבור, בשביל שאף לא יחשוב שמשהו אחר בי. זו הדמות, וזו דמות שאני פחות אוהב. שמתי מין מסיכה בשביל שלא ידעו עלי משהו. בדראג יוצא אני האמיתי".

ה'אני האמיתי' של אסף יצא מהארון בגיל 24 והחל להופיע לפני כעשור. "בחיים לא חשבתי שאעשה דראג כי אני בן אדם מאד מופנם, ביישן כזה שלא אוהב להראות את עצמו, אבל נורא אהבתי דראג ונורא קינאתי במי שעשה דראג. הייתה לי הזדמנות ראשונה להופיע בערב שארגנה זוהרה פלטינום (מלכת דראג מפורסמת, ע"מ), ניצלתי אותה ונדלקתי".

"עולם הדראג נתן לי עוגן"

צחוק גדול מתפקע מגרונה של ליידי מחבט (עוז שפר) כשהיא נשאלת מה זה בעצם דראג. "אני כל כך מבינה שיש צורך לאנשים להבין מה זה מעבר לרק לראות או לחוות את זה ולי יש את היכולת להסביר ולהנגיש את זה".

התואר הראשון והשני שעסק במגדר והרצאה בשם 'סיפורה של מלכה' שרצה במשך 4 שנים יעידו על כך. "בגלל זה כל כך קשה לי לענות על השאלה כי בדרך כלל אני עונה ב'תבואו להרצאה שלי'", היא מסבירה.

בהרצאה שלה היא מחלקת את הדראג ל-4 חלקים כשאחד מהם הוא גיחוך. "אני מגחכת על מגדר, על התרבות שמגבילה אותנו. כשעולה גבר מחופש לאישה על הבמה ועושה את כל המניירות בזמן שכולם יודעים שזו לא אישה, פה מתחילה הביקורת. דמויות הדראג נוצרו בגלל הביקורת המגדרית, מתוך הרצון להגיד משהו".

הדמות שיצר עוז במהלך לימודי המשחק נקראה פזית. "אתה יודע מזה פזית?", הוא שואל, "יש דגים שנקראים פזית. כולן נולדות נקבות וכשהן רוצות להתרבות, יש להן את היכולת להפוך לזכר. אני קראתי לעצמי ככה מאינטואיציה, מבלי להכיר את הסיפור. רק בריף הדולפינים באילת הבנתי את הסיפור ואמרתי 'וואו'".

למרות הסיפור היפה, הוא בחר לשנות את השם: "ליידי מחבט חובטת בהגדרות, באמירות, במסרים, אני חובטת בכולם". ובשביל להפוך לליידי מחבט, לוקח לעוז תהליך של 3 שעות הכולל איפור ותלבושת. "זה זמן מכובד, זה טקס, זה זמן שלי עם עצמי, וברגעים האלה עולה בי גל אנרגטי שמתחיל להשתלט עלי, זה תהליך חיצוני כדרך להתחבר לבפנים".

"הדבר הכי גרוע בדראג, זה להוריד את האיפור"

אנדרו ג'ינוס הוא שם הבמה של לילית ברתנא, מנחת אירוע הגאווה, שהוא משחק מילים על המילה אנדרוגינוס – מונח המתייחס לערבוב של גבריות ונשיות. "זה איזון בין גבריות ונשיות, זה לא זה ולא זה אבל גם זה וגם זה", ואם זה לא מובן מספיק, היא מוסיפה: "לצורך הכתבה, אני אדם טרנס א-בינארי או ג'נדר קוויר.

"בדרך כלל אני אגיד על עצמי שאני קוויר או קווירית, בסיטואציות שונות אני יכולה להגיד שאני לסבית, שאני הומו או בי-סקסואל. אני צוחק על עצמי שאספתי את כל אותיות הלהטב"ק כי זה משחק בשבילי, זה דינמי".

מה שנתפס אצלך כמשחק, נתפס אצל אחרים כערעור על הסדר הקיים ופגיעה במה שפעם נתפס כדיכוטומיה ברורה של גבר ואישה. יש לא מעט הסתה סביב הטרנסג'נדרים, זה מפחיד אותך?

"בטח, רק לפני שבועיים הייתה השקה ברמת גן של ספר שנקרא 'נזק בלתי הפיך' שכותרת המשנה שלו היא 'איך אופנת הטרנסג'נדרים פוגעת בנערות?', זה ספר מסוכן שפונה להורים ומזהיר אותם. זה מפחיד, יש אנשים שמאמינים לזה שזה אופנה, שזה דבר שצריך להתנגד לו, שזה מסוכן, והאנשים שמפיצים אותו מפיצים שקרים על ניתוחים בקטינים ונזקים שלא קורים במציאות. זה מפחיד לחשוב שיש לספר הזה קהל".

את העידוד היא שואבת מהקהילה. "אני רואה כמה כח וחוזק יש בקהילה שלנו ויש לי תקווה שגם אם מוסדות מסוימים לא ישמרו עלינו, אנחנו נשמור אחת על השנייה".